זו הבושה זה לא הפחד הרעד, הסומק החיפוש, השתיקה זה לא הפחד מהדהד בי זו רק בושה והבושה גוברת אומרת בשמי מתנצלת, מנחמת מקיפה את נשמתי ואני עטופה בה מתנשמת, מתפתלת משהו כואב בי זה לא הפחד זה בושה והוא לוחץ לי ונוגע ורוצה והיא הפכה שפוטה הוא לא יודע מאיפה היא באה לא לא לא הפחד תקפה בי השתלטה בושה לי |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפעמים היא כופה עצמה עלינו,
מבעירה את הלחיים, מבלבלת את העיניים,
עוטפת אותנו כמו מישהו זר.
הושיטי יד,
לפעמים מגע אוהב מסלק אותה.
היא היתה פה לפני
ותמיד תהא
טוב, בואי נפתח את זה.
למה? מה קרה? מאיפה היא באה הבושה?
מתגלה כאן נשמה זכה
מקסים
בושה שאין לי כוכב
אני מבוייש
אחלה :-)
נייס (-: