פרידה מהסרטים

בשבוע שעבר הלכתי לפגוש חבר שהגיע מהצפון

חיכיתי לו בתחנת רכבת תל אביבית

בזמן שחיכיתי ראיתי מחזה שנראה לקוח מסרט ישן

אישה כבת שישים מטופחת עם כובע יפה

אוחזת בידו של איש מבוגר ומלטפת קלות את ידו

ומבטיחה לו שבעוד חודש היא חוזרת...

האיש מצידו מחה דימעה והתקשה להחניק את הבכי שלו

''אל תשכחי שאת כל מה שיש לי'' אמר בגרון חנוק

אל תדאג...זה רק ביקור ואני חוזרת'' אמרה בחיוך מדהים

האיש חיבק אותה חזק חזק אימץ אותה אל ליבו

''אני אחכה לך כל יום בשדה התעופה אפילו שאת חוזרת עוד חודש

ככה לא אפספס אותך...''אמר בקול סדוק והוסיף חיוך מריר

והיא מתמסרת לחיבוקו בחן ששמור רק ל''ליידי אמיתית''.

ואני עומד שם נטוע במקומי כמו עץ עתיק יומין

 לא מאמין שאני רואה זוג מדהים ומאוהב

הרכבת מגיעה ברעש רב הגברת עולה לכבש הרכבת ומנופפת בעדנה

והאיש מנופף בשתי ידים רועדות ומפריח נשיקות באויר...

חברי יורד מהרכבת נותן לי ''כאפה חברית'' ולא מבין במה אני שקוע ומהורהר

 ואני.?...אני שקוע בהפגנת האהבה המדהימה ביותר שראיתי.