עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
עננים
לעתים, כאשר הנכם נוסעים באוטובוס בכביש המהיר, או ברכבת, ומביטים מהחלון (בלי שיחות בטלפון הנייד או כתיבת אס.אמ.אסים אלא פשוט מביטים החוצה מהחלון) מה אתם רואים? אתם בטח רואים את הנוף חולף על פניכם. בתים, עצים, שדות. וזה יפה לעשות זאת ביום שבו השמיים זרועים בעננים. לא ענני גשם כבדים היוצרים מיקשה אפורה אחת. את זה נשמור לפעם אחרת, לא לנסיעה עליה הייתי רוצה לדבר עכשיו. אלא ענני סתיו הזרועים בשמיים, אך נפרדים זה מזה. וכשאתם מתמכרים אל הנסיעה הזו ומתרכזים בנוף החולף מולכם, כאילו ונעשים לאחד עם אותם עננים, אתם מבינים לפתע שאותם עננים שכבר חלפו על פניכם הם עברכם ואילו העננים שבקרוב יגיעו הם עתידכם... והעננים בהם את מביטים כעת הם הרגע הנתון של ההווה. ואולי אתם גם מבינים, בנסיעה הנעימה הזו, שזה לא משנה אם העננים הם אלו שחולפים על פניכם, או שאתם אלו שחולפים על פניהם. אתם מתקדמים. העננים שעברו עדיין שם, העננים שיגיעו כבר כאן. מתקדמים מבלי לנוע. אתם יושבים בשקט, רגועים, נינוחים, המחשבות הטורדניות שתמיד מציקות לכם, הדאגות, הפחדים, כל אלו אינם חשובים כעת. אתם רואים את העננים חולפים ואילו אתם יושבים במקום. יושבים במקום ובכל זאת נמצאים בתנועה, בזרימה חלקה. ואת זה ניתן לחוש גם אם תשבו על סלע באמצע השדה, או על גבעה או הר, ביום סתווי כזה של עננים, ותביטו אליהם חולפים מעליכם. גם אז אתם תחושו שהנכם בתנועה אחידה ושלווה, מבלי שבכלל תזוזו. והעננים שחלפו כבר ואלו המגיעים הם בעצם אותם עננים, רק בצורות שונות. ואולי גם אתם כך.
יאנה, אנג`לינה, השושנה והשושנית, קרינה וילדי העולם, ילדת הירח, שומר הלילה, מרי-אן, ילדי ההרים, גן השעות היפות, לואי ואנה, נסיכת האגם הקפוא, המלאך של גן לונדון, הצבעונית, וונדי ושאר החתולים שכבר מתו, כל אלו, שעל חלקם כבר סיפרתי ועל חלקם אולי עוד אספר, היו העננים שלי, שחלפו על פניי בעשר השנים האחרונות, בדיוק כפי שאני חלפתי על פניהם. ואולי בעצם הם ישובו אליי בצורות שונות, אפילו בחיים אחרים, כמו שהעננים החולפים הבאים מן הים ישובו לבסוף דרך הנהרות הגדולים אל אותו הים ומשם יעברו מעליכם שוב. יהיה עליכם רק להמתין להם, אף מבלי לזוז ממקומכם, כמו העצים הגדולים והזקנים וההרים הגבוהים והקדומים, אלו שכבר ראו הכל מבלי שזזו מטר ממקומם כי הכל פשוט כבר חלף על פניהם במשך מאות ואלפי שנים.
כן, רבים מאתנו רצים ממקום למקום, נוסעים מנקודה לנקודה, מנסים להגיע כמה שיותר רחוק ולהשיג כמה שיותר וכמה שיותר מהר, אבל לפעמים אפשר להגיע הכי רחוק כשפשוט נעמדים במקום ונותנים לעננים לחלוף מעליכם. ואת זה כל עץ זקן וכל הר קדום יגיד לכם. הם אפילו לא שומרים את זה בסוד, העצים, וההרים והעננים החולפים. זה אנחנו שלא מקשיבים.
שיהיה לכולם חורף נעים עם עננים חולפים :) |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שוב על מילים,שכמו העננים, חולפות ונצרבות בלב בו זמנית...
תודה על היותך צופה ומתבוננת ומלווה ומנחמת...
מאחל לך שנה אזרחית מלאה בציפיות וחיוכים- מבחוץ ומבפנים :)
נ.ב- לצערי באמצע החורף אין ממש הדרכות בספארי ולא יצא לי להיות שם לאחרונה. ברגע שאקרא לדגל אודיע לך מראש :)
וכולם בסופו של דבר שלנו, חלק בלתי נפרד מעמנו, גם הכבדים שבהם, וגם הקלילים.
שנה נהדרת שתהיה לך, מלאה בעננים ורדרדים ומעלי חלומות :)
אכן...
מאחל לך שנה אזרחית שכזו, מלאה ברגעים נקיים של הוויה ואושר גדול
תודה לך שהשתתפת
שנה טובה :)
העננים בשמים אולי חולפים מעלינו,
אבל אלו שאתה כתבת עליהם,חולפים בתוכינו.
כולל המשקעים.
זה מה שנקרא "מרחב הביניים"
בין דמיון למציאות
רגע נקי של הוויה
אושר גדול !!
מתחברת..............כמה נפלא החיבור הזה.
להסתכל למעלה להביט..................לעצור.אדם ,שמיים,אדמה.
זה כל מה שאנחנו צריכים סובבים......................................ככה בשביל הנפש. והנשמה:)))
פוסט נעים ביותר!
תודה:)))
תודה :)
הספקת להקדים אותי אבל כתבתי כאן גם הודעה המבארת ומשלימה את הטקסט...
את הרשומה הזו כתבתי ופרסמתי לראשונה באתר תפוז, לקראת יום הולדתי השלושים.
לכאן הבאתי אותה בשנית, עם שינויים קלים, לקראת סיום העשור- השנים חולפות ועשור מתחלף בזה שאחריו, ממלחמה למלחמה, מאסון לאסון, מגדלים מתמוטטים ונבנים מחדש, ציליביזציות מתנגשות וההיסטוריה מגיעה בכל פעם לקיצה ומתחילה מחדש.
לפני שני עשורים נפלה החומה והביאה עימה משב מרענן של תקווה, לפני עשור התחלף המילניום והעתיד נראה היה ורוד מתמיד.
וכעת אין ציפייה לעתיד טוב יותר מכיוון שבכל פעם בה הייתה ציפייה כזו, העולם סביבנו לפתע התמוטט, ראשי ממשלה נרצחו וענני אבק שטפו את הרחובות.
כעת כבר אין ציפייה, אבל נחמה יש ויש- נחמה בהבנה הפשוטה שהעצים וההרים והציפורים הנודדות והעננים החולפים והמלאכים המחייכים תמיד יביטו עלינו מלמעלה ולרגעים תמיד יהפכו את עולמנו לטוב יותר...
זה ממש יפה. ההתחלה הייתה לי כמו דמיון מודרך קטן, היות וחובבת עננים ידועה אנוכי.
זה ממש יפה.