קולות קרב עלו מבחוץ קולות צורמניים, חורקניים. מדי פעם גם צרחת מתכת חלודה. הצמדת את בני לחיקי, מגוננת עליו. "מי היה מאמין?" לחשתי לבעלי בעיניים חרדות, "בכזו שכונה... בכזו שעה..." הקולות התגברו, מחרישים אוזניים. אי אפשר להתעלם יותר. ונגמר. שקט השתרר על הרחוב.
יצאתי לראות מה קורה, אולי מישהו צריך עזרה. ראיתי אותו, שרוע על גבו הירוק, דשא שכיסחו לו ת'צורה.
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ההפסד כולו שלי:-)
המממ. אז כנראה לא. :-) אבל נשבעת לך שגם כאן כיסחו הבוקר.
הדשא ירוק ואני מכוסחת.
לא ישנתי כמו שצריך כבר... אה... מתי כן ישנתי?
ועכשיו מכריזים כאן משהו ברמקול, בדיוק כשחנוך נרדם.
יש בשכונה שלך בית רעפים קטן וחמוד שגר בו תינוק קטן וחמוד עוד יותר?
נכון, חוץ מריח של גשם...
אצלנו היה אותו רעש מפחיד אבל אז גילנו שזה הגשם הראשון על הגג החדש במרפסת אז יאצנו לשאוף מהריח ו... אין כמו הריח של הגשם הראשון
נו, והלכת להריח?
אין כמו ריח של דשא קצוץ...