לפני יומיים שודרה בטלביזיה כתבה ארוכה על עבודת הקודש של תמר פרדמן וצוות המדריכים שלה בפארק הקופים בבן שמן.
הגיע הזמן...
יותר מעשר שנים שאני נוסע לשם, כמעט מדי חודש, ומביא איתי קבוצת סטודנטים לצילום כדי שילמדו לצלם בע"ח אבל בעיקר כדי שיחשפו למקום, יתאהבו בו (לפחות כמוני) ויפיצו את הבשורה.
יותר מעשר שנים אני נוסע לשם ותמיד המקום עומד בקשיים כלכליים שאו טו טו מביאים לסגירתו ולשליחתם של מאות הקופים שמצאו מקלט ובית אוהב בפארק אל אובדנם הכמעט וודאי.
כל כך הרבה קופים הציל צוות הפארק בשנים שעברו מאז שנפתח ותמר, "הפסיכולוגית" של הקופים מכירה כל אחד ואחת. מה הם אוהבים לאכול, איפה בדיוק הם אוהבים כשמלטפים אותם, מה הקפוצ'ינית תעשה כדי למשוך את תשומת הלב שלכם ולמה הברברית הפוזלת לא מסתדרת עם שאר הקופים במשפחה.
פגשתי שם קופים שהוברחו בכל דרך אפשרית כדי להמכר לחלאות שחושבים שהם אוהבים בעלי חיים וחייבים - ממש חייבים לגדל איזה קופיף בבית. ראיתי שם קופים שעברו התעללויות, הרעבה, הכאות ואפילו שימשו כצעצועי מין של סוטי וסוטות ארצנו הקטנטונת.
אז לקראת החגים יש לי בקשה קטנה - סעו לשם, קחו את הילדים, האחים, האחיות הדודנים והקוזינות ואפילו את הטרמפיסטים ביציאה מאיילון. קנו כרטיס בכמה גרושים, בלו חצי יום מקסים ונפלא לכם ולילדים ותעזרו לתמר ושאר הצעירים המתנדבים להמשיך להאכיל את דיירי המקום ולדאוג שגם מחר יהיה להם בית חם ואוהב ולכם מקום לבלות בו זמן של חסד.
חג שמח ותודה. |