כֵּאֵב
פרופיל
בלתי נתפש
הולך בלילה בצעדים מהירים, פליז לחימום, גב זקוף, מבט נחוש, פנים שלא אומרות דבר. איש מהשכנים שאני מברך לשלום או העוברים ושבים לא מנחשים שאני נלחם כרגע על חיי.שבוע וחצי של שקט היו לי. חוויתי הומור, חוויתי הנאה מרוח קרה או משמיים בהירים ביום חורף קייצי, שחיתי, היתה לי מוזה יצירתית, אפילו רקדתי והתחלתי עם שתי בחורות לשם הפלרטוט בלבד. רוח חיים. אתמול בבוקר עוד הרגשתי טוב. קמתי עם חלומות מבשרי רע היום, ותוך שעות ספורות נַבַלתי.אני מכיר מישהו שסבל, ואולי עודנו סובל, מדכאון לפני שעוד ידעתי את משמעות המילה. כתוצאה מכך גם לא ממש התייחסתי לנושא ברצינות התהומית שאני מקצה לזה עכשו. "רצינות תהומית", איזה צירוף מילים משעשע בהקשר הזה.. הוא אמר לי פעם: "עושה רע - מי שרע לו". והוא כנראה יודע על מה הוא מדבר. אני מאמין שיש כמה חטאים זקופים לחובתו. והוא גם יודע סבל מהו.הוא עולה לי בזכרון עכשו, תמונה שלו יושב במבט חלול של יסורים אילמים באירוע חברתי בפאב. כולם בתנועה. חוץ ממנו. קפוא. לא מדבר. לא מחייך. חובש את הכסא. כנראה נלחם בדחף לצאת משם. המבט הזה שלו, לא הבנתי אותו, הוא היה תמוה בעיניי אז, אבל הוא נחרט לי בזכרון. היום אני כבר יודע לזהות ולהזדהות. אני לא מצדיק עשיית רע כשרע. אני גם לא אעשה רע. עדיף פגיעה בעצמי לפני כן. כך מאז ומעולם הייתי, עם ערכי מוסר ורצון להטיב שינקתי בבית. אם יש דבר שלמדתי על עצמי, ועל דכאון, הוא שעל אף שהוא פוגע כמעט בכל חלקה טובה, הוא לא פוגע בערכים. "גבר בשנות ה-40 לחייו נכנס לסופרמרקט בשעת השיא והחל יורה לכל עבר" "הבייביסיטרית צולמה במצלמה נסתרת כשהיא מטלטלת בפראות את התינוק" "חבורת בני טובים היכו ועינו קשיש חסר בית בגן ציבורי בבת ים" "בבית הנער נמצאו עשרות פגרי חתולים כשעל גופם סימני אלימות קשים"אנחנו שומעים את הדברים האלה ולא מבינים. גם לא מבין. מפלצות! מי יכול לעשות דבר כזה, אנו שואלים את עצמנו. אילו חיות אדם יפגעו כך בחפים מפשע? מי יודע מי מהלך ביננו?
אנו חיים בחברה אשר כדבר מובן מאליו מתעלמת מהמצב הנפשי של הזולת. רק החזות החיצונית קובעת, מה עושים, ולא למה. שני שכנים למשרד יכולים לא לדעת מה מתרחש זה בחייו של זה, בעיקר בארה"ב המנוכרת, אבל גם כאן אצלנו. אנו עומדים שוב ושוב נבוכים מול מעשים בלתי נתפשים של אלו שפגעו בעצמם או בזולתם נוֹראוֹת ובלי שום הגיון. אם היינו מוסיפים לנסיון שלנו להבין את אותם, גם את השאלה, מה מתרחש בתוכם, בתוך כולנו, אולי התמונה היתה מתבהרת. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל כך נכון כתבת
מזדהה עם כל מילה
אתה כל כך נבון ואדם מיוחד רגיש מתחשב ומיוחד
שמחה מאוד שהרשת לעצמך להנות לשמוח להיות יצירתי ,זה מעודד.
יש לך את שמחת החיים בך,אף אחד לא יקח לך אותה אפילו לא הדיכאון
הדיכאון הוא מצב של התנגדות לחיים וזה הקונפליקט
אל תעדיף לדבוק במה שמוכר,מכאיב ולא מועיל
שמחה שאתה משחרר בכתיבה ,יש לך אנרגיה יצירתית בריאה תדבק בה
רק טוב...
ממני
וורד
נחושתית יקרה,
אני חושב שלקחת את הדברים למקום פילוסופי מדי.
לצורך העניין כאן, "רע" הוא אדם אשר יפגע בזולת מתוך סבלו האישי, בעוד שאדם "טוב" ימנע מכך בכל מחיר, וגם אם ירצה מאד לכלות את סבלו במישהו אחר, הרי שיעדיף לפגוע בעצמו לפני שיפגע בזדון בזולתו. עניין של מוסר, אשר למרבה הפלא לא נפגע במהלך הדכאון.
ולמי שתוהה למה שאדם סובל נוראות ירצה לפגוע באדם אחר, אני מציע חשוב על חיה פצועה ושותתת דם אשר הינה המסוכנת מכל, אפילו כלפי מי שהאכיל וטיפל בה במשך שנים.
כאדם, יש הרבה "סיבות" לשנוא את האחר הבריא כאשר אתה בדכאון:
קנאה - למה הוא יכול להנות מ[כל דבר] ואני לא?! זה לא הוגן! מגיע לו גם לסבול.
תסכול - האדם שמולי לא מבין דבר וחצי דבר על מה שעובר עליי! למה הוא לא רואה אותי? למה הוא לא עוזר לי?
זעם - הוא יודע שרע לי ובוחר שלא לעזור לי. אני כלום בשבילו. אני אנקום בו על שהפקיר אותי כך!
קריאה לעזרה - אולי אם אעזה משהו נוראי מישהו ישים לב אליי.
מפלט נואש - אולי אם אפגע באחר אחוש מכך סיפוק? אולי כך ארגיש חזק וזה יתן לי סוף סוף להרגיש טוב.
האדם ה"טוב" יודע שזהו הדכאון מדבר ונלחם בקנאה, בתסכול, בזעם, בקריאה "הצילו!", ברצון להקלה, מדי יום ולא נכנע לו.
האדם ה"רע" עשוי להעליב או להכות, ולעיתים, לקחת רובה צייד ולצאת למסע הרג של חפים מפשע.
כן.
יש משהו בדברייך על ערכים.
אדם רע - ימשיך להיות רע עם דיכאון.
אדם טוב - ימשיך. גם עם הדיכאון.
(אבל: זו שאלה פילוסופית גדולה: מה זה טוב ורע?)
בעצם האדם ממשיך להיות מה שהיה גם בפרוס הדיכאון.
אבל שוב.
זאת שאלה פילוסופית קשה.
אתה יודע שכל התאים בגוף מתחלפים תוך כמה שנים?
אז מה זה ה"אני" שנשאר ?
יש הטוענים שזו אשליה.
אין "אני" שנשאר.
יש הטוענים שיש משהו שהוא ה"אדם" וזה מה שנשאר.
האם יש "נפש"?
האם הדיכאון הוא חוסר איזון כימיקלי גרידא?
לא יודעת.
אין לי תשובות.
רע עושה מי שרע לו, אבל מי שרע לו, לאו דווקא בדיכאון. למדתי על עצמי, לברוח מידיעות קשות, לא לקרוא על התעללות בבעלי חיים ובילדים, עצם הידיעה, עצם החשיפה לזה עושה לי כלכך רע ומדכא. זה לא שאני לא יודעת שזה קיים, אני יודעת. זה לא שאני טומנת ראשי בחול, כאילו אי הידיעה, מעלימה את העובדות. אני יודעת. ההתעללות, תמיד דומה, שנים על גבי שנים, האדם הרע לא נהיה יצירתי יותר, הכל כבר עשו. לכן, אני "מסתפקת בכותרות". ואני מתפללת יום יום לפני השינה, לרחמים, לרחמים והצלה לאלה הסובלים מידי אחרים. מחר יהיה יום יפה, ושמש עליזה תזרח בשמים.
שנה טובה .
תמר.