צבי זילברשטיין. קראנו לו צבי, אך שמו הרשמי היה הנרי. נולד בפריז, ברובע היהודי, ממש לפני 83 שנים – ב- 13 בדצמבר 1926. במלחמת העולם השנייה היה נער. אימו נלקחה למחנה ריכוז ונספתה. אביו שרד את המלחמה, ובגיל 96, לאחר שנישא שוב ולצבי נולד חצי האח אלן, נרצח האבא במהלך שוד.

נחזור לצבי. נער בן 16 מתגייס לצבא הצרפתי, משרת כטנקיסט על שרמנים, עובר עלילות רבות ומשונות באירופה וצפון אפריקה - כולל סיפור על "איסוף" של מטילי זהב מבנק גרמני בכפר נטוש.

משתחרר, עולה ארצה, מפקיד את מטילי הזהב בבנק בחיפה, מגיע לקיבוץ חולתה, עובד כדייג, עוזב, קונה עם הכסף ממטילי הזהב  2 מוניות, מפסיד את כספו, מתחיל לעבוד בתל אביב עם אדריכלים – כישרון אדיר של עיצוב, בניית מודלים (עושה את המודלים למטוסים מקרטון של ביטאון חיל האויר  שנים רבות).

מנישואיו של צבי  לשרה נולדים דפנה ודני. מנישואיו של צבי לברוריה נולדים טל ושחר. גם אחרי גירושיהם מוצאים ברוריה וצבי  דרך להישאר חברים ותומכים. 

חברה טובה אחרת של צבי היא דורית רוגל  ואיתה גם אנחנו, בני המשפחה רני, רועי ונילי. אבל אנחנו מקדימים מאוחר למוקדם.

צבי לא רק ארכיטקט. הוא שף מחונן – עם מסעדת האפי קסרול הצרפתית המעולה, עם לקוחות כמו משה דיין ורבים אחרים. פרק אחר בחייו של צבי: השף דה וילאז' הראשון של קלאב מד בישראל – במה שהפך בהמשך למלון דן קיסריה. דורית מפצירה בצבי לשבת איתה ולהכתיב לה את מתכוניו לקישים, טארטים של פירות, ומיני מעדנים אחרים - אך צבי דוחה זאת שוב ושוב. זהו, לא נדע.

ושוב לארכיטקטורה ועבודה עם בכירי האדריכלים כמו צבי האקר אותו צבי שלנו אהב מאוד, ואחרים, ולקוחות כמו רפי שאולי עם "המועדון" פאב הכרכרה מול הילטון, ועוד.,

חיים סוערים: צרפת, ישראל, צרפת, ארה"ב, ישראל. אדריכל פנים של בתי הדיור המוגן בית בכפר בכפר סבא, שם לפני 19 שנה דורית הכירה את צבי שהפך לבן משפחה אצלנו - במשך השבוע, שישי בערב וחגים.

אחר כך עובד צבי בחברת יחסי הציבור דורן תקשורת שלנו כסבא של כולם הגוזר קטעי עיתונים, מפלרטט בשרמנטיות עם הצעירות, מכין קרפים במשרד. הכל במבטא צרפתיוהרבה סיגריות.

וצבי מצייר. הרבה. רמה גבוהה. אלבום ציורי האידישקייט שלאכזבתו לא נמכר כפי שציפה, ואז מעבר לציורים עזי צבע.

צבי גם סבא מיוחד  - עם הסירות שהוא משיט, עפיפונים, מודלים, וסיפורים – גם של הנכדים שלו וגם של רועי ונילי שאימצו אותו כסבא נוסף.  

ואז המחלה – הסרטן. צבי מתמודד ונלחם, עד שבועיים לפני מותו נוהג – הרבה שנים בג'יפ עם המספר האמריקאי, בלי טסט,  מבלבל שוטרים שעוצרים אותו – עם אנגלית וצרפתית, ובשנתיים האחרונות עם המאזדה 2 הלבנה. קשה לו, הוא חולה, לא רוצה טיפול כימותרפי. עובר לתל אביב מרעננה חודשיים לפני מותו.

נכנס ויוצא מבתי חולים, אבל מהאשפוז האחרון לא יצא, והשיב נשמתו לבוראו ביום רביעי  30.12.09 – כמעט הגיע לסוף השנה – בשבע בערב.  

צבי תרם את גופתו למדע. אוהבים ומתגעגעים. יהי זכרו ברוך.

אבל לא רק דמעות. צבי הנחה את כולם שבשבעה שלו ישתו וויסקי ויקשיבו למוזיקה הצרפתית שכל כך אהב. טיפוס מיוחד.