כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    velvet underground - ארכיון הבלוג הישן

    זה הארכיון של הבלוג הישן

    היומיומולדת

    0 תגובות   יום ראשון, 31/12/06, 12:36

    0:36, 31 בדצמבר 2005. זה המועד המדויק בו התפרסם הפוסט הראשון בבלוג
    velvet underground בישראבלוג. הוא נולד כגחמה של רגע, בעיוורון מוחלט, מתוך תחושות ייאוש ומצוקה תהומיות, מתוך רצון עז להגיד שניים שלושה דברים על עולם העיתונות שהתגלה לי במערומיו הכעורים במיוחד באותה תקופה.

    באותן דקות ידעתי באופן מעורפל מה זה בלוג. כלומר ידעתי את המשמעות המילונית, דיוושתי על פני כמה בלוגים במהלך השנה שהסתיימה, וזהו. בלי אג'נדה, בלי כוונת מכוון, ובעיקר בלי לדעת מה אני עושה, מה אני רוצה לעשות, ומה המטרה שלי  התחלתי לכתוב, התגבשתי ולמדתי לנווט בבלוגוספירה תוך כדי תנועה. את הפוסט הראשון שלחתי כלינק לכעשרה עיתונאים שהיו רחוקים ממני מספיק כדי שלא יחשדו בי, ומכאן, כמות הקוראים צמחה בממדים מדהימים.

    וככל שקראו את הבלוג יותר אנשים, כך עלו סף החרדה והמצוקה שלי וגבר החשש להיחשף על ידי אחרים. בדיעבד התברר שהחששות שלי היו מוגזמים, אבל באותם חודשים חייתי כסוכן מוסד בארץ עוינת. פיתחתי נוהל קצת מטורף לזריקת ערימות העיתונים, הייתי מסתכלת  לצדדים ברחוב, כל מבט מקרי של עובר אורח היה מלחיץ אותי, ובקיצור, כל השדים הרדומים באישיותי התעוררו משנת החורף וריקדו סביבי.

    בסוף יוני קצה נפשי, והביטוי קצה נפשי לא היה מעולם מדויק יותר, ואחרי שבוע של צירים יצאתי מהמקלט. לרגע לא תיארתי לעצמי את ההמולה שתבוא לאחר מכן. מאחר שחייתי בבידוד כמעט מוחלט במשך חצי שנה, הדי הלחש-בחש-רחש הגיעו אלי במעומעם. החשיפה הביאה איתה הרבה אהבה, אבל גם כמויות אינסופיות של שנאה, כעס ולעג. פה יצאתי באסופת גילויים נאותים שלא ממש הועילה לי, ולמעשה, מהרגע שהיו לי פנים יכלו הטוקבקיסטים שהגיעו עוד הרבה קודם כדי להרע למצוא גם חיזוקים לכאורה לדעות המגוונות שפיתחו על אודותי. לא ממש עזרו ההסברים וההתנצלויות שלי. התברר לי שבמהלך חצי השנה שחלפה טיפחתי כמות נאה של שונאים, ולמעשה, הכפלתי (לפחות) את מספר השונאים שאגרתי בחיי עד אז, שכמתברר, גם כך לא היו מעטים כלל ועיקר.  

    חודש יולי, החודש שאחרי החשיפה היה עמוס, קשה ומבלבל, ובו הסתיים סוף סוף המו"מ שלי עם דהמארקר, שהתחיל כמה חודשים קודם לכן (איתן אבריאל היה איש הקשר החשאי, איתו גם דיברתי בטלפון - לא חששתי, ידעתי שאין סיכוי שהוא מכיר אותי). נראה לי שגם שם די הצטערו שנחשפתי, כשהתברר להם שלא לארה קרופט היא בעלת הבלוג אלא אחותה דלת הבשר. המעבר בתחילת אוגוסט היה משברי לא פחות ולווה בגידופים חדשים, הפעם על שמכרתי את נשמתי הזכה לשטן. בקיצור, לא ממש ברור לי איך שרדתי את מטח העגבניות הרקובות של אותה עת. בשבועות האחרונים יש איזושהי רגיעה בגזרה (בטח עד החמש דקות הקרובות). 

    במהלך השנה האחרונה פרסמתי 439 פוסטים, כולל זה הנוכחי. בישרא היו לבלוג עד כה כ-382,000 כניסות (גם היום, כ-30 אחוז מהכניסות הן עדיין מישרא, בעיקר בגלל שעדכון הפידבליץ לפוסטי המארקר מגיע באיחור של יממה. ידוע, בקרוב הגאולה). היום עומד הבלוג בממוצע על כ-2,770 דפים נצפים ביום. יש לי תחושה - אין לי הוכחות - שהקהל השתנה בחלקו בחצי השנה האחרונה. אני משערת שאחרי החשיפה שלי נטשו כל מיני מאוכזבי "זאתי? זאתי??? את מי זה מעניין מה היא חושבת? היא היתה בשטחים? ישבה עם רה"מ? חרכה את מזנון הכנסת? מבינה משהו בכלכלה? כולה עשתה כמה שטויות  בענייני תרבות, ומה זה תרבות בכלל? זה עיתונות זה?" כן, היו כאלו שאמרו זאת גם קודם לכן, אבל החשיפה היתה סיבה מצוינת לחלק מהקוראים לעזוב, בעיקר כל מי שנהנו רק מספקולציות המי-זה-מי-זה-מי-זה.

    במהלך השנה תססה גזרת הבלוגים, פרתה ורבתה. בנוסף, עיתונאים לא מעטים פתחו בלוגים, חלקם בבלוגיות הממוסדות, של הארץ (שעלתה לאוויר בנובמבר 2005 - בני ציפר היה הראשון, ארנה קזין התחילה ופרשה) ושל ווינט שמצדם שמנו ותפחו. גם בלוגים העוסקים בביקורת עיתונות הצטרפו לשכונה. במאי עלה לחץ חברתי, בלוג העיתונות הכי משמעותי עד כה, ביולי נחנך חדר אריחה, במסגרת האתר סיקור ממוקד, ובין היתר צצו כל מיני בלוגים פעילים יותר ופחות. דווקא בבלוג הזה, תרבות. זה כל הסיפור, עליו חתם אלן גינסברג, היה עניין מסוים, אלא שכותבו מעלה כפוסט בחודש (הבלוג הנץ באוגוסט). בגלל מטען חורג כלפי ידיעות היה לי הרושם שזה עיתונאי ותיק שפוטר מהעיתון. הרושם הזה התחזק בחודש האחרון, והייתי משוכנעת שזהו, נגנז הבלוג, עד שהיום עלה פוסט חדש. עיתונות הספורט, איתה התקשתי להתמודד, זכתה גם היא לגאולה.

    אייס ניצל את החשיפה שלי, ויומיים לאחר מכן, בתחילת יולי העלה את כתוב על הקרח, מדור ביקורת עיתונות במתכונת שיצרתי, אותו כתב שרלי שיטרית. לא אכפת לי לשמש כהשראה, אבל למה לא למצוא פורמט חדש? אני משערת שהמחשבה שמאחורי העניין היתה שאפרוש מפועלי, ואייס התכוונו להיות ממשיכי הדרך. בכל מקרה, המדור לא הופיע מאז 3 בדצמבר.

    ומה הלאה? כל מיני דברים בעבודה, במגעים ובגישושים. איך תיראה השנה הבאה או מה יהיה בה? לא יכולה עדיין לומר. מקווה שדברים ישתנו, מקווה שיהיה לי קל יותר, מקווה לעוד ועוד קוראים. בחצי השנה האחרונה פגשתי כמה וכמה וכמה אנשים דרך הבלוג. כל פגישה הייתה מפתיעה מקודמתה, והאנשים שפגשתי תרמו לחיי הרבה מכפי ששיערתי. מקווה שהמפגשים האלו יימשכו, ושחברויות שנוצרו יתהדקו, כמו גם שיתופי הפעולה המקצועיים.

    הסייד אפקט - בשבוע שעבר תהיתי שוב, בחייה, על שתי הזהויות שלי. ג'יי, שפשפש גם הוא בפוסטיו, מצא את זה. מעניין ומרגש.

    * הצבעים הססגוניים הם גל עד לימים הראשונים בבלוג בהם התלהבתי נורא מהאופציה, ולא הבנתי שאנשים שוקלים להתאבד בגלל שלל הצבעים שהטחתי בפרצופם.

    לפני פיזור
    תודה על שאתם כאן ושנה טובה מאוד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      velvet underground 2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין