בריכות. ללכת בעקבות סימני המים. מול האור מתגלות האותיות הנשכחות. מבקשות להינשם החוצה. לסדר מהן פסיפס נוזל שניגר לים אפל. בגבעת השלושה יש רגעי בושה, כשילד ברזל לועג לשגיאת דיבור. בגד ים בלוי, כיווצים ורודים פרומים. אני נחרטת בסימני חרטה, כמו הקדשה: לזיכרון נצח מכל מכרייך. אמבלמה של התקשרות עבותה. אוי לבושה שזכתה לחיים ארוכים כל כך. הלעג. הפה הלועג. הפה הפתוח המתעווה. אוף, ילד ברזל! שקע וטבע כבר! נוח בקרקעית הים. מלא פיך מים וישוטו דגיגים בין אוזניך.

ועוד נער לא שולט רוצה לשלוט בחיי. בריכת אפק ירוקה וחלקלקה. לא רחוק משם מוקם בית הקברות לסבים וסבתות, למען ימים ולילות של עתיד. הוא תופס ומרים אותי עם רגליים למעלה. הוא זורק אותי למים סתם. אני בולעת אני בפאניקה אני טובעת. אני בוכה. אין מי שיציל אותי. אני יורקת אותו בסילון מים. אני לוויתן משחרר את עצמו. אני מזרקה. נער לא שולט נזרק לאוקיאנוס מקרש המקפצה של אוניית שודדי הים. וקפטן הוק הוא המפקד שמגיע מסיפור מקביל.

בדרך לארץ לעולם לא הולכים לבריכה בגדרה. מעקה. היא משאירה אותי לאחוז במעקה תחת אזהרה. היא נעלמת ואני בוכה. היא לעולם לא תשוב. סוף סוף היא ברחה. ילדה ננטשה בבריכה. נמצאה אוחזת במעקה ובוכה. אחרי שבוע היתה כל כך ספוגת מים ומכווצת עור באצבעות. עיניה אדומות מכלור ובכי. זה היה כתוב בעיתון. בחדשות גדרה. כל הביל"ויים מעלייה שנייה צקצקו בלשונם. אגואיסטית האמא הזאת. רק על עצמה היא חושבת. הלוואי שתשחה עד קפריסין ותחזור נשואה פעם שלישית בנישואים אזרחיים.

בריכת רמת אביב. המים סוערים וכהים. לאל דגון יש כאן מטה סודי. הוא מושך מהקרקעית את הקולוניאליזם הבריטי הטבוע, מייבש היטב ומלביש אותו בחליפת ספארי בהירה. דה נייטיבז אר סו רמבנקשס. הילדים צורחים ופנינת שייח' מוניס שותקת. נשים בבגד ים משתזפות בעיני האב. כן, זהו אותו אב הידוע בנימוסיו. הכבשה השחורה של משפחה טובה. בבה בלק שיפ מחלקת צמר רך גם לילדה הקטנה שבוכה במורד השביל. האוויר ריחני. כל הגברים מעשנים פייפ. ליידיז אנד ג'נטלמן, כסאות הנוח לרשותכם. כוס אחת של וויסקי תרבותי עם קרח. אם אתם מתעניינים, עברנו למשכננו החדש, השקוף. נעלמנו מעל פני האדמה והסתרנו את עצמותינו עמוק בתוכה. גם לדינוזאורים כמו מרטלמון לא נשאר זכר.

ויש את בריכת גורדון ומימיה המלוחים ויש שם בן אחד עם אף של חזיר. חזרזיר ואני זורקים שרשרת זהב וצוללים למצוא אותה בתחתית הבריכה. במי אפסיים פסיפס מבריק צורות גיאומטריות כמו בארמון של הדולפינים באטלנטיס הטבועה. יושב לו קריסטל באזור הטבור. כך אני זוכרת מים. שומרת שם סיפורים ומחברת בין הטיפות, מעבירה מגבוה לנמוך, מהנדסת אקוודוקטים לרוחק, מסמנת תעלות השקייה. הנחלים ממזרח למערב חותרים להגשמה. אתה חורץ נגד הזרם כדי לחזק את השרירים. אתה מתגבר כמו גבר. מושה אותי בשערותיי. אישה נמשית אני. לא טובענית. צפה לכיוון הים החשוך. אורות הארובה כמו מגדלור. אתה מצפה לי שם בשפך.