
סוף-סוף את הולכת מפה.
תשמעי, 2009, באמת הגיע הזמן שלך ללכת.
כשראיתי אותך לראשונה, ב-1.1.2009, נראית לי ממש שגרתית ורגילה. "עוד שנה הבאה עלינו לטובה" חשבתי בתמימותי. לא חשבתי שיש לך איזה משחק מרושע לשחק איתי. חשבתי שאת טובה. שאת תמימה. בדיוק כמו כל קודמותייך בשנים האחרונות. הכל היה שגרתי והתנהל על מי מנוחות. אבל אחרי כמה שבועות בודדים, הפכת לי את החיים על פיהם.
פתאום שלחת אליי את האהבה הגדולה ביותר שחוויתי בחיי. באופן הכי לא צפוי ולא הגיוני שיכול להיות הבאת לי אותה (אותו בעצם). התנגדתי. אמרתי לך שזה לא מתאים. שהוא לא הטיפוס. שאני לעולם לא אתאהב באחד שכזה. שזה לא העיתוי. שאני בכלל לא בקטע. אפילו צחקתי עלייך קצת שאת הזויה... אבל את לא הקשבת. "את לא יודעת מה את מפסידה" לחשת לי באוזן. אז אחרי לבטים ארוכים ורבים החלטתי להקשיב לך. כן. הורדתי את כל החומות, אטמתי את אוזניי לכל האזהרות והלכתי על זה.
והיה לי כל כך טוב... והייתי מאושרת ומסופקת כפי שמעולם לא הייתי וכפי שמעולם לא חשבתי שאפשר להיות. הרגשתי כמעט כמו נסיכה בסיפורי האגדות. אין ספק שהייתי האשה המאושרת בעולם!
אלא שאת כנראה החלטת אחרת, ואחרי שראית אותי כל כך מאושרת, החלטת לקחת ממני את אותה אהבה שנתת לי. בכך לימדת אותי שכן, יכולה להיות אהבה גדולה מהחיים, כמו באגדות, רק שהיא לעולם לא תהיה מנת חלקי.
אז שלום לך 2009. שלום ולא להתראות. אני מניחה שתביני מדוע לא ארצה לחשוב עלייך בעתיד או להיזכר בך. ניצחת בקרב. אני לא נאבקת בך. אלוהים יודע שאין בי כוחות למאבקים מסוג זה. אני נכנעת. טעיתי כשבטחתי בך, 2009. אני שמחה שאת הולכת. חבל שבכלל היית פה מלכתחילה. |
המלך שלמה
בתגובה על למה מעולם לא היינו זוג
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וזה בדיוק מה שאני עושה!
אני בהחלט כבר נמצאת בתחילת הדרך למעלה.
2010 היא אולי רק מספר או סמל -
אבל היא בהחלט הולכת להיות יותר טובה, והרבה.
איך כתבת אילן גבע למעלה? אנחנו אדונים לגורלנו.
בדיוק כך!
תודה רבה לך על הסיפור המעניין והמשכיל.
שני
יש סיפור על פרופסור שהביא כוס תה בשיעור ושאל מה משקלו, הסטודנטים ניחשו כל אחד לפי ראות עיניו.
שאל הפרופסור אם ארים את הכוס האם משקלה ישתנה והתשובה כמובן היתה לא.
שאל הפרופסור אם אחזיק אותה שעה מה יקרה? ענה סטודנט שהיד תתעיף , הפרופסור אישר ושאל אם משקל הכוס ישתנה והתשובה היא לא.
שאל שוב הפרופ' אם אחזיק את הכוס יום יומים מה יקרה? אמרו לו שהיד תכאב מאד ואף יצטרך לקבל טיפול בבית חולים ופרופ' שאל האם משקל הכוס ישתנה והתשובה היא לא.
כך הסביר שאם יש לנו בעיה שלא נטפל בה מידית היא תעיק עלינו יותר ויותר עם חלוף הזמן על אף שגודל הבעיה לא משתנה.
לכן מומלץ להשאיר את כל הבעיות של שנת 2009 באותה שנה ונתחיל שנה חדשה נקיה כך יטב לנו.
מעניין.. :)
שנה טובה שתהיה
never say never
:)
תגיע אהבה אחרת, אולי אפילו יותר גדולה, אין ספק בכך
פעם לימדו אותי שאחרי הירידה מגיעה העליה.....
זה היה שיעור מאוד מעייף אבל גם מאלף
אז ביי, ביי 2009, ברוכה באה 2010, מכאן עולים למעלה
הזמן לא קיים, חוץ מתחושת התנועה, וההתכלות הפיזית..
זה הזמן = התכלות..
ועל זה אנחנו בוכים, ועל זה אנחנו מתאבלים, ומזה אנחנו מפחדים (לפחות אני)..
בלי להמעיט מהקושי המובע בפוסט, ועם הצער..
לדעת אהבה גדולה זה לא עניין של מה בכך.. לפחות אצלי..
שיהיה לך הרבה הצלחה, והרבה אהבה..
ושיתגשמו חלומותייך, אפילו ביומיים שנשארו עד סוף השנה..
זה לא נגמר עד שזה לא נגמר..
בובי זה ממש עצוב :(
שום דבר טוב לא קרה שאת שמחה בשלו על השנה הזו?
אולי על חברים טובים שהכרת?
אולי על למידה וצמיחה עצמית?
ואולי סתם בגלל שהינה היא הביאה אותך ל2010?
חיבוק ענק ואקווה איתך ששנת 2010 תהיה קצת יותר טובה וקצת פחות עצובה
מאחל לך לשכוח את השגיאות שלך, אך לא את מה שגרם להן.
האדום בטעות...
תראי משהו שבחיים שלך לא ראית ולא תאמיני אבל זה עובד
על לא דבר שני יקרה... זה יקרה אם רק תרצי.
אנחנו אדונים לגורלנו
אמן!!!
תודה.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה...
השנה הקרובה תהיה אחרת את תראי (אני מגיד עתידות )