היום סוף סוף גיליתי את הסוד הנורא של תעשיית הסופרמרקטים. בתום מחקר בין עשר דקות בזמן שעמדתי בתור לקופת האקספרס ("עשרה מוצרים או פחות, ולא אדוני, אתה לא יכול להגדיר מילקי שמנת וגבינה בתור מוצר חלב") הגעתי למסקנה הבאה:
קופת האקספרס היא הקופה הכי איטית.
"הוא יצא מדעתו" אני שומע אותכם חושבים, אבל תקשיבו לי עד הסוף (שנינו יודעים שהבחירה שלכם היא בין לקרוא את השטויות שלי או לחזור לעבודה).
את הזמן שלוקח לקופאית לטפל בכל קונה אפשר להציג בצורה הבאה:
מספר המוצרים כפול זמן הסריקה שלהם לקופה פלוס הזמן שלוקח לשלם על אותם מוצרים ("אז מה אם הקופון פג תוקף לפני חודש?! איפה המנהל?!") פלוס הזמן שלוקח לשמוע ולסרב להצעה להצטרף לכרטיס האשראי של הרשת ("אבל זה בלי עמלה לשבועיים הראשונים!") פלוס הזמן שלוקח לשמוע ולסרב למבצעי הקופה ("מעוניין בסחורה עודפת שנתקענו איתה?") פלוס הזמן שמתבזבז על שיחת חולין עם הקופאית ו/או הזמן שלוקח לקופאית ללכת לחפש את סיגריות/סכיני גילוח/עודף/נייר למדפסת
את כל הסכום הזה צריך להכפיל במספר האנשים שעומדים לפניך בתור.
מה שמביא אותי להארה הבלתי נמנעת: ההשפעה של מספר המוצרים של הקונים שלפני בתור זניחה לעומת הזמן שמתבזבז על כל שאר השלבים. זמן שמוכפל בכל אדם נוסף שלפני בתור.
כל מוצר מוסיף שניות בודדות לזמן ההמתנה שלי, אבל כל אדם בתור לפני מוסיף עוד לפחות שתי דקות, גם הוא קונה רק מסטיק.
לפיכך, קופת האקספרס היא פיקציה. את הזמן שאני כביכול מרוויח על זה שלקונים שלפני יש מעט מוצרים, אני מפסיד בריבית דריבית על כמות האנשים הגדולה יותר.
עדיף ללכת לקופה רגילה שבה כבר יש שני אנשים עם מספר רב של מוצרים, מאפשר לקופת האקספרס אם יש בה חמישה אנשים עם מספר קטן של מוצרים.
ואם אתם לא מאמינים לי, אתם מוזמנים לבדוק (רק אל תעמדו לפני בתור) |