כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    יפעת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בְּדַלִים

    13 תגובות   יום שלישי, 29/12/09, 22:58

     

    מספיק סיגריות כיבו על הלב שלי. אני לא צריכה גם את שלךָ.

    מספיק איפרו לתוכו את האפר האפרורי הזה, שנראה כמו שארית מרקיבה של רגשות שאפשר למות רק מהריח שלה.

     

    קצתי. קצתי בברנשים המעשנים את הנפש שלי. מגלגלים אותה לתוך סיגריה ארורה, מדביקים עם רוק של תשוקה ולוקחים חזק לריאות. המתיימרים-להיות-ג'נטלמנים מביניהם כותשים אותה לכדי טבק ריחני וממלאים בה את מקטרתם. שאכטות מנומסות וקצובות, המנסות להסתיר תאווה גרידא ותו לא.

     

    והעשן הסמיך מכסה, ומכסה, ואני נחנקת, נחנקת, נחנקת מעשן של אכזבה, סמיך, עשן סמיך, שנתפס בשורשי השיער ולא מרפה, ומעלים באחת את ניחוח השמפו אהוב, ואז חומד את סיבי הבגד, נתפס בהם ולא מרפה, מטשטש עקבות ניחוח מרכך כביסה, ומשתלט על כל חלקת תסכול טובה. משתלט על כל ניחוח מוכר שמזכיר לי אותי. אותי.
    ואין אותי.
    ואני נחנקת.

     

    ואז אני רואה שזה בעצם הלב שלי. זה הוא שמעלה שם עשן.
    והנשמה נשרפת.
    שוב קפצה את קפיצת ההתאבדות שלה. העזה להתמסר ורחמנא ליצלן, גם לאהוב. ובכל פעם מחדש, מתרסקת אל גיא הצלמוות. ובכל פעם מחדש, מאחה עצמותיה. מחייכת את החיוך המקסים הזה שלה, ומאמינה שבפעם הבאה זה יהיה אחרת. בפעם הבאה, הלב יעלה עשן מהסוג הנכון. תוצת בו אש אמיתית, ולהבות הנפש יבערו כמו היתה זו אש-תמיד. בפעם הבאה, הנשמה תקפוץ ולא תדרדר אל הסלעים. אלא תעוף.
    ובפעם הבאה הוא מגיע. ובשאכטה אחת שלו היא מתרסקת.
    שוב.

     

    אזלו כוחותי ממלחמות אהבה מתישות וחסרות כל שחר. זה ממכר את זוויות עיני לדמעות סרק, כמו היו נחילי ניקוטין.

    הוצפו עיני בדמעות, ואז יבשו. ומשיבשו- שוב הוצפו. ושוב יבשו. וחוזר חלילה.

     

    יותר מדי קריפס, יותר מדי ילדים בגוף גברים, יותר מדי מפלצות דו-ראשיות.

    כלו כוחותי מלהבין. מלנסות להבין. ולפעמים רק מתחשק לי לצאת לפגרת רגשות. להכנס לבועה אטומה של רִיק מוחלט. להסתתר מאחורי החומה של רוג'ר ווטרס. אבל בלעדיו. להתנתק משיליית יחסי הגברים-נשים-גברים-נשים-גברים ולקפוץ לתוך ענן צמר גפן, לבד.

    לא לראות, לא לגעת, לא להריח. לא להיות.

    Comfortably ,comfortably numb.

     

    מספיק סיגריות כיבו על הלב שלי. אני לא צריכה גם את שלךָ.


    ואת המאפרה שבתוכו? הפכתי על פיה.

    מספיק בְּדַלִים נמצאים מעוכים לרגליו. את שלך תשליך במאפרה אחרת. מאפרה מחוץ לספירה שלי, אני לא סובלת איזורי עישון.
    ואני לא צריכה עוד בדל מעוך. בדל מדובלל, שימית את הנשמה הכבויה ממילא.  

    מאפרות מעוצבות בעבודת יד, תוכל למצוא בשפע בשוק הפשפשים.
    ובשעות החושך, תמצא גם בבורסה.
    עבודת יד, אם רק תרצה.
    ולא רק.

     

    מספיק סיגריות כיבו על הלב שלי. אני לא צריכה גם את שלךָ.

    וכשתשתעל את דרכך ממני והלאה, ותחפש קורבן אחר להרשים בלהטוטי טבעות העשן,
    אני אהיה זו שתשאר איתם. ותקיא אותם. ותְּבַכֶּה את היותם.

     

    בְּדַלִים.


     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/5/11 17:21:
      נפלא נפלא נפלא!!!
        10/3/10 08:55:


      קצתי. קצתי בברנשים המעשנים את הנפש שלי

       

       

      כתוב מעולה וחזק יפעת יקרה.חד ומושחז ונוגע ללב.

      אהבתי מאוד!

        8/3/10 01:47:


      שמעתי ש'מכון אברמסון' מתמחים בגמילה מעישון. למה שלא תנסי?

      ובאמת, ביום שתרגישי 'חופשיה מרגשות' ואת בתוך ה'ריק הזה אליו את מייחלת, תבצעי את אחת מהבדיקות הבאות:

      א. תדקרי את עצמך במשהו חד, אם את לא חשה כאב משמע - הגעת ליעדך.

      ב. תבדקי אם כשאת מנפנפת בכנפיים, את אכן מצליחה לעוף - את בעננים.

      ג. נסי להתקל באנשים ברחוב, אם את עוברת דרכם והם לא כועסים עלייך - כבשת את הפסגה. 
       

        15/2/10 20:31:
      מבין לליבך
        6/2/10 11:38:

      אהבתי.
        23/1/10 18:23:


      חזק נוגע כואב אמיתי ממחיש

      לפעמים צריך חופש , פגרה כמו שכתבת *

        23/1/10 03:23:


      אני איתך.

      תודה על מילים חזקות

      טולה.

        31/12/09 00:28:
      שובר לב.
        30/12/09 19:53:
      חזק מאוד, יפעת!
        30/12/09 11:31:
      זה רמז לכל המעשנים למינהם? :-)
        30/12/09 01:12:

      איך כתבת בפרופיל,

       

      נושמת אויר... מעדיפה אותו בבוקר, בעיקר צלול.

       

      מעכשיו רק צלול, כל היום והליל, מלוא הסרעפת...

        29/12/09 23:44:

      תפתחי חלון או, טוב יותר, עברי לחדר הלא מעשנים.

      (ברמה המטאפורית)

      מהכאב הזה למדת ושבעת.

        29/12/09 23:06:

      אייי

      לפעמים בוחקת, לפעמים צוכה

      לבה רותחת מתחת לפני השטח.
      חדשות לבקרים היא מתפרצת בצורת אותיות והברות. לפעמים הן חוברות יחד לכדי מילים. במקרים קיצוניים נוצרים גם משפטים...
      ואחרי הבְּעֵרָה, הר הגעש נרגע במעט.
      עד הפעם הבאה.


      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות