שושי שמיר
פוסטים פופולאריים
-
סימנים פשוטים: שירה צריכה קהל אנונימי
21/5/10 | 910 צפיות
-
שיר אהבת המשוררת
8/12/12 | 795 צפיות
-
מזל טוב לצבעוני שחור צבעוני
19/3/09 | 5784 צפיות
-
סימנים פשוטים: היי שלום
2/6/12 | 966 צפיות
-
שירי מקום לתיקון: מושבת קוורץ
28/10/09 | 988 צפיות
-
סיפור: דלת סגורה בחדר של ילדה
8/10/09 | 1335 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיר - ע'גמי 5/1/14
- דיני לכתוב 29/12/13
- מחפשת שֵׁם 23/12/13
- שיר - אילמת לא מלידה 13/12/13
- שיר - מה תעשו לי? 6/12/13
- בכה בחה בחק 29/11/13
שירי מפת-הריק: רעות רוח, הלוויה
רעות רוח, הלוויה בְּרַייל, כְּמוֹ כְּתַב בְּרַייל, אֲנִי מַעֲבִירָה אֶצְבַּע עַל הַשּׁוּרָה כְּאִילוּ כְּבָר כָּתְבוּ שָׁם מִלִּים וַאֲנִי רַק צְרִיכָה לִקְרוֹא אוֹתָן. אוּלַי זֶה כָּךְ. זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחָה אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי לְהַעְתִּיק מִשָּׂפָה לְשָׂפָה תַּוִּים לְאוֹתִיּוֹת תְּנוּעָה לְאוֹתִיּוֹת חַיִּים לְמָוֶות. אֵי שָׁם בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן אֵי שָׁם בְּמֶרְחָבָיו הַפְּתוּחִים יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת שֶׁל קֶבֶר אַחִים. אַגְרָה? כְּבִישׁ אַגְרָה? מִכָּאן לְשָׁם הַשַּׁיָּרָה וּבַחֲזָרָה פָּרוּשׂ לִרְוָחָה עַל מַפַּת-הָרֵיק מַפָּה אִילֶמֶּת שִׁחְזוּר שָׁטוּחַ שֶׁל תְּנוּפַת חַיִּים תְּלַת-מְמַדִּית לְפָחוֹת רֵעוּת רוּחַ לֹא נוֹשֶׁמֶת סַמְּכִינִי אֵם וַאֲחוֹת. בַּד בְּבַד מִתַּחַת לַחוּלְצָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ לֵב, כְּשֶׁמִסְתַּכְּלִים בּוֹ אֲפִילוּ מֵרָחוֹק רוֹאִים שֶׁהוּא קְלִישָׁאָה יָם שֶׁל דִמְעָה אוֹקְיָנוֹס לֹא יַנּוֹס אֵין לְאָן אֵין דֵעָה אֵין שָׁעָה. לֹא אוֹבִיל לֹא מַשְׁכּוּכִית אֲנִי לֹא נַעַר נוֹהֵג בָּם אֵי הַיָּד, הַמּוֹשְׁכָה, אֵי פַּעֲמוֹן אַי חַיַּי כְּלַבָּהּ כְּבוּיָה. יָד לֹא אֵדַע לְהַקִּים אֶפְרוֹשׁ לְפִינַת הַגַּן לְהַקִּיא כְּכַלְבָּה לְלַקֵּק מַיִּם מֵהַבִּרְזִיָּה בּוֹהָהּ הוֹמִיָּה וְלֹא מְעַכֶּלֶת אֶת הַמַכָּה מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה לַיְלָה קָרֵב וּמוּעֲקָה וּזְעָקָה קוֹל דְמָמָה דַקָּה הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר 28 בדצמבר 2009
|
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אֵי שָׁם בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן אֵי שָׁם בְּמֶרְחָבָיו הַפְּתוּחִים
יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת שֶׁל קֶבֶר אַחִים.
התחברתי לשורות הללו. לא אפרט מדוע...
ביני לבין עצמי יודעת.
מודה לך על שיר נפלא....
*
הושאל מ פוסט של שי"ל בקפה. )
כמה זה משמעותי לי, דווקא בימים האלה. יו.
אהבתי במיוחד את האפשרות לקבר אחים.
תודה, שושי.
השיר..חדר לליבי וריגשני עד מאד.
כמה את מרגשת.
*
הכאב הזה מטלטל כל כך,
בעיקר כשיש כה מעט, אם בכלל, להקל עליו.
כתיבה איכותית, עונג לקרוא בך
מאחלת לך שנה אזרחית טובה
זהבית
זה חזק וכואב שושי .....
פסו כוכבי ....
שושי היקרה,
קראתי שוב ושוב, וחבל שאי אפשר לככב פעמיים.
תודה.
אנה
שושי,
שיר משובח שבלתי אפשרי להשאיר אותך אדיש מול הדרמה המשתקפת.
נזכרתי במילים משיר אחר שלך ממפת-הירק:
מַפַּת הָרֵיק יְצִירָה שֶׁל דִּמְיוֹן מִינוֹטָאוּרִי
מְפַתֶּה אֶל שְׁבִילֵי הַמָּבוֹךְ כְּחוּט הַמּוֹצָא אֶל הָאוֹר
הָאוֹר בִּקְּצֵה הַמִּנְהָרָה
הוּא אוֹר הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה מִמּוּל
תחושת האובדן בלתי נסבלת, חסרת נחמה.
בית אחרון מדהים והציוריות שבו הופכת את הקרביים.
עצוב נגה ונוגע.
מרגש וקולע כמו כל שירייך.
נירית.
מרתק וקשה...
כתוב מדהים בעוצמותיו !
מסע עצמי נפתל (עם/בלי אגרה) בתוככי הררי געשך הכבויים,
צופה לאחור על מרחבים שהיו חלום לחיותו [של שלום ורעות ?!...] ,
ומה שנותר מזה כעת... [לוויה], ומי יוביל את המאבק קדימה - מלבר, ומלגו...
כי הרוח החולמת-לוחמת נחלשה,
והשורה הסוגרת מפיחה אור ונחמה בכל השיר הקשה הזה -
הללויה, הללויה, הללויה!!!
ע
דומני שבשיר הזה באה לידי ביטוי כוונתו של פאול צלאן "השירה שוב אינה כופה את עצמה, היא מפקירה את עצמה". ואם כך הדבר, אולי צריך הקורא לחוות ולא לנתח סוג זה של שירה – להפקיר את עצמו בידיה ולא לכפות את פרשנותו עליה. אני חש, כמו אצל צלאן המאוחר, שהחוויה של השירה היא של "משורר לבדד ישכון", הכתיבה נטולת "פשרות" ולא מאולפת למען הקורא – יקרא ויקח לאן וככל שיחפוץ. וזאת אף שניתן למצוא כיוון "תנועה", "כביש אגרה" מסוים, בהתבסס על קריאת שירים קודמים. אבל: אולי מפת הריק היא באופייה כשמה, אולי היא חלל ריק, ואקום המתחולל בנפש, ממש כמו האוקיאנוס – לך צייר בו דרכים... ככזה הוא אינו מאפשר או לא מחייב פענוח, זה אינו כתב ברייל הסתום למי שלא אומן בו, שברגיל מי ששולט בו יש בו חוסר, "פגם". אז במקום לאתר ולנווט בדרך מוכרת ובטוחה, ראוי שיר זה שיסחוף אחריו את הקורא, שיפקיר את עצמו במרחביו הפתוחים של האוקינוס הרגשי, היכן שלא ברור מה לפנים ומה מאחור, מה עתיד ומה עבר, ממש כפי ש"מלמד" האל ינוס, במיתוס הקדמון (אוֹקְיָנוֹס לֹא יַנּוֹס אֵין לְאָן אֵין דֵעָה אֵין שָׁעָה), וזאת את מגישה לנו ממש על מפתן השנה חדשה, לקראת ינואר אשר האל ינוס העניק לו את שמו. במקרה זה עדיף לקורא לחוות כחפצו ועל פי האסוציאציות שלו, אולי דווקא בדרך מופקרת כזו לא ירחק מ"כוונת" המשוררת, ירד אל מעמקי נשמתה, ושם ילך לאיבוד, מאחר שהדוברת או המשוררת לא תהיה לו למורת דרך (לֹא אוֹבִיל לֹא מַשְׁכּוּכִית אֲנִי לֹא נַעַר נוֹהֵג בָּם), אולי משום שאין בה כעת הכוח הדרוש להוביל (אֵי הַיָּד, הַמּוֹשְׁכָה, אֵי פַּעֲמוֹן אַי חַיַּי כְּלַבָּהּ כְּבוּיָה – אגב, אהבתי כיצד הוליכה האסוציאציה המילולית את המשוררת מ"חַיַּי כְּלַבָּהּ כבויה" ל"לְהַקִּיא כְּכַלְבָּה"). כך או כך הקורא אינו יכול לא לחוות את המתרחש בלב פנימה, את המועקה והקריאה הדרמטית בתחינה לשלוות נפש (לַיְלָה קָרֵב וּמוּעֲקָה וּזְעָקָה קוֹל דְמָמָה דַקָּה הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה).
הזעקה שבמילה
מירה
יָד לֹא אֵדַע לְהַקִּים אֶפְרוֹשׁ לְפִינַת הַגַּן לְהַקִּיא
כְּכַלְבָּה לְלַקֵּק מַיִּם מֵהַבִּרְזִיָּה בּוֹהָהּ הוֹמִיָּה
וְלֹא מְעַכֶּלֶת אֶת הַמַכָּה מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה
לַיְלָה קָרֵב וּמוּעֲקָה וּזְעָקָה קוֹל דְמָמָה דַקָּה
הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה.
זה לא נכון, כל שירייך הם יד ושם לשי. הם נכתבים כתפילה מתחברת מנפשך לנפשו. הד המילים הם שירת המועקה,הזעקה וקול הדממה הדקה.
וזו התפילה היא גם שירת הנשמה המהללת את אלוהים שנתן וגם לקח*עוצמתי וחזק. אף פעם אי אפשר להשלים עם מותו של בן אהוב
שאפו על הכתיבה
שנה אזרחית נפלאה!!!!
הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה
ואני מוסיפה קול הנשמה תהללה
פוזית*
לַיְלָה קָרֵב וּמוּעֲקָה וּזְעָקָה קוֹל דְמָמָה דַקָּה
שושי,
זו התחושה שמשרה השיר,
עוצמה של כאב באה לידי ביטוי בשיר
מדכא, נכון כתוב היטב אבל מה עם קצת נשימה?
חנוק.
איפה העננים כשצריך אותם?
חזק ועוצמתי
מבע החושים והקשרם
לתחושה של הלב והנפש
כמה יפה היא שירתך.....
באהבה
עופרה
לא משוכנע שהצלחתי להבין הכל (את החצי הראשון כן)
אבל מה שכן
פָּרוּשׂ לִרְוָחָה עַל מַפַּת-הָרֵיק מַפָּה אִילֶמֶּת
שִׁחְזוּר שָׁטוּחַ שֶׁל תְּנוּפַת חַיִּים תְּלַת-מְמַדִּית לְפָחוֹת
רֵעוּת רוּחַ לֹא נוֹשֶׁמֶת סַמְּכִינִי אֵם וַאֲחוֹת.
איזה דימוי נפלא. היה כיף להאניש את השורות האלה.
שיהיה לך עשור חדש מופלא שושי
הסבל, העצב, תמיד הם כתובים על שפת הלב, בשפת הברייל.
ואיך זר יקרא ויבין. תכי שורות של דאבה, אלגיה נשגבה.
כתוב נפלא והכוח הנמלא ונחסר בפיך, כה מצמרר באנושיותו.
שנה אזרחית טובה וזכה.
נוגה ונוגע.
תודה.
הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה
אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי לְהַעְתִּיק מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
תודה שושי
אהבתי את השיר
שירך נגע לליבי יקירה.
אוהבת לבקרך חברה.
שנה אזרחית טובה וקסומה!
יָם שֶׁל דִמְעָה אוֹקְיָנוֹס לֹא יַנּוֹס אֵין לְאָן אֵין זְמָן אֵין דֵעָה אֵין שָׁעָה. אין אין אין
*
עצב גדול מורגש לאורך
כל השיר..
נוגע..מרגש..
סאלינה
בְּרַייל, כְּמוֹ כְּתַב בְּרַייל, אֲנִי מַעֲבִירָה אֶצְבַּע עַל הַשּׁוּרָה
כְּאִילוּ כְּבָר כָּתְבוּ שָׁם מִלִּים וַאֲנִי רַק צְרִיכָה
לִקְרוֹא אוֹתָן. אוּלַי זֶה כָּךְ.
המילים מגרות את חוש הראיה,
המילים מגרות את חוש המגע,
המסר המועבר בצפייה,
מתעצם בעצם הנגיעה...
*
אם תביטי באוקינוס תראי את כל הכוכבים תלויים מעל...*
תודה.
את יפה גם כשאת בוכה
שושי שלום.
מורכב מידי בשבילי
הפעם.
......
יורם
הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה.
שאפו...
שוקי
שירך נגע לליבי יקירה.
אוהבת לבקרך חברה.
שנה אזרחית טובה וקסומה!