התחלתי בעיר העתיקה עובדת - אי שם באמצע המדבר - אני עובר מול האבנים העתיקות בנוף קדומים

 אנשים שבאו לעובדת בדרך הבשמים

הרובע הביזנטי

עובדת העיר הפנימית תצפית מהמגדל המזרחי

אז ציפתי לשקט ולדממה כמו בכול מקום מדברי - ורחוק - ולא היה כך - שמעתי הרבה רעשים = את הנשימות שלי - את הצעדים שלי - את הרוח השורקת - את המכוניות נוסעות בכביש המרוחק כמה קילומטרים טובים.

כיבתי את השתל - יש שקט - אבל כבר לא יכולתי להסתגל לשקט אחרי שמיעה רצופה בשתל - הדלקתי אותו הסביבה רועשת למרות שצריכה להיות שקטה.

לפתע הכתה בי המחשבה הזאת כברק - לשומעים אין שקט ואין דממה - תמיד הם שומעים משהו - גם שהם הולכים לישון הם סוגרים את העיניים, אבל את האוזניים הם לא יכולים לסגור...

שער משערי עובדת

יומיים אחר כך נסעתי לפארק תמנע - זריחה לא אופינית לערבה התחילה את היום

לתשומת לב: אפשר לקבל בפארק תמנע מצגת עם כתובויות לכבדי שמיעה, לא הסתכלתי כי לא יצא לי בזמן נוח.

 ומשם כמובן לפיטרייה

וזקקו שם בתנורים נחושת

בטח היו שם הרבה אש ורעש ותמרות עשן בתקופה הרעמסית

משם לציורי מרכבות שם נשמר פיר כריית נחושת

ומדרגות לטיפוס בתור הפיר - חייו של העבד המצרי כורה נחושת לא היו קלים

משם לקשתות יש גישה לקשתות במכונית ישר - אבל העדפתי שביל גישה רגלי

והיה גם נוף...

ואני עולה על גבעה שממנה יש תצפית על הקשתות

ופתאום שקט ודממה - הרוח הנושבת שתקה - בעצם הכול פסק - שקט ודממה בשתל.

זה היה מפחיד - הוצאתי סוללה והחזרתי אותו - פרקתי את המעבד של השתל לחלקיו והחזרתי אותם  אולי הבעיה במגעים...

התחלתי לחשוש אולי השתל הלך - שמעתי כבר סיפורים על מושתלים שהשתל הלך להם - והם צריכים ניתוח חוזר...

ניסתי להתקשר לאוזן קשבת - הסוכנות של השתל אדוונס (ומכשירי שמיעה ) בירושלים - היו קשיי קליטה - המשכתי בלב כבד את הדרך...

כאן הגענו מלמעלה לרגלי הקשתות

וטיפסתי למעלה לקשת ו...

ומבט למטה

ויורדים למטה

ושמה למרגלות יצרתי קשר עם אוזן קשבת - נתנו לי שם של סוכנות באילת שאולי ניתן לבדוק את השתל, אבל ענתה לי תא קולי...

אז יש עוד קשת נוספת

חזרתי למכונית ובבדיקה יסודית גילתי את התקלה - החוט שמחבר את יחידת הראש למעבד נקרע.

אז לא שמעתי עם השתל יומים...

המשכתי הלאה לעמודי שלמה

 ויש גם מקדש בדרך

ועולים ועולים

והנוף מסביב - אזור רחבת חנייה

המרחב העצום והריק והעננים המתרוצצים בשמיים, ואין קול, רק קול דממה דקה, הטבע הוא מדבר

אתה המסגרת ואתה צריך להכניס את הנוף אליך

זה היכולת שלנו לקלוט את הדממה הדקה,  אנחנו יכולים לקלוט רשמים מהעולם הסובב אותנו - בלי המסך המסווה של הקולות - אנחנו לא מודעים ליכולות הזאת - קלינאיות התיקשורות השומעות לא מודעות לזה כלל בעצם איך השומעים ידעו על היכולת הזאת - הן לא חשו ממש את הדממה בהתגלותה - וגם אפשרות כזאת מפילה עליהם פחד...

טוב נמשיך בטיול - אז יש מקדש מצרי - אפשר להסתכל עליו מלמעלה - מה לעשות דת הייתה תמיד עסק רציני בכול התקופות - אפילו עבודה זרה כמו מקדש חתחור..

וגם מבט מלמטה

ונסעתי משם הלאה לכיוון אגם תמנע

זה נקרא הארייה הרובץ, והסלע התלוי, והאיש הצופה

אבל מה המסר של הנוף לנו ?

הגעתי לאגם תמנע

ויש גם מסעדה בהכשר רבנות אילת וחנות מזכרות

כמו כול ישראלים - מגיעים לאיזה מקום יפה, צריך לעשות בו מנגל - או לכול היותר לאכול משהו, אז יש במקום מסעדה נחמדה עם אוירה - ושם אכלתי לאפה טרייה שנאפתה במקום באותו רגע לעינך ולאבנה - אני מניח שליריתוש שתספר על הביקור תפרט יותר

גם יש נוף מהמסעדה

גמרנו עם האוכל  אז הלאה לקול דממה דקה - הרי אדום בפוזה אלפינית

איזה עוצמה משדרת הרי עשיו, זה המקום של עשיו...

שקיעה על הרי אדום

ויש גם באתר דגם של המשכן שהיה לבני ישראל במדבר לילדים - לא חשתי קדושה - ובעצם איך ? חיקויים לא דומים למקור - וגם בחיים צריך לתקשר עם המקור ולא עם החיקוי.