זה בעצם סיפור חיי הבוגרים – כל קיץ קורה דבר מה...

מה קורה? בעיקר שינויים, פרידות ומעברים.

סיפור נדודי החל בעצם מיום גיוסו של בעלי. אני, מושבניקית מפונקת שכמותי, מצאתי את עצמי מדלגת מהמרכז (שם למדתי ועבדתי ) לדרום (שם גידלתי כלבה והייתי בעיקר מתוסכלת ומרירה) ואז לצפון (שם מצאתי עבודה, ילדתי ילדה אך נשארתי כעוסה) שוב לדרום (שם מצאתי עבודה אחרת, ילדתי בן מקסים וטיפחתי את תחושות ההחמצה) ואז שוב צפונה (שם כבר יותר בוגרת, אך עדיין מחפשת את מקומי בעולם הזה, לא ממצה את יכולותי ולא שמחה בכלל) ואז המעבר האחרון למרכז – כאן ילדתי עוד ילדה ומצאתי את מקומי, מצאתי את ייעודי. מצאתי מי אני.

בתור ילדה מפוחדת שהשיגרה היתה החברה הכי טובה שלה מצאתי את עצמי נודדת ממקום למקום, מחליפה בתים, מחליפה עבודות ואף מחליפה חברות!! ומחכה כל שנתיים לבשורה המרה – לאן פני מועדות בקיץ הקרוב??

ואז מגיע הקיץ!! וכבר כמה חודשים שהכל כאילו ללא משמעות אמיתית, כי הרי עוד מעט זה ניגמר... עוד מעט מתחיל משהו חדש... צריך לארוז, למיין, לוותר, להוריד, לקפל, להחזיר... כי מישהו אחר עומד להיכנס לבית שלך!! ואתה בשיטת הבית החם נכנס לבית של מישהו אחר...

והרגשות? הם טועמים מכל הקצוות ומכל המינים : יש חשש מהלא נודע, יש כאב של פרידה, יש כהות חושים של הישרדות, יש שמחה לקראת משהו חדש, יש תקוה שהחדש יביא איתו טוב יותר, יש תסכול, יש גם כעס, יש תמיכה ואהבה, יש פחד,יש שמחה – יש משחק בנשמה!!

חושבת הרבה על מה תענה ביתי הבכורה כשישאלו אותה "מאיפה את במקור?" – מאיפה היא באמת? אפילו אני לא יודעת מה התשובה "הנכונה". איך זה לגדול עם תחושה כזו? האם זה טוב? האם זה רע? אולי אני מגדלת ילדה חברותית וסתגלנית שחייה יהיו טובים יותר משל אחרים ולו בזכות נדודי הוריה... טוב נו, הכל עניין של תפיסת המציאות ...

אז נכון – "כל קיץ קורה דבר מה" שרה מיקה קרני

ואני תוהה ... מתי יהיו הקיצים שלי שגרתיים ומשעממים? לא אכפת לי,תנו לי קצת שיעמום בריא.

בברכת חורף מפנק וארוך!!

דנה