בהתחלה מגיע הלחם. אוי, הלחם. הפוקאצ'ה חמה, לוהטת, שזופה, יפיפיה. שמים חמאה וסופרים קלוריות. בגלל שהיה צהריים ודיבורים וכאלה, אז לא הגזמנו עם הלחם - בכל זאת - לא נעים שיראו. פסיפס העגבניות הוא בעצם צלחת יפיפיה של עגבניות שרי מתוקות בצהוב ואדום. מלא טעם יש בהן, וצבע, ואופי וריח. אפשר לקנות בשוק האיכרים בנמל תל אביב לפעמים ב- 14 ש"ח לקילו עגבניות שרי מהערבה מחקלאים שמגיעים. ואפשר גם לא. אבל פצצה של מנה. הצלחת הזאת היא מסיבה של טעם בפה - קפיצה קטנה לאיטליה לעומת חלק גדול מהתפריט שמתכתב עם צפון אפריקה. האמת, שצלחת כזאת עם הפוק'צה ובקבוק יין זה הכיף של החיים - אבל צהריים אז מתאפקים. הסיגרים הממולאים בחלקי פנים של עגל מוגשים עם טחינה וסלסה חריפה. ארבעה סיגרים כולה, טעים נורא, נכון, אבל משהו חסר. האינטיאס במחבת אמרו שטוב - לא טעמתי. הקציצות נהדרות, בכלי קרמיקה מדליק, עם המון חומוס מבושל ותפוחי אדמה, כורכום וקינמון וליד עוד קערה ענקית של קוסקוס יפיפה - רק מי יכול לאכול כל כך הרבה באחת וחצי בצהריים?
שתינו מים קרים (שני בקבוקים גדולים - זכוכית). דיברנו עבודה וכאלה. לא אכלנו קינוח והזמנו מקיאטו קצר (מצוין) והפוך רגיל (לא טעמתי....).
270 ש"ח החשבון. לא זול, אבל אין מנה עיקרית טובה היום במסעדה בפחות מ - 85 ש"ח - אלא עם הולכים פסטה/פיצה ו/או חזה עוף. פרגיות על גריל/פלנצ'ה כבר רואה מלמטה את ה- 70 ש"ח - אז על מה נבכה?
אוכל נפלא, מסעדה יפיפיה, שירות פצצה. הכי טוב - להזמין שלוש עד חמש מנות ראשונות (פסיפס עגבניות, ירקות שוק ממולאים, סלט ירוק, סיגרים, טונה אדומה) ,שלושה סיבובים של לחם, שלושה בקבוקים יין וכמה אנשים שאוהבים. אחר כך, רק לנהוג הביתה לאט ובזהירות. עד הפעם הבאה. יאללה. מדברים.
וכאן כמובן - התפריטים המלאים - לטובת הכלל http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2973&txtSR=1&txtNavID=3&txtItemID=22826
|