רעות רוח, הלוויה בְּרַייל, כְּמוֹ כְּתַב בְּרַייל, אֲנִי מַעֲבִירָה אֶצְבַּע עַל הַשּׁוּרָה כְּאִילוּ כְּבָר כָּתְבוּ שָׁם מִלִּים וַאֲנִי רַק צְרִיכָה לִקְרוֹא אוֹתָן. אוּלַי זֶה כָּךְ. זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחָה אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי לְהַעְתִּיק מִשָּׂפָה לְשָׂפָה תַּוִּים לְאוֹתִיּוֹת תְּנוּעָה לְאוֹתִיּוֹת חַיִּים לְמָוֶות. אֵי שָׁם בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן אֵי שָׁם בְּמֶרְחָבָיו הַפְּתוּחִים יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת שֶׁל קֶבֶר אַחִים. אַגְרָה? כְּבִישׁ אַגְרָה? מִכָּאן לְשָׁם הַשַּׁיָּרָה וּבַחֲזָרָה פָּרוּשׂ לִרְוָחָה עַל מַפַּת-הָרֵיק מַפָּה אִילֶמֶּת שִׁחְזוּר שָׁטוּחַ שֶׁל תְּנוּפַת חַיִּים תְּלַת-מְמַדִּית לְפָחוֹת רֵעוּת רוּחַ לֹא נוֹשֶׁמֶת סַמְּכִינִי אֵם וַאֲחוֹת. בַּד בְּבַד מִתַּחַת לַחוּלְצָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יֵשׁ לֵב, כְּשֶׁמִסְתַּכְּלִים בּוֹ אֲפִילוּ מֵרָחוֹק רוֹאִים שֶׁהוּא קְלִישָׁאָה יָם שֶׁל דִמְעָה אוֹקְיָנוֹס לֹא יַנּוֹס אֵין לְאָן אֵין דֵעָה אֵין שָׁעָה. לֹא אוֹבִיל לֹא מַשְׁכּוּכִית אֲנִי לֹא נַעַר נוֹהֵג בָּם אֵי הַיָּד, הַמּוֹשְׁכָה, אֵי פַּעֲמוֹן אַי חַיַּי כְּלַבָּהּ כְּבוּיָה. יָד לֹא אֵדַע לְהַקִּים אֶפְרוֹשׁ לְפִינַת הַגַּן לְהַקִּיא כְּכַלְבָּה לְלַקֵּק מַיִּם מֵהַבִּרְזִיָּה בּוֹהָהּ הוֹמִיָּה וְלֹא מְעַכֶּלֶת אֶת הַמַכָּה מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה לַיְלָה קָרֵב וּמוּעֲקָה וּזְעָקָה קוֹל דְמָמָה דַקָּה הַלְּלוּיָה כָּל נְשָׁמָה הַלְּלוּיָה.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר 28 בדצמבר 2009
|