כותרות TheMarker >
    ';

    velvet underground - ארכיון הבלוג הישן

    זה הארכיון של הבלוג הישן

    איך לכתוב בלוג?

    0 תגובות   יום שני, 19/3/07, 07:46

    אני מביאה את הפוסט מהקפה, עד שילובנו כל ענייני הזהויות. 

    שלא באשמתי ושלא לפי רצוני בוטלה ההרצאה שלי היום בוועידת דהמארקר (ההרצאה על גאדג'טים שבוטלה אתמול תשובץ במקומי היום ככיתת אמן).
    אז הנה ראשי פרקים מורחבים:

    מי אני?
    טוב, פה כולם יודעים, לא צריך להרחיב.

    על הדרך מעיתונות מודפסת לבלוגינג.
    אחד הטיעונים המושמעים נגד תאוות הבלוגינג שלי כעיתונאית הוא - מה זה בלוג לעומת חשיפה בעיתון - שם יש לך מאות ועשרות אלפי קוראים ופה מאות עד אלפים בודדים.
    ואני אומרת: העובדה שקוראים את העיתון בו אתם כותבים לא אומרת שקוראים אתכם. כהוכחה אני מביאה את הסיפור הבא:
    זה היה בימים בהם הייתי סגנית עורך רייטינג. קבוצת חיילים של גולני כתבו לנו מכתב נורא יפה ובו הסבירו שהם חולים על התחת של העיתון, קוראים אותו מהשער עד לעמוד האחורי וקרועים עליו נואשות, וביקשו עזרה בהפקת עיתון סוף מסלול/קורס/משהו.
    נורא התלהבנו ואמרנו יאללה, בואו. מאחר שהגיעו מוקדם בבוקר (חיילים) הייתי היחידה במערכת וקמתי לעזור להם. ניגשתי ואמרתי: "היי, אני דבורית ו…".
    שאלו אותי הגולנצ'יקים: מי?
    אמרתי: "דבורית".
    אמרו לי, לא מכירים. מה את עושה בעיתון?
    עניתי: "אני סגנית העורך ומבקרת הקולנוע".
    אה? הסתכלו אחד על השני בתדהמה. "לא מכירים. לא שמענו את השם".
    כלומר, cover to cover, אבל לא קראו אף לא מילה אחת שכתבתי במשך שנים. מילא לא קראו, לא ראו את השם.
    זהו, איי רסט מיי קייס.

    למה לכתוב בכלל?
    כי יש לכם מה להגיד. כי משהו בוער בעצמותיכם. כי חשוב לכם להתבטא. כי אתם רוצים לנסות לשנות משהו באמצעות מילים. כי אתם גרפומנים. כי יש לכם יחס אירוטי  למילה הכתובה.

    (למה לכתוב בלוג?)
    בדיוק מהסיבות האלו.

    צריך ידע מופלג באינטרנט - טראקבקים, פינגים, Html  יכולות פוטושופ והבנה מה ההבדל בין לינוקס לויסטה כדי לכתוב בלוג?
    כל כך לא, שזה מביך. את כתיבת הבלוג התחלתי בעזרת ידע אלמנטרי במחשבים ובאינטרנט. טכנולוגית, לא התקדמתי הרבה בשנה ורבע האחרונות.  פוסטים טכנולוגיים (של אחרים) הם עדיין יפנית בשבילי, ולצערם של כמה מעמיתי המקוונים אפילו לא הפנמתי את מהות הרסס.
    מבחינתי - התוכן הוא המלך. יודעים לכתוב? אוהבים לחבר מילים למשפטים - יאללה.
    ואם להשתמש במשפט של ריצ'רד מרקס, מנהל מו"פ ב-TNS -
    פעם התוכן היה המלך, היום הוא לוח השחמט  כולו.
    אני מאמינה בזה בכל לבי.

    איך הופכים לבלוגר?
    כותבים. כותבים וכותבים. מתמכרים (אבל באופן חיובי). חיים את הוויית הרשת. מנהלים אינטראקציה עם הקוראים. האם מי שמעסיק צבא כותבים, ע"ע ביבי או המועמדים לנשיאות בארה"ב הם בלוגרים? לגמרי לא.

    איפה לכתוב בלוג?
    אפשר במערכות הבלוגים הגדולות: ישרא, תפוז, רשימות (כן, יש תנאי קבלה ודרוש ניסיון כתיבה מוכח), בלוגלי ועכשיו גם הקפה, שפונה לקהל יעד אחר - מבוגר ומקצועי יותר מאשר המוזכרים בתחילה - ואפשר באופן עצמאי בחלל.

    מה זאת אומרת, הסביבה לא קובעת?
    כנראה שלא. דומני שולווט היא ההוכחה.

    על מה לכתוב?
    על מה שאתם אוהבים. על מה שאתם מבינים בו הכי טוב. על תחום או נישה שאין רבים, אם בכלל, המכסים אותם. על עצמכם? רק אם אתם זרובבלה, מרגי, אריאלה, זו ש או דודה מלכה. על סקס? אם אתם הרווק.

    כמה לכתוב?
    יש אסכולה הגורסת שפוסטים ארוכים מעייפים וממילא מרפרפים עליהם. אני נוטה להסכים, אבל לא יכולה להתאפק לפעמים. אישית אני מעדיפה לקרוא פוסטים של 300-400 מילה גג.

    כל כמה זמן לכתוב?
    או. אם תשאלו את יובל דרור, הוא יגיד 3-4 פוסטים ביום.
    אם תשאלו אותי, אומר - יותר מאחד ארוך ואחד מבזקי ביום זה בלתי אפשרי מבחינתי.
    אם תשאלו חלק מהקוראים הם יגידו שגם פעם ביום זה עומס בלתי נסבל.
    אם תשאלו את אורי ברוכין או יאמר - לא פחות מפעם בשבוע.
    כדי להרגיע את הלחוצים אומר שפעם ביומיים-שלושה זה גם בסדר.
    ולא, אף אחד לא חייב להשקיע ארבע שעות  ביום בכתיבת פוסט (חוץ ממני).

    איזה פוסטים מצליחים?
    מניסיון בשני הבלוגים, הלהיטים יהיו תמיד הפיצוחיים והקלים לעיכול: עשרה דברים על, חמישה דברים שלא ידעתם עלי - פסולי חיתון (העלתי באוב את כל העיר). כן, ברור שגם ענייני התלוש ופרשת מנחם פרי ורמון.

    איך לשווק בלוג?
    ללנקק את עצמכם, ללנקק ועוד פעם ללנקק. זהו. למי? למוקדי כוח.

    טוקבקים, איך להתייחס אליהם?
    בזהירות. להשגיח שהיד לא תהיה קלה מדי על האצבע המוחקת, ולקבוע את הגבולות האישיים -  עד כמה אתם מוכנים לספוג. והכי חשוב, להיזהר בכבודם של אחרים.
    קראתי במארקר של אתמול את ערן גפן, שסיפר על אחד מאנשי שלמור אבנון עמיחי שהשתלב בין הטוקבקיסטים שסקלו אותו בשלוש זהויות שונות. בעיני, מעשה שלא יעשה. באחד העיתונים האמריקאים פוטר בלוגר על רקע זה.

    אבל זה בלוג, אפשר לכתוב הכל!
    ממש לא. אחריותו המשפטית והאנושית של הבלוגר שרירה וקיימת. אתם חשופים לכל עניין ונושא משפטי הנובע מכתיבתכם. הצנזור הוא אתם. ראו מה קרה להצינור, בלוג הרכילות הלוהט שנספה בדמי ימיו.

    אפשר להרוויח מבלוג?
    מנסים, מנסים. יש את עניין בלוגרי תפוז, שעוד לא ברור לגמרי נושא התשלום וכמה גולשים קיבלו בפועל כסף עד כה. יש את הבלוגרים המרוויחים (פרוטות בינתיים) מפרסומות. בלוגר ישראלי (אממ, לשעבר לעת עתה) הכותב באנגלית סיפר לי שהפרסומות מכניסות לו כ-800 דולר בחודש. פרז הילטון הרכילאי האמריקאי עושה כסף. אני מוצאת בבלוג חלק מפרנסתי.

    ומה עם האובססיה? ואם מתמכרים?
    כן, זה קורה, בשלבים מסוימים של חיי הבלוג (התחלה, נקודות מפנה וגו') יכולים בלוגרים (בעלי הנטיות האובססיביות מלכתחילה) למצוא את עצמם חיים סביב הבלוג 24/7. צריך לנשום עמוק ולהירגע. או להיעזר בטיפול. כלשהו.

    ואם פתאום יש לי בלוק כתיבה?
    קורה לכל כותב. עיתונאי/סופר/בלוג. קחו יום/יומיים/שלושה חופשה, והוציאו לעצמכם צו הרחקה מהמחשב. לכו לים, צאו לטרק במקורות הירקון. קרצפו את התריסים. משהו. תראו שתחזרו כמו חדשים.

    ואם ממש ממש ממש נמאס לי?
    אז תפסיקו לכתוב. בלוג זה fun, וברגע שהוא הופך למטען - חבל על הזמן.

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      velvet underground 2
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין