כותרות TheMarker >
    ';

    velvet underground - ארכיון הבלוג הישן

    זה הארכיון של הבלוג הישן

    אצבעות סופשבוע 19.1.7

    0 תגובות   יום שישי , 19/1/07, 03:04

    אחרי מיתוגים ועיצובים ותכנונים וכו' יוצאים העיר וסופשבוע במתכונת חדשה. סתם מקריות שזה יצא בדיוק באותו שבוע, שהרי כל אחד מהשניים ידע אינספור דחיות עד שהגיע לרגע הגדול, אבל המקריות יכולה לשמש בסיס להשוואה. מאמצי השינוי הם כמובן בגלל דעיכתו המוכחת של הפרינט.
    אפתח בסופשבוע. בפוסט הבא - העיר.
    מי ומי
    עורך: אמיר זיו
    עריכה: יהודה נוריאל, יעל נעמני, נועם שיזף, דפני ליסבונה
    עורך גרפי: אבנר הברפלד

    השער
    מבחינת בולטות ונוכחות, הלוגו של סופשבוע הרבה יותר מוצלח מקודמו: הוא ברור, נחרץ ומותיר חותם. גם התכלכלות שלו, על הרקע הכחול יותר, נעימה לעין.
    באשר לנושא, אורי גלר, איך מוסף מתחדש שיוצא בהכרזות מהפכניות בוחר בדמות לעוסה עד כלות, שדומה שכבר אמרה כל מה שיש לה לומר? מה, הכל לקראת תוכנית הסיום? הכל בגלל שהוא מדשדש ברייטינג של מעל ל-20 אחוז? 

    כבר בתוכן, עוד לא הספקנו לנשום, יש ויכוח שבהחלט מתאים לערב תנועה או לשעת חברה בי"ב בעד/נגד שחרור ספורטאים מצטיינים מהצבא. "המדריך לשיחות סלון" קוראים לו פה - מי שמגיע לשיחות סלון, מגיע לו.

    הבא בתור הוא המפתח, מדור נרחב, עמוס בהגיגים והגיגונים של כותבי המוסף, לקט כותרות מהשבוע בעיתונות, כולל השוואה לא ברורה בין קובי אוז לראלב מג'אדלה. כנראה בגלל האמירה ההיא של אנסטסיה, אלא שהיא התגלתה בינתיים כמופרכת.

    מה זה סטופקס (לוגו להגיג על בקהאם) לא ידעתי, ונאלצתי לפשפש. מתברר שאלו נעלי כדורגל. נקווה שקוראי סופש משכילים ממני.  

    ליאורה שודרגה לתוככי המפתח, הנמצא כאמור בראשית המוסף, מה שאומר, פוסטמודרניזם בהתהוות: אין הבדל בין גבוה לנמוך. הסוף יכול להיות בהתחלה, וההתחלה בסוף. 

    ח"ח לגיל רימון (אנחנו עדיין במפתח) על שפת הבלוגים המסביר מה זה כע כע (Yeah Yeah) למשל. 

    כל כתבה מתויגת עם לוגו/ תגית משלה, כאילו מדובר באתר אינטרנט (הפרינט נלחם על חייו). וכך, הראיון (יובל לידור) עם מפקד המחוז הצפוני של המשטרה זוכה בתגית "חדשותי/ ענייני השעה פרשות חמות" (למקרה שלא הבנו) והראיון עם אורי גלר (מרדכי חיימוביץ) זוכה בתגית "מקומי/ אנשים מקומות תופעות" - ניסוח סתמי ומיותר, שיכול להתאים לכל כתבה שהיא.
    אבל בפרס התגית המביכה זוכה "עולמי/ דברים שקורים במקומות אחרים" שבהחלט מתאימה לדבר לילדים.
    שרה ליבוביץ-דר מראיינת את ניק קלוני, אבא של ג'ורג', על הפעילות שלו ושל הבן בדארפור. מצד אחד זה יפה, בלי יח"צ, בלי תיווכים, בלי למכור שום דבר, פשוט ראיון שנרקם ממייל למייל, אבל מתחת להתפעלות מתגנבת תחושה שזה היה ניסיון להגיע לג'ורג', או לדבר עליו, וסליחה על הסקפטיות והחשדנות. התמונה הפותחת של הכתבה, בה נראה ג'ורג'י בשטח, כשאביו בקצה הפריים עם הגב אלינו לא מפיגה את החשד.

    הכפולה הראשונה של "בראשית ברא. ומיד שיווק" (נורית קדוש) שזוכה בתגית "עדכני/ נפלאות התקופה: מגמות, רעיונות, טרנדים" מעוצבת כמודעה לכל דבר, ולא מהמוצלחות שבהן. תורמת לכך מודעת הפרסומת של גיא פינס למגדל שנמצאת בעמוד השמאלי שלה.
    למעשה מדובר בכתבת סיכום שנת הטרנדים, ובדיוק כזו התפרסמה בפירמה האחרון. כן, עם אותה נעל קרוקס אימתנית בכפולה הפותחת, שם היתה ורודה ופה צהובה. וכמו שכבר אמרתי אז, אופס זה היה לפני פחות מחודש, אי אפשר לראות יותר את הקרוקס האלו. די. מספיק.  ובטח שלא לכתוב עליהן שוב כטרנד היסטרי, מאחר שזמנו עבר-בר-בר.
    עוד בפרויקט הטרנדי אקווה נובה וסקיני ג'ינס (לא שמענו עליהם עד כה באמת) וכמובן הקינואה, שגם היא כוכבת ותיקה של כתבות הטרנדים (ואפילו של אחד מיומני סו"ש של חדשות 2 לפני כמה חודשים).
    אומר זאת בפעם האחרונה: קינואה היא לא "מזון בריאות יקר". קילו קינואה עולה בחנות טבע 11.5 שקלים. בשופרסל היה מבצע לא מזמן, וקילו עלה 8 שקלים. בקילו אפשר להאכיל משפחה קטנה לפחות יומיים-שלושה (ולי זה מספיק לשבועיים לפחות). 

    הכתבה האחרונה, "חרוזינה" (יוני שדמי) תגית "חד פעמי/ אישי, ייחודי, היסטורי" (ולא לבקש ממני הסברים) עוסקת במעצבת אתרים שהמציאה עצמה מחדש כאמנית חרוזי זכוכית, והיום יש לה הכנסה של כמה אלפי דולרים בחודש (6,000 בחודש שעבר, לחמש-שש שעות עבודה ביום. חומר למחשבה. בהחלט), מרעננת לפחות שיווקית וכלכלית.

    ומכאן לסקציה האחרונה, המצפן "מדריך סופשבוע לחיים היום" - אסופה גדושה וקשה להתמצאות למרות שמה. היא כוללת בפתיח עמוד שלם המוקדש לשאלה מצפונית עליה עונה אדם ברוך, לאחר מכן כפולת הורים ובה, נכון, מוצרי תינוקות מיוחצנים, תרומה מעולם הקומוניקטים. אחר כך מדור טיפולים, עיסוקים, בישולים, אודטאים, ואופנה, כולל תרבות.
    ומה יש בעמוד התרבות? רשימת סרטים מומלצים. איפה? בקולנוע? בטלוויזיה? בספריות? להוריד מהאינטרנט? תעשו מה שאתם מבינים, אנחנו זורקים את השמות, וזהו.
    או, נניח, הספר "אלוף בטלות". הוא חדש? ישן? יש אותו בחנויות (יש, גיליתי)? כי אם הוא ישן, הסיכוי להשיג אותו קלוש, נכון?
    והסדרה המשרד, משודרת כעת בטלוויזיה? מה איתה? מאיפה לקחת?

    אם לסכם, סופשבוע החדש עמוס מאוד בעשרות אלמנטים ופריטים וכותבים ומדורים ומדורונים ותת-מדורים. קל מאוד ללכת בו לאיבוד למרות ואולי בגלל שלל התגיות והסימניות והחוצצים. מדובר במוצר קצפתי, בועות-סבוני, אסקפיסטי, המורכב מכל האלמנטים שאפשר היה למצוא עד היום בעיתוני פנאי ונשים. ואורי גלר על השער מסמן את זה יותר מכל. אולי זה מה שהתברר אחרי מחקרי שוק מקיפים, שהקוראים לא רוצים להתעמק בסופשבוע בעוד עשרה עמודים על מעללי אולמרט ובל"ל או הבורוביצ'ים ואל על, אלא ללקט פיצוחי מילים קצת מלוחים, קצת מתוקים, ולעבור את השבת בשלום. 

    מח' הגהה סמלית
    המפתח של סופשבוע לא בע' 8, ככתוב בתוכן, אלא ב-12

    לפני פיזור
    על העיר בערבבוקר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      velvet underground 2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין