היום יש לי עדיין את הדו"ח ההוא להכין. אבל ברגע שאני מסיים אותו, השולחן שלי נקי ויש לי את כל היום לעצמי. אני רק עובר על המיילים לראות שאין לי חובות, ו...לעבודה. בוא נראה: ויאגרה.... פייסבוק, פייסבוק.... מצגת של אסונות.....מצגת של תינוקות.....  סרט על חתולים.... ויאגרה.....  מבצע מדהים.....מבצע לא יאומן,..... ויאגרה.... זהו, המייל נקי. עכשיו רק נבדוק את הוויינט, אם לא היה איזה פיגוע, ו...לעבודה. לא היה פיגוע, הכול מוכן אם כן. אני מפנה את השולחן מניירות מיותרים, כוסות ריקות ודיסקים משוטטים, מחדד את העפרונות ו...לעבודה. אני נזכר שאני לא צריך עפרונות כדי למלא את הדו"ח. אבל טוב שהם יהיו מחודדים, כי אחרת זה צורם בעין ואי אפשר לגשת לעבודה. הדו"ח לפני, המחשב פועל, אבל משהו עדיין חסר לי על השולחן. כן, אני רק אכין כוס קפה ו...לעבודה. אני מכין לי בזריזות כוס קפה ומניח אותה על השולחן, מזיז טיפה שמאלה, קצת יותר לכיוון קצה השולחן, עוד מעט ימינה,זהו, זה מקום טוב לקפה. ו...לעבודה. לפתע נכנסת מוכרת הסנדוויצ'ים הקטנה. "בולגרית? פסטרמה? ביצים?" המיצים מתחילים לעבוד, אני מגלה משמעת עצמית ומסרב לה. אבל אולי לא הייתי צריך. עכשיו המחשבות שלי הן רק על "בולגרית? פסטרמה? ביצים?"כדאי לצאת לארוחת צהרים מוקדמת כדי להתחיל לעבוד בראש נקי ובבטן מלאה.

אני חוזר מארוחת הצהרים (חומוס קומפלט). להפתעתי אני מוצא את הדו"ח הריק עדיין על השולחן. אין ברירה צריך להתאושש קצת ו...לעבודה. אני עושה לי קפה שחור חזק אבל גם הוא לא יכול לפול ולביצה. אני פותח את הווינט והמייל. אפילו לא ויאגרה. אין ברירה אני רק אמצא איזו מוסיקה מתאימה ו...לעבודה.מצאתי שיר מעולה, אני מקשיב לו ומזמזם את המילים. אני מחכה עד סוף השיר, זה שיר שאני נתקל בו פעם בעשר שנים, בדו"ח אני נתקל כל היום. אחריו מגיע שיר חלש משהו שמחייב אותי לחפש בתחנות אחרות. עוד חצי שעה של חיפושים. שיר טוב מקשיבים, שיר חלש מעבירים.