לעתים, כאשר הנכם נוסעים באוטובוס בכביש המהיר, או ברכבת, ומביטים מהחלון (בלי שיחות בטלפון הנייד או כתיבת אס.אמ.אסים אלא פשוט מביטים החוצה מהחלון) מה אתם רואים? אתם בטח רואים את הנוף חולף על פניכם. בתים, עצים, שדות. וזה יפה לעשות זאת ביום שבו השמיים זרועים בעננים. לא ענני גשם כבדים היוצרים מיקשה אפורה אחת. את זה נשמור לפעם אחרת, לא לנסיעה עליה הייתי רוצה לדבר עכשיו. אלא ענני סתיו הזרועים בשמיים, אך נפרדים זה מזה. וכשאתם מתמכרים אל הנסיעה הזו ומתרכזים בנוף החולף מולכם, כאילו ונעשים לאחד עם אותם עננים, אתם מבינים לפתע שאותם עננים שכבר חלפו על פניכם הם עברכם ואילו העננים שבקרוב יגיעו הם עתידכם... והעננים בהם את מביטים כעת הם הרגע הנתון של ההווה. ואולי אתם גם מבינים, בנסיעה הנעימה הזו, שזה לא משנה אם העננים הם אלו שחולפים על פניכם, או שאתם אלו שחולפים על פניהם. אתם מתקדמים. העננים שעברו עדיין שם, העננים שיגיעו כבר כאן. מתקדמים מבלי לנוע. אתם יושבים בשקט, רגועים, נינוחים, המחשבות הטורדניות שתמיד מציקות לכם, הדאגות, הפחדים, כל אלו אינם חשובים כעת. אתם רואים את העננים חולפים ואילו אתם יושבים במקום. יושבים במקום ובכל זאת נמצאים בתנועה, בזרימה חלקה. ואת זה ניתן לחוש גם אם תשבו על סלע באמצע השדה, או על גבעה או הר, ביום סתווי כזה של עננים, ותביטו אליהם חולפים מעליכם. גם אז אתם תחושו שהנכם בתנועה אחידה ושלווה, מבלי שבכלל תזוזו. והעננים שחלפו כבר ואלו המגיעים הם בעצם אותם עננים, רק בצורות שונות. ואולי גם אתם כך.
יאנה, אנג`לינה, השושנה והשושנית, קרינה וילדי העולם, ילדת הירח, שומר הלילה, מרי-אן, ילדי ההרים, גן השעות היפות, לואי ואנה, נסיכת האגם הקפוא, המלאך של גן לונדון, הצבעונית, וונדי ושאר החתולים שכבר מתו, כל אלו, שעל חלקם כבר סיפרתי ועל חלקם אולי עוד אספר, היו העננים שלי, שחלפו על פניי בעשר השנים האחרונות, בדיוק כפי שאני חלפתי על פניהם. ואולי בעצם הם ישובו אליי בצורות שונות, אפילו בחיים אחרים, כמו שהעננים החולפים הבאים מן הים ישובו לבסוף דרך הנהרות הגדולים אל אותו הים ומשם יעברו מעליכם שוב. יהיה עליכם רק להמתין להם, אף מבלי לזוז ממקומכם, כמו העצים הגדולים והזקנים וההרים הגבוהים והקדומים, אלו שכבר ראו הכל מבלי שזזו מטר ממקומם כי הכל פשוט כבר חלף על פניהם במשך מאות ואלפי שנים.
כן, רבים מאתנו רצים ממקום למקום, נוסעים מנקודה לנקודה, מנסים להגיע כמה שיותר רחוק ולהשיג כמה שיותר וכמה שיותר מהר, אבל לפעמים אפשר להגיע הכי רחוק כשפשוט נעמדים במקום ונותנים לעננים לחלוף מעליכם. ואת זה כל עץ זקן וכל הר קדום יגיד לכם. הם אפילו לא שומרים את זה בסוד, העצים, וההרים והעננים החולפים. זה אנחנו שלא מקשיבים.
שיהיה לכולם חורף נעים עם עננים חולפים :) |