כותרות TheMarker >
    ';

    velvet underground - ארכיון הבלוג הישן

    זה הארכיון של הבלוג הישן

    לילה אמריקאי (NY)

    0 תגובות   יום שני, 13/11/06, 03:07

    או Day for Night

    בדסקי החדשות זה פשוט (יחסית): מתחילים משמרת אחר הצהריים, מעבים אותה בהדרגה, ועד חצות-אחת צריך להעיף את כל העמודים, כי העיתון צריך להידפס ולצאת לחלוקה לקראת הבוקר. במגזינים, ולפחות במגזינים שאני עבדתי בהם (מן הסתם יש מערכות שהצליחו ליצור דינמיקה אחרת) היה מאיים עלינו כל השבוע יום הסגירה הנורא, בו מתחילים את העבודה בבוקר, וגומרים אותה כמעט בבוקר שלמחרת.

    אני יודעת שיש מי שנוהגים דרך קבע ללכת לישון בחמש בבוקר, ושחיי הרוח, הגוף והנפש שלהם מתנהלים באמצע הלילה, אבל רוב האנשים שאני מכירה אינם כאלו. רובם מתייחסים ליום הסגירה כאל גזירה משמים, יום אבל ואסון שצריך לעבור בהכי מעט נזקים שאפשר.

    מה לעשות, הגוף מנהל את המערכות שלו על פי חושך ואור, שינה וערות, במחזוריות ובמעגלים די ברורים, וכל ניסיון למרוד מהם מותיר סימנים בגוף ואף בנפש. ועוד לא אמרתי מילה על הצד הכלכלי. כלומר ברור לכל שהמשכורת היא גלובלית, אין כרטיס נוכחות ואין שעות  נוספות. צריך להפיק את המוצר, ולאיש לא אכפת כמה זמן זה לוקח.

    כך שבזמן שאת מחשבת את השואה הדרמטולוגית המתרגשת על עורך, כשאת נאבקת במוח המתחרפן וחושבת על עמוד השדרה המתעקם ובכלל, אין שום אור מאחורי הדלת הנטרקת מאחורייך אחרי עוד 20 שעות עבודה. זה לא שיום עבודה כזה (כלומר יומיים רצופים) יעשיר אותך אפילו בשקל. מהבחינה הזאת (וברור שמעוד בחינות) עדיף להיות פועל דחק, סבל בנמל התעופה, או לעסוק בכל מקצוע אחר שמתגמל את עובדיו על פי השעות שהם עובדים, וכן על העובדה שאת לילותיהם הם מבלים מול מחשבים ותחת אורות נאון חולניים. בעיתונות, לפחות בעיתונות הדפוס, אני לא מכירה שום מקום שמתגמל את עובדיו על היום הארוך בשבוע.

    להפך, בחלק מהמקומות מתנהל מאבק עיקש אם צריך לממן לפועלים השחורים ארוחת לילה. כן, בדיוק, מה שאתם שומעים. עיתונים אינם מחויבים להאביס את העובדים שלהם. ממש לא. קופסת קפה במטבחון וצנצנת סוכר לבן דביק צריכים לשמש כדלק שלהם במשך משמרות שלמות. תגידו תודה שנותנים לכם לעבוד פה, חצופים, לאכול אתם רוצים? בחלק מהמקומות כלל אין אישור להפיק איזושהי ארוחת לילה לאנשים שעובדים כבר 12 שעות ועוד חמש-שמונה לפניהם, וצריך לקמבן איזה טריק כדי לקנות פיצה ולקבל החזרים דרך הקופה הקטנה ועוד שאר פוילע שטיקס שרק המחשבה עליהן מצמררת ואני לא רוצה לחזור עליהם בקול רם.

    שעות הלילה שאחרי היום הן השעות הקשות ביותר. השעות בהן עיקר הלחץ מופעל על מחלקת הגרפיקה והמחשב, השעות הכי מועדות לפורענויות מכל הסוגים, ולטעויות שאחר כך כותבים עליהן בבלוגים מסוימים, מבלי בכלל להתייחס לסבל שעבר על העורכים מזי הרעב וטרופי השינה בליל הסגירה.

    שעות הסגירה הן שעות הגרפיקאים העצבנים (ובצדק), בגלל נטייתם של עורכים מסוימים ובכלל של מערכות שלמות, לדחות את העבודה לרגע האחרון, להמתין בעצבנות לכתבים נרפים שלא עומדים בדד ליין או לחומרים דרמטיים שהיו צריכים להגיע דווקא ביום הסגירה מכל מיני סיבות. אלו השעות בהן אפשר לריב עם כל העולם שסביבך, ולמחרת לתרץ את עביט הקללות ששפכת על מישהו בהייתי עייף, סליחה.

    שעות הסגירה הן השעות בהן החלום שלך הוא רק להשתטח על המיטה בפישוט איברים ולשכוח הכל, לא לפני שהמתנת 20 דקות למונית (כן, יש צ'ופרים ביום הסגירה). אבל לא, זה בלתי אפשרי, הלחץ של 20 השעות הקודמות נותן את אותותיו. החרדות שמא טעית, שמא פישלת, שמא נגרם אסון כבד לא מרפות, ואחרי יממה כזו לא נותר אלא להתהפך במיטה, לעשות פוסט מורטם לכל מה שעשית בלילה, ולקפוץ בבהלה בכל פעם שנזכרת באיזה מחדל נוראי שבשלו יעמידו אותך מול כיתת יורים, וייגזל ממך התענוג העילאי לעבור בשבוע הבא אותו לילה בדיוק. 

    לפוסטים קודמים שהתייחסו לעבודה העיתונאית השחורה.

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      velvet underground 2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין