הסתכלו, שנה חדשה עומדת על הסף.. רגע, על מי אני עובדת?! השנה הזו נכנסה אלינו כבר, בלי להתריע מראש, בלי להודיע.. פשוט נחתה לביקור והיא לא מתכוונת לעזוב בקרוב.
וזו לא סתם שנה, כמו קודמתה. השנה זו החלפת עשור, נגמר עשור המילניום!! העשור שכל כך פחדנו להיכנס אליו. באג 2000, מלחמות גרעיניות וחזרה לתקופת האבן... אלו היו רק חלק מהמחשבות של החיים באלפייה הקודמת. ולשמחתי, אני אוכל לספר שאני נולדתי באלפייה הקודמת ולכן אני שותפה לאותם מחשבות.
אלו היו "עשור החוויה" מבחינתי לפחות. עשר שנים שבהם גדלתי וצמחתי, התפחתי והתחלתי להבין על מה ה"מבוגרים" מדברים. בעשר שנים האלו הפסקתי לדבר בשפת הילדים, והפכתי לבוגרת.
שנת 2000 היתה השנה שלי בכיתה ג'. ילדה קטנה. החליפו לנו מורה, ובמקום המכשפה שהיתה לנו קיבלתי מורה שהיתה מדריכה לחיים שלי למשך תקופה ארוכה אחר כך. מורה שלמדתי להעריך ולכבד, והיא כיבדה אותי.
שנת 2001, כיתה ד', הטיסה הראשונה שלי לחו"ל. טסתי לטורקיה, רק אני ואמא, לבקר משפחה, ראיתי עולם, נשמתי אוויר של מדינה אחרת. חיפשתי ריחות וטעמים מוכרים, זו היתה הנסיעה המהנה ביותר שהיתה לי בחיים.
שנת 2002 היתה מהולה בעצב ושמחה, עזבתי את בית הספר, בגלל "תקלים" שהיו בין ההורים למורים, ועברתי לבית ספר סמוך. השמחה היתה קבלתי לבית הספר. נבחרתי ליו"ר מועצת התלמידים, ובמהירות גיליתי שאני עדיין לא יודעת מה זה חברים. אז גם גיליתי שלעדי (האקס לעתיד:]) כן היה אכפת ממני, והוא בן היחידים ששמר איתי על קשר הדוק.
שנת 2003 כיתה ו'!! סוף היסודי. טילתי בספרד, עם ההורים אחי ודודים. אני לא חושבת שנהנתי שם מאוד. משם הבנתי שאני וטיולים מאורגנים זה לא מסתדר.. לא מתאים לי להצטלם ליד ישו:] ודאגתי שיראו את זה בכל התמונות!! חחח אז התמונות מוחבאות כרגע היטב באיזו קופסא נעולה:]
שנת 2004 הגענו לחטיבה, בת מצווה, הנשיקה הראשונה. הפרידה הראשונה. (צרות של מתבגרים...)
שנת 2005 היו לי החברות הטובות ביותר, לא חשבתי שיכול להיות יותר מזה, וכשאני משחזרת, אני באמת חושבת שהקשר שהיה לי איתם היה הטוב ביותר שהיה לי עם אנשים אי פעם.
שנת 2006 נפרדתי מכולם ועברתי לתיכון, לא רציתי להתחיל תיכון ברמת גן באיחור, אז הייתי צריכה להיפרד מכל החברות שממשיכות שנה נוספת בחטיבה. בתיכון הכרתי אנשים חדשים, סוגי אנשים חדשים. למדתי שיש משהו מחוץ לבועה שחייתי בה עד אותו היום.
שנת 2007 עברנו דירה! שיהיה במזל!! חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן!!! אימצנו את שתי הבנות שלי, באפי ומייפל.. הכרתי חברים שאני קשורה אליהם בנשמה, וחיזקתי קשרים ישנים, בעוד שכמה אחרים התרופפו.
שנת 2008 כיתה יא' המסע לפולין. אמרו לנו שאפשר לחלק את חיינו לחיים לפני ואחרי המסע. אני לא מסכימה עם זה. המסע חיזק בי כל תחושה שהיתה כבר, המסע עשה אותי חזקה יותר, ידעתי להתמודד עם דברים יותר, לצערי לא למדתי לשתף שם. באותה שנה סבא שלי, נפטר, וזה אחד הדברים הקשים ביותר שקרו לי בעשור הזה.
שנת 2009, השנה האחרונה של התיכון, המריבה האחרונה. הבגידה והנטישה, הכאב החזק שלא ידעתי שיש כמוהו. הבגרויות, הצו הראשון, הפסיכומטרי!! ההורים החברים והצרות הרגילות.
שנת 2010... אושר? בריאות? שמחה? אהבה? אני ממש מקווה שזה מה שאני אכתוב בשנה הבאה.
אני מקווה שכולם יוכלו לכתוב ככה, אולי, אם לכולנו יהיה חיוך ענק על הפנים נוכל לעשות משהו טוב בעולם הזה:]
|