תשע בערב שיחת טלפון. אני מתעוררת בחוסר רצון, מסתכלת וחוזרת לישון. מבטיחה לעצמי ששום דבר לא יזיז אותי מהמיטה החמה, שכבר 24 שעות לא הגעתי אליה. רבע ל-10, מגיעה ההחלטה לקום. אוף רק שעתיים עצמתי את העיניים וכבר צריך לקום.
מרימה את עצמי מהכרית ומביטה במכשיר. צריך להחזיר לו צלצול.
"היי זאת אני" "עכשיו התעוררת?" "כן, הצלחתי להרדם בסופו של דבר." "את רעבה?" "לאן הולכים?" "קפה וסלט" "נשמע במקום. יש לך רכב? אם אני אעלה על ההגה אני לא מבטיחה להגיע." "אני אבוא לאסוף אותך"
עשר וחצי הוא מגיע, אני יורדת למטה עם טרנינג וגופייה. נראית כאילו משהו שסחב החתול הביתה, בטעות. נוסעים לארומה, הקפה והסלט הכי טובים בעיר ובאוירה אדומה- שחורה. הקפה עמוס אנשים אך במפתיע אין תור ליד הקופות. כולם כבר הזמינו או שאנחנו המשוגעים היחידים שאוכלים בשעות כאלה של הלילה?
הוא מזמין סלט אני קפה ובינתיים מדפדפת בעיתונים של היום. איזו פריווילגיה. מאז שעזבתי את מערכת העיתון לא עלעלתי אפילו בדף אחד. ופתאום עכשיו, כמה דקות לפני 11 בלילה, לפני הקפה אני מרשה לעצמי לדפדף בנינוחות.
"מורן" אני שומעת אותו מהצד השני של בית הקפה. מבלי לשים לב הוא בחר את השולחן הקיצוני. גברים לכו תבינו. הוא אוכל ואני לוגמת את כוס הקפה החמישית שלי לאותו היום, מיומנות שרכשתי בריצות בין פגישה אחת לשנייה. חייה של סטודנטית המנהלת עבודה ולימודים במקביל דורשים רמות קפאין בגוף שלא היו מביישות אף קולומביאני.
אנחנו מסיימים ויוצאים. "לאן עכשיו" אני שואלת "בא לך לטייל" "כן אבל לא בא לי בטיילת" "את מובילה"
כל העיר תחתינו, פרוסה כמו שמיכת צמר שחורה עליה חרושים פסים כתומים מנצנצים בקווים עגולים וישירים וסופה גולש לים. התיישבנו בנקודה הגבוהה ביותר על ההר, המפרץ נראה שקט למרות הכבישים שוקקי החיים המובילים אליו.
"איך עבר עלייך היום" הוא שואל "את עדיין עייפה?" בסוג של נינוחות מוכרת אני מביטה בו וחושבת למה אני מרגישה כאילו הכרתי אותו כל חיי. רק לפני עשרה ימים דיברתי איתו בפעם הראשונה כשהחלטתי להתחיל לחפש את אהבת חיי באתר אינטרנט. עד אז הוא היה כמה אותיות ללא פנים, ללא גוף, ללא ריח, ללא מגע.
"כבר לא הקפה והנסיעה העירו אותי. היום הזה היה לי עמוס". כבר חודש שלם שאני חורשת כל בלטה ורהיט בבית של ההורים. אם זה לא בסלון אז זה בחדר שינה אם זה לא שם אז במטבח ולסיומו של יום, מקלחת חמה. אחרי שנה וחודש של עבודה לחוצה ועומס לא מהעולם הזה, מגיע שלב הפינוק שרק אמא יכולה לתת. והתוצאה, 8 קילו יותר במשקל.
כשהחלטתי לעבוד כעיתונאית לא ידעתי שיהיו לזה תופעות לוואי שאנשים משלמים עליהן הון. במשך שנה צלחתי להכנס למידות זעירות שלא חשבתי שאוכל להכנס אליהם אי פעם. מבלי ריצה על מכשירים שלא מגיעים איתם לאף מקום, או בחורים מנופחים שעוד רגע את מפוצצת להם את האגו ברגע שתגידי להם ששרירים זה לא מה שעושה את זה לבחורה אלא החשבון בנק שלהם.
כאילו שעברו שנים מאז. והכל קרה רק לפני חודש. וכבר אנשים מדברים עלייך, מה קרה לה למה היא לא כותבת יותר, מי זה הכתב החדש שנכנס במקומה. אך עולם כמנהגו נוהג ולאחר חודש אני כבר החדשות של אתמול.
אני מוחקת את המחשבות מהראש וחוזרת לבחור שאיתי. מסתכלת לו בעיניים, הוא מסתכל עליי. אני מנסה להבין מה הוא רוצה ממני? למה הוא איתי? יהיה לזה המשך או שמחר בבוקר הוא יקום ויגיד. טוב די נמאס לי אני צריך ריגוש אחר.
בזמן האחרון הוא החל עם האולטימטומים. אם את לא באה אליי הביתה אני לא יוצא יותר. אבל רק לפני עשרה ימים הכרתי אותו. איך אני יכולה להכנס אליו הביתה, מה יש שם שלא אוכל לקבל באף מקום אחר. החלטתי, לא משנה כמה הוא ילחץ אליו הביתה אני נכנסת רק אחרי שהוא מכיר את ההורים שלי ואני את שלו. הוא רוצה מלחמה? זו ההכרזה.
במוקדם או במאוחר למישהו מאיתנו יכאב הראש ונפסיק עם ההתנגחויות האלה. השאלה מתי זה יקרה. אחרי שנסיים את הקשר או לפני שנתחתן
הוא מוריד אותי ליד הבית מותשת קלות מהשבוע שעבר עליי, למרות שהוא רק התחיל. אוטוטו יתחיל יום חדש, מעניין מה יביא איתו המחר. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קבלי סיפור מהחיים: יש לי חבר, לפני חודש הוא הכיר, חצי דרכי וחצי דרך חבר נוסף, בחורה חמודה שהיתה אמורה תוך חודש לסוע לחו"ל לחודשיים. התחילו לצאת מתוך ידיעה שזה זמני...
עבר חודש,
לפני שבוע קיבלתי ממנו הודעה:
הם מאורסים והיא בהריון..
פלא שפיתחתי פוביה?
ומהכרותי עם כמה ידידות ומכרות מהחיים, מהעבודה וכו' - אני לא קונה את מה שרשמת, מצטער...לפחות לא לגבי חיפאיות, הרושם שלי שבעיר הזו מי שעברה את גיל 26 ללא טבעת מתחילה להילחץ בעצמה ומלחיצה את כל הסביבה שלה. זה בניגוד לת"א או ערים גדולות אחרות בעולם, שם גם בגיל 30 הבחורות מרגישות מאוד בנוח במצבן הרווק. עובדה היא שבעיר הזו אין כל כך הרבה רווקות בגילאי 20-29 שלא כמו בת"א, ומן הסתם אלו שכן מרגישות שלא בנוח בשל היותן "חריגות" בנוף העירוני שמרכב רובו מילדים ומזוגות נשואים עם זאטוטים (וקשישים...),
היי רון,
תודה על הערתך אקח אותה לתשומת ליבי ולא אשתמש במילת החתונה שוב. אופס באמת מעכשיו לא אשתמש במילה חתונה.... אופס שוב..... טוב הבנת לא?
האם זו רק אני או שמא אתה מפתח פובייה כלשהי לחתונות?
אתה רואה יותר מידי לבן?
לא כל מי שכותבת את המילה חתונה מתכוונת לשים לכם שייבה או אזיקים על הידיים.
ולא כל בת 27 רוצה להתחתן מחר.
אני מתנצלת לנפץ לך את המיתוס, אבל הכל מתחיל ונגמר בדימיון המפותח של הגברים. גברים מביימים לעצמם סרטים על נשים שרוצות לחטוף אותם, לשעבד אותם ולגרום להם להפוך למכונות להבאת צאצאים לעולם.
ונשים סה"כ מתכננות את זה בתחבולות כמוסות.
נראה לי שאפילו ג'ימס בונד לא היה מתכנן כאלה תסריטים!
בכל מקרה. צא מהסרט שנכנסת אליו. לא כולן מעוניינות בזרע שלך או בטבעת שאתה עלול לשים לה על האצבע! ואם בחורה כותבת חתונה זה לא אומר שמחר אתה אבא ל4 זעטוטים זבי חוטם שיקראו לך 'דאדא'!
כשמשתמשים בביטוי עד החתונה זה יעבור, גם אז אתה נלחץ?
שנה טובה ומתוקה, חומד,
מזל שאתה רק אתה.
מורן
מורן - לשאלתך,
"במוקדם או במאוחר למישהו מאיתנו יכאב הראש ונפסיק עם ההתנגחויות האלה. השאלה מתי זה יקרה. אחרי שנסיים את הקשר או לפני שנתחתן "
אוקיי אולי זה רק אני (אם כי אני חושב שזה עבר בראשם של כמה וכמה מבני מיני שקראו את או יקראו את זה) - למשמע השורה הזאת - המילה משרש "חתנ", היא היא שקפצה לראש, השכיחה את מה שהיה קודם ואטמה את האזניים למילים הבאות.
זה קרה לי כבר בכמה דייטים, ראשונים mind you , שהבחורה תוך כדי סיפור על עברה, איכשהו מצליחה, ללא שום סיבה ברורה, לשלב בשיחה את המילה הזו בגרסה כזו או אחרת (שם עצם, פועל וכד')
"לכאורה ללא כוונה" אולי, "חלילה, שלא תבין, אני לא מחפשת חתונה"...כן, נכון - אבל העובדה שהרגע הזכרת את עצם קיומה!!
אז נכון שאת זה רשמת לנו וכנראה לא אמרת את המילה הזו בדייט עצמו - אך ניצלתי את המקרה להעברת המסר שלי והוא:
איך זה שלגברים זה אף פעם לא יוצא (ציון המילה הזו), אפילו לא בטעות ? אני סבור שכבנות פשוט לא נתתן דעתכן מספיק לסוגיה הזו..לשלב את המילה חתונה בכל צורה שהיא במהלך שיחה בתחילת הקשר (רבק - אני ממש אבל ממש עדיין לא מכיר אותך, מי בכלל חושב על חתונה)...זה פשוט date breaker..כמו אלו מ"איך לאבד גבר ב 10 ימים"
היי שולמית,
אני ארגיש כמתנצלת אך באמת זה כך.
לאחר שלוש שנים שלא חייתי בבית אני חוזרת. וזו הרגשה מוזרה.
זה לא שלי...
שנה טובה ומתוקה
מורן
שלום מורנה
האם את גרה אצל ההורים?
שנה טובה ואם את רוצה חתונה שתהיה ובכף. אמן
כל טוב
שולמית
אחרי 10 ימים - את כבר מזכירה את המילה חתונה ביחס לבחור שאת יוצאת איתו...שמת לב לזה?
כל כך חיפאית...