אני אוהבת לנהוג. מהנה אותי התחושה הזו ,להתקדם תוך כדי תנועה. יש משהו מעורר בנהיגה בכבישים מהירים,אווירה של חופש. התחושה היא מאד סקסית.קשה לי להסביר למה.זה משהו באויר. אפילו פקקים לא ממש מרגיזים אותי,אלא אם כן אני מאד ממהרת/מאחרת. אני מנצלת את הזמן הזה למחשבות,להתבוננות סביבי,או להאזנה למוסיקה. בהישג יד, ישנם עטים ודפים לכתיבה,כי הרבה פעמים שורה עלי הרוח והמחשבות שלי מצטללות דווקא כשאני במכונית. "המוזה" במיטבה, ההשראה והיצירתיות נוחתות עליי,וברמזורים אדומים או בפקקים אני מיד רושמת שברי רעיונות על הנייר,על מנת שחלילה לא יתפוגגו או ישכחו/יאבדו לי.
אני מתייחסת למכונית שלי קצת כמו לבית נוסף -באוטו שלי אני מחזיקה חצי מהבית שלי,לכן זה מאד נוח שאני לא צריכה לסחוב כלום,ושהחפצים ממתינים לי בעת הצורך בהם. מים, ספל,טישו,מגבונים לחים,דיסקים,עיתונים. בבגאז' יש סלים/שקים רב פעמיים (לקניות בסופרמרקט),תיקים ששומרים על קור/חום, שק שינה וסדין רך ונעים לפרוש על הדשא בטבע/פארקים.
על חיסכון ואקולוגיה מכוניות (וכלי רכב בכלל) הן מקור עיקרי לזיהום אויר ולבזבוז אדיר של אנרגיה,ואני מחשיבה את עצמי "ירוקה",כך שזה קצת בעייתי וסותר,כי טביעת הרגל האקולוגית שלי גדולה יותר בהשוואה לאדם שאין ברשותו מכונית. מלבד העובדה שזה לא אקולוגי להחזיק מכונית פרטית ,ההוצאות הכספיות (דלק,ביטוחים,טיפולים שוטפים,בלאי,תחזוקה) - הן עצומות.
לכן אני משתדלת לחסוך ככל שעולה בידי, למשל -ממלאת אויר בגלגלים (חוסר באויר גורם לביזבוז גבוה ומהיר יותר של דלק –מומלץ למלא אויר בגלגלים אחת לשבועיים-שלושה או לפחות פעם בחודש) וממלאת דלק בתידלוק עצמי (כי זה יותר זול).
כשאני נכנסת לתחנת הדלק,אני בדרך כלל זוכה למבטים מלאי הערכה והשתאות מצידם של הגברים שבמכוניות המקיפות אותי מסביבי ,מלפני ומצדדי. מה כ"כ מסובך למלא דלק לבד או אויר בגלגלים?? או זה שאני יודעת לפתוח את מכסה המנוע של האוטו שלי והיכן ממלאים מים. אני משתגעת מכמה שהם מתפעלים ומסוקרנים מבחורה שיודעת לעשות פעולות כ"כ פשוטות.. אפשר לחשוב!
מה שמוביל אותי בטבעיות לסעיף הבא.
גברים ונשים אני מודה שהיחסים שלי עם האוטו שלי הם לא כ"כ הדוקים כמו שיש לגברים עם הרכב שלהם. בכל זאת,יש הבדל בין נשים לגברים ביחס שלהם למכוניות. גברים מקשרים בין הזהות הגברית שלהם כחלק אינטגרלי לרכב שיש להם, וזו נקודה רגישה לגביהם. י' - חבר קרוב שלי - הודה בפניי שהוא מתבייש שהמכונית שלו עגלגלה מעט (בפנסים ובמכסה מנוע –לא זוכרת/יודעת איזו מכונית,ומה הדגם, אבל זה רכב מקסים לטעמי),והוא התבאס שאהבתי את המכונית – "כן" הוא אמר לי בעגמומיות קלה,"ברור שתאהבי אותה.היא נשית ועגולה.היא מתאימה לבחורות ולא לגברים." חשבתי על דבריו,ואולי זה נכון. אני שמה לב שגברים לרוב בוחרים במכוניות גדולות, מגושמות ומרובעות, בקווים חדים וישרים. ואילו נשים מנגד,נוטות לבחור מכוניות יותר קטנות ונשיות ,עגולות בגימור שלהם. י' לא בחר אותה בעצמו -.הוא קיבל אותה במתנה מסבתא שלו,וזה מסביר המון. אני מבינה אותו.הוא נמצא בסוג של מילכוד, כי הוא לא יכול להתלונן מצד אחד – הרי זו מתנה.(יקרה), ומצד שני הוא גבר. אם כי אני סבורה שהוא מעט מפריז בעניין -הרבה פעמים הוא מחנה רחוק והולך ברגל,כדי שמכריו לא יראו שזו המכונית שלו,או שהוא מבקש שניסע במכונית שלי,כדי שלא יקשרו בינו לבין המכונית העדינה וה"נשית" שלו.
איכשהו – לגברים יש נטייה יותר להתעניין בתחום,ולכן גם הבנה רחבה יותר. אני ,למשל, לא ממש מבינה במכוניות,למרות שהייתי רוצה לדעת יותר. בהזדמנות, אני אשמח להרחיב את ידיעותיי בנושא. בעיקר כדי שלא יצליחו "לעבוד" עליי בביקורים שלי במוסך. כשאני במוסך,אני מצרה על כך שאני לא גבר, ושאין לי מספיק ידע והבנה ברכב שלי,כי אז אני באמת מרגישה כמה זה לרעתי, ושזה חיסרון שאני אישה. היתה לי בעיה לא מזמן במנוע - הוא התחמם מעל המותר – בזכות זה אני כיום מכירה את המחוג (!) הממזר שמעיד על ההתחממות המסוכנת. האמת שזה תחום מרתק ,שמעניין אותי להבין בו יותר, ואני שואפת להגשים זאת ביום מן הימים.
ואגב מוסכים וגברים - יש גבריות מסויימת ומושכת לטעמי במוסכניקים שעובדים בעבודת כפיים ומבינים בתחום – סקס אפיל מסוקס כלשהו.
אני מעדיפה מכוניות קטנות כגון חיפושית,סמארט, או רנו מגאן (אני מפנטזת על אחת צהובה שתהיה לי יום אחד..תמונה מצורפת בסוף הפוסט). הן יותר נשיות ועגולות ,והקומפקטיות שלהן בוודאי עוזרת בחנייה – קל לחנות איתן והן פחות מסורבלות. לצערי,כרגע יש לי מכונית לא קטנה במיוחד ,והיא רחבה מידיי לחניות צרות. אני מודה שאני פחות מוכשרת בחנייה ברוורס. יש לי במה להשתפר ולאן לשאוף,כי אני זקוקה ליותר מניסיון אחד עד שאני חונה כראוי -לא "מצליח לי" בפעם הראשונה.
היתה לי חברה שמבינה במכוניות – מזהה את הדגמים,מתעניינת ויודעת להבדיל ביניהם. אם זורקים לה שם של מכונית היא תדע להבחין בין הדגמים ולדמיין בראש את המראה שלה ויזואלית. באופן אישי,אין לי מושג.אם תנקבו בפניי בשם כזה או אחר -רוב הסיכויים שלא אצליח לדמיין בראשי את החזות שלה.
על הבדלים (תחושתיים) בין מכוניות. לטעמי זה מטורף להוציא הון על מכונית, כשם שהרבה אנשים בוחרים להוציא מחירים אסטרונומיים. עד לא מזמן ,בכלל טענתי בעקשנות שלגביי,אין הבדל ניכר בין המכוניות, ושממש לא משנה לי באיזו מכונית לנהוג,אפילו ב"טרנטה", העיקר שהיא נוסעת כהלכה,וכל עוד היא תביא אותי בביטחה ממקום למקום.
הדיעה שלי השתנתה בקיץ האחרון,כשנסענו ברכב של הוריי לחופשה משפחתית ב"מועדון הים התיכון" (קלאב מד club med) באילת. מאחר שמדובר בנסיעה ארוכה,התחלפנו בינינו במהלכה,וכך יצא לי לנהוג על הרכב שלהם ,שהוא הרבה יותר חדש וחדיש משלי.
מיד הרגשתי בשוני. משמעותי. הבדל עצום בקלילות של האוטו,תחושת ריחוף,כאילו המכונית שטה על הכביש, חשתי את המכונית משתפת איתי פעולה בשמחה,והנסיעה היתה חלקה ונעימה יותר,ואף מהנה ומענגת בהרבה מאשר במכונית שלי.
ואז הודיתי בפני עצמי ובפני משפחתי שכנראה קיים בכל זאת הבדל. אבא שלי לא התלהב (בלשון המעטה) שאנהג, כי הוא דאגן כזה והוא חשש (אני לנצח אשאר "ילדה" לדידו) , אבל הוא התעייף משעות של נהיגה,ולכן נעתר בחוסר חשק מופגן, כשהצעתי להחליף אותו. הרבה זמן לא יצא לו לראות את הבת שלו נוהגת,כי יש לי אוטו משלי. הבחנתי שהוא היה לחוץ בהתחלה,דרוך בשפת גופו,משגיח ומפקח על הנהיגה שלי בשבע עיניים. כעבור רבע שעה, (למרבה ההפתעה) אפילו זכיתי למחמאה (!) ממנו – הוא העיר בטון מלא הערכה, שאני נוהגת מצויין. (מאדם ביקורתי כמותו – זו מחמאה אדירה ,שיש להעריך. הוא לא נוטה להחמיא בקלות, והוא מטבעו מאד שיפוטי). ואז אחי הוסיף (והתכוון לדבריו ברצינות,לא בצחוק) – "היא נוהגת יותר טוב ממך!"
אני מצידי הייתי מרוצה,חייכתי בסיפוק, ושתקתי.
|
