הכרכום זקף ראשו כלנית בשלל צבעיה אדום לבן סגול רקפת סורגת עליה בין האבן לירוק נרקיס נדד מן הביצה לעמק ולהר עירית גם היא מצויה על כל השטח המיוער עלי חצב תופסים מקום ליד ברקן וגדילן והנה הדודאים פורחים כמו שיר השירים תאווה לעיניים ובפירותיו כך אומרים היער מכוסה בירקרק זועק על כולם מנצחת שמש באור בוהק יניב, המכיר כל צמח וציפור ואני רוכבים על האופניים בסינגל אלון - הגליל ושימשית . מחייכים מאוזן לאוזן בבוקר יום השבת. המלצה חמה לי אליכם : צאו ממלכודת הדבש, המוכרת גם בשם, "מיטה ושמיכת פוך" !! צאו אל השטח מי ברגל מי על אופן . את הג'יפ השאירו בחנייה. לכו, רוצו ,תרכבו . העיקר לנשום את שפע הטבע חינם אין כסף. באלון הגליל יש חנות המשכירה אופניים לכל דורש . מסרו ד"ש לשלומית ודרור ממני. שבוע שעבר רכבנו , יניב ואני ליד מושב עופר שעל הכרמל. עוד אנחנו מנווטים דרכנו דרך הבוץ והנה עדר כבשים צועד מימין. חוצה לרוחב שטח זרוע בחיטה צעירה. שלושה כלבי רועים פירנאים נובחים עלינו. האטנו עד לכדי עצירה. הרועה , הולך מאחור ומגרש את הכבשים מימין ומשמאל תוך קריאות בהלה. אתה רואה , אמרתי ליניב, כך לא מתנהג רועה טוב. אבא שלי שהוא הרועה המוכשר ביותר שהכרתי,היה הולך לפני העדר וקורא לו לבוא אחריו . מצמיד קלות לשונו לחיכו וקורא בגרגור: "הרררררררט הררררררררט". בשפת הכבשים –" בואו בואו" . כשרצה לגרות את הכבשים לשתות מים , היה מוסיף גם קריאה גרונית : "הייאחח הייאחח הררררט הייאחח". הכבשים היו רצות אצות אליו ומחפשות את מקווה המים שמצא בשטח. בין אם זה באגם הנסתר שבחורשת האיקליפטוס, בתעלות המים או סתם שלולית שנוצרה מברז דולף. היה הולך לפני העדר. אחריו צועדת בבטחה המשכוכית. זו הכבשה המובילה. אחריה ילך גם כל העדר. בשנות ילדותי הייתה זו הכבשה "רינה", ע"ש השיר "רינה השמנה", שהיה שר אליהו השמן , הבעלים ומוביל החלב של "מחלבות השומרון" . כן כן, אותה מחלבה המייצרת עד היום וכמו רבות אחרות , גבינות נפלאות מחלב כבשים. החל מיוגורט אמיתי ,עבור דרך , פטה , חלומי , רוקפור , מנצ'גו , פיקורינו ועוד ,עד קשקבל. כולן מיוצרות במקור מחלב כבשים. אז היינו עם רינה. רינה הייתה כבשה חברותית שאהבה אותנו כי גירדנו לה את הגב. היא אפילו שמחה כשרכבנו עליה מעט. הייתה הולכת בשמחה אחרי אבי , תמיד ראשונה להגיע למזון טרי וחדש. כשהיה אבי רועה בשטחי השלף ,היה מרים קלות בעזרת מקלו את שלף החציר ומגרה את הכבשים לבוא לאכול. לעולם לא הרשה להם לשעוט קדימה כי במקום שהם דרכו לא יאכלו שוב. כלב לא היה לו ואף פעם גם לא חסר. כשרצה להחזיר כבשים שפלשו לשטח זרוע , היה שורק פעמיים חזק וקצר עם שתי אצבעותיו על הלשון ואלו היו שועטות חזרה לעדר. מעולם לא איבד כבשה במרעה . היה סוקר את כולן כשחזר לעת ערב. אם הבחין כי חסרה כבשה ניחש מי היא ואיפה אבדה ולשם היינו נוסעים מייד. לעיתים מצאנו אותה עם טלה או שניים שנולדו , לעיתים קרה שהסתבכה בגדר תיל או שיח פטל. לפעמים אפילו שקעה בתעלת מים עמוקה. קרה גם שמצאנו אותה מתה לאחר שאכלה חומר הדברה שהושאר בטעות בשטח. היה לי תפקיד חשוב בילדותי. אבא שלי, סגפן וצנוע היה מאז ומתמיד אך הרשה לעצמו פינוק אחד בלבד.. הוא אהב בירה. לא וויתר על בקבוק אחד, שניים או שלושה ביום . הוא תירץ את חיבתו זו בכך שזה בריא מאוד. ראה , אמר לי והצביע על הכיתוב שעל בקבוקי "בירה נשר", כתוב פה בבירור : "כוס בירה כוס בריאות". הייתי חוזר מבית הספר ורוכב על האופניים עם סל בקבוקי בירה וסנדווויץ' . מחפש את אבי ברדיוס של ששה עד שבעה ק"מ מהבית. בולש אחרי עקבות רגליהם של הכבשים ומאתר את עקבות אותו יום . מדי פעם מביט למרחוק , מחפש את אנפות - הבקר שהיו עפות מעל העדר , נוחתות על גב הכבשים, ותרות אחר חרקים עכברים וצפרדעים כדי ללכוד אותם למאכל. כך הייתי מזהה את מיקומו של העדר, מגיש לאבי את הסל וזוכה לנשיקה. רועה לא הייתי ולא מבקש להיות . אך בשנות ילדותי , בחברת החיות והטבע , הושרשה אהבתי לאדמה, לאחו ולגבעות. היינו קוטפים פירות במטעים ובפרדסים . מקליפת התפוז עושים שיניים מלאכותיות, מאצטרובלי האורנים מכינים טווסים וברבורים , באבני הגיר מפסלים דמויות בעזרת אולר, ומענפי אקליפטוס מגלפים מקלות רועים , מענפי עץ התות קשתות ומקנה הסוף חיצים. מפיצול ענף רימון מכינים מקלע , אליו קושרים גומי של פנימית אופניים קרועה , ומצד שני רצועת "לשון" נעל משומשת שם נחה האבן או הג'ולה. היינו מתחרים מי פוגע מרחוק בפחית או גזע עץ.
היו אלו ימים קסומים מלאי טעם ועונג מעוררים געגוע לתמימות ופשטות. |