Hey, שנה טובה ו-Muchos besos a todos! *

לצפייה במסך מלא

Hey, שנה טובה ו-Muchos besos a todos! *

‎77

ברים ומועדונים

179 תגובות יום שני, 28/12/09, 18:43

צילום: מירי דוידוביץ

וכאן צילום נוסף מהכתבה

המסע בעקבות שמלת הסילבסטר המושלמת נפתח בנאחס, עובר דרך הפיתה המושלמת, הדוגמן המושלם והשיר המושלם ונחתם בנשיקה

מכירים נאחס? מכירים שכל מה שאתם רוצים זה לעצור את הזמן - לא כדי לשמר את הרגע המקסים והמהולל, אלא להיפך, כדי ללכת לישון ולשכוח מהכל? מכירים אובדן שליטה? מכירים שכל מה שקורה לכם דפוק ומעצבן ועצוב ושומדבר לא קשור בכם ואין דבר שאתם יכולים לעשות כדי לשנות? מכירים שאנשים שאתם אוהבים מכניסים לכם פתאום מכות, בקטנה, אבל כאלה שאתם לא יודעים מאיפה זה בא לכם ואתם די בהלם כי אם זה מהקרובים, אז על מי נשאר לסמוך?

אז לאחרונה היו לי כמה ימים מבאסים ועצובים כאלה, של טרגדיות קטנות וגדולות, שלא האמנתי שזה קורה לי ובשיא השפל - הביטוי האהוב עליי - פשוט הלכתי בצנעה למגירת הכדורים ונטלתי שלושה קלונקס, נכנסתי למיטה והתכסיתי עד מעל לראש. הבעיה, אם אפשר לקרוא לזה בעיה, היא שהגוף שלי כבר נקי מכדורים, כך שהמסטול היה חזק, ובשיעור הכושר הבא עם המאמנת שלי מיה איל, כעבור יומיים, התקשיתי להתאזן. "קמת עכשיו מהשינה?" שאלה אותי ב-12 בצהריים. לאו דווקא, עניתי לה, כשאני מנסה לשווא לתחוב כדור-אימון מתחת לגב, להניף רגליים באוויר בהטיה קדימה, ומשקולות בידיים ולנפנף בהן באיטיות בתנועות פותחות וסוגרות, וכל זאת בריחוף אמנותי על הכדור. גם ראייתי התערפלה, ואפילו דייט הצלחתי להשחיל במצב הזה של נים-לא-נים, כשמיא הדעתנית והרושפת מפנה את מקומה ליצור נינוח ושופע רכות והכלה לכל ברואי עולם.

■■■

מלכה ליום אחד - חלומן של הרבה נשים. לא שלי. לי יש חלומות אחרים. החלום שלי למשל הוא לנסוע לאיסלנד, ארץ הגייזרים וסוסי הפוני החסונים מזן מקומי מיוחד. ואילו החלום של אחותי הרופאה ליה הוא למצוא סופסוף את הפיתה המושלמת עם השילוב המושלם של חומוס-סלט–טורקי-סלט–כרוב–אדום–במיונז. היא תרה אחריה במזנונים של בתי חולים בכל הארץ, ואנחנו נוהגות לנוד בעצב על כך שאני טרם נסעתי לאיסלנד והיא טרם מצאה את פיתת חלומותיה. אבל אני כהרגלי סוטה מהנושא. והנושא הפעם הוא הסילבסטר המתקרב, שמביא איתו ענן ורוד של שמלות נשף שיהפכו כל אחת למלכה ללילה, בציפייה למצוא בחצות את השפתיים שיעניקו לה את הנשיקה שלה חיכתה כל חייה. לי אגב זה לא קרה מעולם. איכשהו, בחיים לא יצא לי להתנשק בליל השנה האזרחית החדשה בחצות, גם לא בכל שנות נישואיי.

■■■

היי,
כמה כיף לראות שאתה כאן
לא התראינו כבר מזמן
כיף לשמוע את קולך

היי,
הרי לא ניפרד כבר לתמיד
ועוד נצחק הרבה גם בעתיד
טוב לשוב, לפגוש בך

היי,
היינו יחד צוות לעניין
תכננו לנצח את הזמן
אבל ידענו: זה נגמר

היי,
למרות הכל נחמד להיפגש
הכל עבר, עכשיו זה מה שיש
ומה שיש הוא טוב מכל עבר

וכך,
למרות כל הגברים שבחיי
אתה עדיין שם מאחוריי
מכיר אותי הכי טוב מכולם

וגם,
כשאני שוב יוצאת למסעותיי
ולא יודעת אם אחזור ומתי
תמיד אודה לך

■■■

כשמירי דוידוביץ ביקשה ממני למצוא גבר שיצטלם איתי לכתבה על שמלות הסילבסטר שהכנתי ל'את' ומתפרסמת בגיליון שיצא היום, אבל לא דוגמן-ילד, אלא גבר-גבר, כזה שייראה טוב בחליפה ושייראה שבאמת חוגג את הסילבסטר, אמרתי לה שהגבר היחיד שאני מכירה שהתבגר יפה ונראה סקסי ומושך וצעיר וחי וחייכן ולא 'דוד' הוא בעלי לשעבר. אז פניתי אליו, והוא פינה זמן מהעבודה ובא בשמחה (באופניים), וכששאלתי אותו אם חברתו 'תסכים', הוא צחק, כי מערכות היחסים שלנו באמת לא כאלה. וכמו שאני סמכתי עליו כשהיינו נשואים במאה אחוז, כך גם היא.

יגאל בביוף איפר וסירק אותי - עם רולים, במכונה - והצילומים, במלון שרתון בתל אביב, עברו בצחוקים לא נורמליים, כי מירי ביקשה מדניאל להצחיק אותי, כדי שאראה זוהרת וחוגגת כיאה למעמד, והוא אכן עשה את זה, עד דמעות, והזכיר כל מיני אנקדוטות מנישואינו, בעיקר טירופים ואובססיות שלי שלא חסרו, וכל מיני מלחמות שלנו עם הילדים, שבהן הפגנו חזית אחידה, לפי הספר, אבל גם הילדים לרוע המזל הפגינו חזית אחידה והיו מאוד דעתניים ועקשניים.

השוק הספרדי של המוסיקה מאוד קרוב לשוק האיטלקי, והמון זמרים איטלקיים, בראשם ארוס רמצוטי ולאורה פאוזיני גם מופיעים בארצות הלטיניות וגם מקליטים דיסקים שלמים שלהם בגרסאות ספרדיות, כך שמתחילת נישואינו לא היו לנו בעיות מוסיקליות. דניאל, שנולד באורוגוואי, גם הכיר לי את רוברטו קרלוס, החוליו של הברזילאים, וכשנסענו מרחקים, היינו שומעים את שיריו הרומנטיים ומצטרפים במרץ. בשיר הזה האהוב עליי, Hey, של חוליו איגלסיאס, שתרגמתי בחופשיות, הוא מדבר על חזרה של בני זוג שאהבו פעם, אבל אני מדברת על השלמה, על כך שלמרות שלא תהיה חזרה, השנים האלה של היחד לא נמחקות, לא מתאיינות. הן פרק בחיים, פרק חשוב, וכל אחד ממשיך הלאה לחייו הטובים, ללא צורך למחוק את העבר.
ולמי שנדלקו על השיר המאמם הזה, הנה, כאן האתר הרשמי של חוליו, שטרח לתרגמו גם לעברית (עם שגיאות קטיב חינניות פה ושם), בו אפשר להתעדכן במבואותיו ומוצאותיו, כמו למשל לאיזו דוגמנית נישא לאחרונה, איך קוראים לתינוק האחרון שנולד לו (גיירמו, שיהיה בריא, כפרה), וגם היכן הוא מתכוון להופיע בקרוב - למקרה שמתחשק לכם לתת קפיצה קטנה לפאריז.

■■■

אה, והשמלות שלשמן התכנסנו. עשיתי גרנד טור בכיכר המדינה והעמסתי עליי שמלות של דולצ'ה וגבאנה (8300 ש"ח בסאטן ירוק בבוטיק 'אמור') ושל מרש (שמלה וז'קט משהו כמו 11,000 ש"ח - השמלה הפותחת בכתבה) - אופנאי שמצדה זאבי מייצגת (האופנאית הנמרצת תקעה לי ביד כוס קריסטל של יין לבן והלבישה אותי בעצמה, כמו תינוקת. אני אוהבת להיות תינוקת! למה גברים לא לומדים להלביש אותי ובעיקר להפשיט אותי???) ואז נסעתי לחצרות יפו להיכל השיש והקריסטל של דני מזרחי, שם מדדתי שבע שמלות, אחת יותר מאממת מהאחרת, כשדני מוציא ומכניס לי את החזייה בהתאם למחשוף, ולבסוף בוחר את השמלה השחורה-כסופה מקסי שאתם רואים בתמונה ומצוות לה סנדלי עקב 12 סנטים שמכינים לו בברזיל לפי עיצוביו.

הבשורה, בגדול, היא ששמלות הסילבסטר, ובכלל שמלות הערב, התקצרו ממראה 'אמא של הכלה' הארוך והרשמי למיני-מיני-מיני-מיקרו-מיני אורס בהשפעת כוכבות הוליווד, וכמותן גם אנחנו אמורות לתת באדום, או בצבעים עזים אחרים. ובפאייטים, הרבה פאייטים, שפעם היו נחלתן של הפרחות בלבד, והיום אין פולנייה שמכבדת את עצמה ולא תעמיס על עצמה שלל פאייטים ואבני סוורובסקי ונצנצים למיניהם, וכל המרבה הרי היא משובחת.

קשת המחירים של שמלות הנשף רחבה מאוד: שמלות של מעצבי–על בכיכר המדינה בתל אביב עולות החל מ–4000 ש"ח ועד כ–20,000 ש"ח (שמלת–גופייה מנומרת של רוברטו קוואלי, משובצת באבני סוורובסקי, בבוטיק אמור: 14,000 ש"ח), כאשר 6000-8000 הוא בהחלט סכום ממוצע. שמלות של מעצבים לא–על יכולות לעלות גם 1500-3000 ש"ח 'בלבד', למשל בבוטיק של עדה תומר. הצד השני של טווח המחירים נמצא ברחוב אלנבי ממזרח לשוק הכרמל ובצמוד לו, בו מרוכזות כמה וכמה חנויות של שמלות ערב ושמלות לאירועים, ובו ניתן להשיג במבצעים ובחיסולים שמלות כאלה, דווקא נאות לסוגן, ועם פאייטים ואבנים, החל מסכום של 400 ש"ח ועד ל–3000 ש"ח ליקרות ביותר. שמלות הערב המוכנות של דני מזרחי, בקו הנקרא RTW, עולות 1500-7500 ש"ח, ובתפירה אישית מתחילות ב–10,000 ועשויות להגיע גם ל–30,000, תלוי בפנטזיות של הלקוחה. בבוטיק גמלא שאני מאוד אוהבת, בדיזנגוף, מוכרים שמלות מיובאות החל מ–700 ש"ח ועד 3500 ש"ח. במנגו ראיתי שמלות פאייטים מגניבות ב–500 ש"ח.

השאר - לכו חפשו בעצמכן ותדפקו הופעה, אבל תמיד זכרו, שהיי, אתן הכי יפות בעיני מי שאוהבים אתכן אהבתמת (וכן, זה יכול להיות גם חתול) * המון נשיקות לכולם!

ואגב היום אנחנו בנות משפחת עשת חולשות על שוק המגזינים, כי פרט לי בגיליון 'את' - של סיכום העשור - גיליון ענק ושווה - שכדאי לקנות כי גיליונות בפורמט הזה בדרך כלל נחטפים בימים הראשונים - מופיעה ב'לאשה' שיצא היום כתבה על ד"ר מיה גל-עשת, "כל הזמן אשתו" (הרביעית) של אבא שלי ז"ל האמן פנחס עשת, ובה היא מספרת איך עזבה קריירה ברפואה כדי להיות רק איתו ולצייר. והיא מציירת נהדר, ויש לה עכשיו תערוכה בחיפה. וגם איך למדה ממנו את כל תולדות האמנות... מזכיר לכם משהו?

דרג את התוכן:

תגובות (177)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

חן הקוקייה

\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"ז'אן ז'אק רוסו

פוסטים אחרונים

ארכיון