פעם בשבוע באזור השרון ופעם בשבוע בבית שלי אני נפגשת עם קבוצת אנשים המגיעה לתרגל את "הדרך".

מהי אותה דרך שאנחנו מתרגלים?

ה"דרך" מבחינתי היא להישאר בעירנות,לא לפעול כמו  אוטומטים ובהתאם ולתבניות,לבחון כל דבר גם המובן מאליו שוב ושוב,

וזאת על מנת להישאר בעירנות,על מנת להרגיש את החיים, על מנת לדעת ששינוי אפשרי.

איך עושים זאת.

אני מצאתי שהדרך הכי טובה היא בחברת אנשים נוספים,אין טוב מזה ,לתרגל ביחד מדיטציה(להרמת התדר והאנרגיה)

לשוחח בצורה מודעת(דיבור עמוק והקשבה עמוקה)לחשוב על הדברים שאנשים משתפים בהם,או על נושא הדיון

ולהפנות תשומת לב לאירוע בזמן אמיתי.

זה גם משאיר אותנו מחוברים למה שחשוב באמת,היופי של הטבע סביבנו,האנשים שמקיפים אותנו,מערכות היחסים שלנו

והבסיס המאוזן הפנימי שקיים בכול אחד ואחד וגם בנו.

חשבתי לשתף בנושאי המפגשים ומי שיש לו גם מה לומר,מתוך החוויה האישית שלו,רצוי מתוך החיפוש שלו הפנימי,

לא עם אצבע החוצה אלא פנימה,אפוא זה פוגש אותי,מוזמן לשתף.

אז הנושא של המפגש האחרון היה דעה קדומה:

"דעה קדומה מכל סוג מרמזת על הזדהות עם המוח החושב.פירוש הדבר שאינכם רואים עוד את האדם האחר,אלא רק את המושגים שלכם לגבי אותו אדם.צמצום חיותו של אדם אחר לכדי מושג הוא צורה של אלימות" אקהרט טול

אפוא זה פוגש אתכם?

אני נפלתי אחרי הטסט של בתי יובל,כאשר היא אמרה שהטסטר התנהג אליה ממש לא יפה והיה ממש לא נחמד ואני חשבתי לי שבטח זה בגלל שלו יש דעות קדומות עליה ואולי משהו בה לא מצא חן בעינו...אבל לא אמרתי לה דבר.

כל שלל ה"דעות הקדומות"שלי עלו.

לאחר שעה הסתבר שהוא העביר אותה והבנתי שאני צריכה לעשות עבודה....והדעות הקדומות הן שלי,

מה לעשות הזדמנות לחשוב על זה

שיהיה המשך יום עם לב פתוח

איריס