| אנחנו שניים, תמיד יחד, אני והוא.
אני מדברת איתו בקול, לא רק עם השפתיים, ורק כשאף אחד לא רואה. האמת היא שאין לי הרבה מה לספר לו כי רוב היום הוא איתי, אבל לפעמים אני צריכה להשלים לו את הדברים שקרו בכיתה כשהוא חיכה לי בעצים הכהים או את מה שקרה בלילה, כשהוא נעלם עם האור הדועך. זה די מוזר שיש לי חבר של יום, שאינו מכיר כלל את הלילה שלי, כי רוב הילדים שאני מכירה צריכים את החבר שלהם במיוחד בלילה, ובדיוק אז הוא נעלם, אבל אני דווקא אוהבת לדבר איתו, זה עוזר לי לסדר לעצמי את המחשבות, חבל שהוא אף פעם לא עונה, אני רק יכולה לנחש מה יכולה להיות התשובה שלו, ואז אני אומרת אותה בקול ומחכה להרגיש אם הוא מסכים, מין שיחה משונה כזו, שהיא לא בדיוק לדבר אל עצמך ולא השיחה ההיא שאני מנסה כבר הרבה זמן לדבר עם אמא.
זאת שיחה קשה שיש בה סוד, זה ממש ברור לי, גם הוא מאשר, אני מתכננת אותה כמעט שנה, כי חוה היא לא רק האמא שלי, היא גם מרכזת-ועדת-חינוך, היא בטוח תדע להסביר לי איך זה שיש לי חבר מוזר כזה שאין לאף ילדה ומאיפה הוא הגיע, ולמה בחר דווקא בי? חוה מתחמקת בכל דרך. זה מרגיז אותי וגורם לי לתכנן עוד יותר טוב את ההתחלה. אני מתייעצת איתו בהליכה של הצהרים, אז השמש גבוהה והוא נצמד אלי, אני מרגישה חזק איך הוא מעודד אותי לדבר עם חוה, זה מוזר לי, כי פתאום רק בעניין הזה הוא ממש לוחץ עלי, הוא רוצה שאני אגלה משהוא. טוב שיש לי אותו.
_________________________________________________________________________________________
"עוד חצי שעה יוצא האוטובוס האחרון, סע הביתה, אני אשאר כאן" הציעה כשהגישה לו את הקפה והכריך שקנתה. אברי נגס באדישות בכריך היבש כמו היה חצץ, פירורי גבינה נאספו בזווית פיו, הוא לגם מעט מהקפה והניח במיאוס את הכוס על מושב הכורסא לא חשש שמא יתהפך, או שלא היה אכפת לו, לרגע רצתה להעיר לו, להקדים אזהרה, ומיד ויתרה, נזכרת שהתפקיד הזה שמור להורים, לא לילדים שלהם.
"אתם משפחת תאומי? הגברת תהייה מורדמת כל היום, אני חושב שאין טעם שתישארו, תחזרו כשתתחדש התנועה בצאת החג" שמעה את דברי הרופא הצעיר מגיעים אליה מבעד לאדי הקפה וקורי מחשבותיהועד שהספיקה להרים את המבט נעלם הרופא למחלקה. היא נותרה בכורסא וחשבה עליה. היא ידעה שחוה עוד כאן, שכנראה לא היתה מוכנה עדיין להיעלם מהחיים האלה שלה, שהיו עוד כמה נושאים שלא סגרה בינה לבין אברי, וגם איתה, שיש עוד דבר אחד נסתר, חבוי, שנדרש להיחשף, אולי באותה השיחה ההיא שנדחית מילדותה, ולא שלא היו ניסיונות, כושלים ונואשים, מצד כל אחת מהן בדרכה, אבל הם גוועו באיבם, לא הבשילו, ועכשיו כבר קצת מאוחר או מיותר. .. .
המשך יבוא הצילום של עדי שלי
|