למעלה: אני מול אליאנה, האשה הסייברית שהמצאתי, פרי מיינדי הקודח

הראשון לראשון אלפיים ולא ממש עשר אצלי

התחילה שנה חדשה. כיהודי אני מודה לך ישו על שסיפקת לי עוד תאריך לחגוג.
אמה-מה? אנלא במצב רוח לחגיגות וסיכומים, מרגיש יותר כמו היהודי הנודד בימים אלה.
זוכר ג'יסוס שעזבתי את הבית לפני כמה שבועות?
ג'יסוס איך אתה לא זוכר...
אז מה אם אני יהודי.


יהודי..כמה זמן לא כתבתי את המילה הזו....מאז ברית המילה ההיא.מה ידעתי אז מהחיים, יהודי קטן שהסכים שיחתכו לו קצת מהקטן. אז חתכו - ביג דיל. הלוק החדש מצטלם טוב יותר בפורנו. כך לא אמר לי אבי. גם לא אשתו. למעשה שניהם מתכחשים עד היום למעללי בנם האמן.

"תגיד אז מה אתה בעצם מצייר" שאלה אותי אמא לפני שנתיים בערך. היא שמעה שאני נוסע להציג בתערוכות באמריקה כל שנה ובטח נתמלאה קצת גאווה. כל בקשתה היו כמה פרטים ממני שתוכל לספר לחברות.

"תשמעי אמא, אני לא בדיוק מצייר פרחים" (יש לנו את החמניה של ואן גוך בסלון)
"אז מה אתה כן מצייר"?
"אני מצייר, נשים. ולא אמא, הן לא ממש לבושות, רוצה לראות?"
"לא לא...הבנתי...."פסנסיה בואנה" (סבלנות טובה בלאדינו).

אמא ויתרה על הגאווה אצל החברות, אני על המשפט הקדום וג'ין אוסטין יכולה ל...לי
מה לא עושים בשביל חידוד.