שלום רב לכולם,זאתי הפעם הראשונה בחיי שאני כותב בלוג. יש לי הרבה נושאים שעליהם הייתי רוצה לדבר ולקבל את חוות הדעת של אנשים שכלל לא מכירים אותי ולכן יוכלו לדבר על העניין בצורה אובייקטיבית. אז ככה, אני כבר נושק לגיל השלושים ואני כמעט בטוח שאני לא כל כך יודע איך להתמודד עם אנשים ומאוד מעניין אותי איך כל אחד ואחד מכם מתמודד עם אנשים בחיי ביומיום שלו. נראה לי שאין לי את היכולת להחליט מתי להגיב בצורה כזו או אחרת. לדוגמא, שאני מתעצבן על מישהו אז אני לא יודע אם לעמוד על שלי או פשוט לוותר או כן לסלוח או לא לסלוח והאם להמשיך את הריב או לא להמשיך? די..........כמה מחשבות, פשוט נמאס. חשוב לציין שאני לא יכול להתחבר לכל בנאדם. או שאני אוהב מאוד או שמתעב. לא יודע למה אבל אין אצלי באמצע. אם אני אוהב אני מראה זאת ואם אני לא אוהב אני גם מראה זאת. אנשים שלא עשו לי כלום יכולים להיתפס אצלי כלא טובים. אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להסתיר את רגשותיי. אצלי זה שחור או לבן. כאשר דיברתי עם חברים על הנושא, אחד אומר לי פשוט לשחק את "המשחק" כי החיים זה מגרש משחקים. השני אומר לי לא לדפוק חשבון לאף אחד ולעשות פרצוף למישהו אם בא לך – ככה כביכול גם יעריכו אותי יותר בגלל הכנות. החבר השלישי אומר לי שצריך משניהם – לפעמים להתנהג כך ולפעמים כך, אין חוקים.לא יודע, אני מאוד מבולבל. לא יודע מה "נכון" לעשות. הלוואי וידעתי להעמיד פנים, לחייך למישהו שניסה לעצבן אותי. באמת, איך אתם מתמודדים עם אנשים שמנסים לעצבן על ידי כך שהם עוקצים אותך?יש לי חבר שיש לו כזו גישה שהוא פשוט לא נותן לאף אחד בעולם לעצבן אותו או לתת לו להרגיש רע. הוא תמיד מחייך בחזרה ועושה עצמו כאילו זה לא מזיז לו למרות שנראה לי שבפנים הוא מחכה לרגע שיוכל לנקום את נקמתו.בחיי ביומיום שלי יוצא לי להתעצבן כל כך הרבה על אנשים. קרובים יותר קרובים פחות אבל ל-ה-ת-ע-צ-ב-ן. לרוב, מדובר באנשים הקרובים אלי שאני פשוט מתעצבן מכמעט כל דבר שהם עושים. זה גם קורה לי הרבה עם הוריי – קשה לי איתם, הם פשוט מעצבנים. אנשים שמביעים ביקורת על אופן ההתנהלות שלך זה מעצבן, אנשים שלא מסכימים איתך זה מעצבן, אנשים שעוקצים בכל הזדמנות זה מעצבן, אשנים שמתחרים איתך על כל דבר זה מעצבן, אז איך ניתן להתמודד עם כל האנשים הללו בחיי היומיום? איך אתם מגיבים להם? |