צינור השפע של האישה

כדי להשרות בבית את הברכה שתוביל להשראת הקדושה, ניתנו לאישה כוחות מיוחדים, ושלושה ערוצים מיוחדים באמצעותם תוכל להעלות את עצמה למדרגות רוחניות גבוהות ביותר וכשהאישה עולה- יחד איתה מתעלה כל הבית.
האישה- מקלפת את הקליפה מעל החומר הגשמי, בוררת בין האסור למותר,  , לשה, ומבשלת, מוציאה את הניצוצות של חיות הקדושה מתוך החומר, ולמעשה מתקנת בכך את העולם

( שבנוי מדומם צומח וחי) ומעלה אותו למדרגה רוחנית יותר גבוהה.
האישה מפעילה את הערוצים האלה באמצעות מצוות מסוימות, כפי שהורו לנו משמיים, בתורה.
שורש המלה מצווה- הוא במלה "צוותא"- כלומר – חיבור.
אדם שמקיים מצווה מתחבר כשותף, כצוות לנותן המצווה.
הוא יוצר חיבור בין העולם החומרי התחתון, והעולם הרוחני העליון.
חז"ל קובעים ששלמות הבית שנוצרת בכוחן של מצוות אלו מעניקה חיי נצח ליושביו,

ובקיומן מחזירה האישה לאחור את גזירת המיתה שגרמה חוה, אשת אדם הראשון למין האנושי.
ניתנה לה מצוות הטהרה- משום שחווה שפכה את דמו של אדם הראשון, ובשמירת דם הנידה היא מתקנת את שפיכות הדם הזו.
ניתנה לה מצוות חלה- משום שפגמה בשלמותו של אדם הראשון, שהיה "חלתו" של עולם . 
ערוץ החלה והמזון – חיבור בין הנשמה לגוף.
 חלה – משמעותה , כל עניין המזון שמחייה את האדם ובו תלוי בעצם חיבור הנשמה לגוף.
בתוך הפנימיות של המזון מונח כוח החיות שמחייה את הנפש.
זהו לא רק כוח חומרי אלא כוח אנרגטי שמשפיע לחיוב או לשלילה על האדם.
כמו שקיים מזון שעלול להזיק למערכת העיכול, כך קיים גם מזון שעלול להזיק למערכות הרוחניות של האדם.

כוח החיים וההבראה שבמזון הוא לא רק פיזי.

מאכל - זה אותיות - מלאך…
המאכל הופך לחלק מאיתנו, ויכול להשפיע על חיינו באופנים חיוביים ושליליים.
העולם עובר בצינור העיכול שלנו.
האדם נברא בצורה פלאית, שמחייבת אותו להעביר דרך צינור העיכול של גופו- עולם ומלואו.
מדי יום – עוברים דרך מערכת העיכול שלנו דוממים (מינרלים ומלחים למיניהם) צומחים, ובעלי חיים- שהם למעשה מרכיבי העולם.
מדוע זה כך ?
מדוע האדם חייב להרגיש רעב כל כמה שעות, ולהתחיל להעביר שוב ושוב דרך גופו את מרכיבי עולם החי, הצומח והדומם ?…
זוהי שאלה בסיסית, שהיהדות עונה עליה בפשטות : האדם חייב לתקן את העולם במשך חייו כאן.
עולם החומר- (כאמור, לפי תורת החסידות) מכיל ניצוצות של אלוקות שנבלעו והתפזרו בתוכו כתוצאה מירידת העולמות הרוחניים בחטא אדם וחוה, ועלינו להעלות אותם חזרה לעולם העליון.

אנחנו עושים זאת באמצעות המערכות שבגופנו.
באמצעות מערכת החשיבה והדיבור, ובאמצעות מערכת העיכול.
מערכת העיכול כשלעצמה- אם תתבוננו בדבר- פועלת בדיוק בצורה הזו, היא בוררת בין טוב לרע. בין מחייה למזיק.

היא לוקחת את הכוח המחייה שבמזון, ומעבירה אותו אל הדם, שלוקח אותו לכל אברי הגוף, ואת הפסולת פולטת החוצה.
מה אדם עושה עם אברי הגוף שקיבלו מהמזון כוח חיים?
זו כבר בחירתו החופשית.
אם הוא יקדש ויטהר את אבריו, אז אותם חלקי מזון שנתנו חיים לאיברים אלו יתקדש ויטהר גם כן, ויתחבר מחדש למערכת הקדושה בזכות אותו אדם.
אך אם חלילה הוא מעביר (מלשון עבירה) את כוח החיים שקיבל מן המזון – לידי כוחות הטומאה (כלומר משתמש בכוח חיותו למעשים שמתלבשת בתוכם זוהמת הנחש הקדמוני) הוא מקלקל שוב את העולם במקום לתקנו.
אדם יכול להרים את ניצוץ החיות הרוחני הקיים במזון, ולהעלותו ממדרגת חי- למדרגת אדם. אבל עלול לקרות גם להיפך, שאותו ניצוץ יש בכוחו גם למשוך ולהוריד את האדם האוכל אותו ממדרגה רוחנית של אדם למדרגה רוחנית של חיה.

שנזכה לעלות מעלה מעלה אל כיסא הכבוד ,אל מלכות שמיים .

איזו זכות גדולה ,תודה לך בורא עולם מלך מלכי המלכים.

בשורות טובות.