הערב נגמר עבורי בשעה 11, אחרי העמדת פנים לבחילה קשה והכרח ללכת הביתה.
סיימתי את הערב בצפייה בחדשות,  בוהה במיקי חיימוביץ ויעקוב איילון שנראים אותו דבר כבר הרבה יותר מעשור, עם התלהבות קפואה מהיותם בערוץ הנצפה ביותר בישראל, מעבירים את המדינה משנת 1999 למילניום החדש.

כאן התחלתי את העשור, נקודת הפתיחה..  
ויש לי התפרצות נוסטלגיה אדירה בזמן שאני מקשיב למצעד העשור של גלגל"צ.

אין ביכולות האנושיים שלי לזכור כל ערב וערב מערבי הסילבסטר;
מערב סילבסטר שהעברתי בכתיבת מכתב לעצמי והסתרתי אותו מאחורי תמונה,
שאקרא אותו בשנה שלאחר מכן.
לערב סילבסטר שחלף עם דמעות בעיניים כששפכתי את ליבי לחבר קרוב,
בין ערבי סילבסטר של מסיבות ביתיות, וערבי סילבסטר שהעברתי עם עצמי בחלומות נעימים.
המשך בנשיקת סילבסטר ראשונה; מסתתרים מאחורי ביתני השינה בבסיס, מקשיבים טוב טוב אם אחד המפקדים מחליט לעשות סיור ליילי...
ועד הסילבסטר האחרון בפאב חביב ונשיקת סילבסטר מאחורי בניין לא מוכר.

עשר שנים, מגיל 10 עד גיל 20.

זה מתחיל בילד קטן עם הרבה חלומות ושאיפות, מאבקים פנימיים וחיצוניים...
הרבה הגשמות והתפתחויות וזה הגיע לימינו אנו.
בין חופש לעבודה והקמת חברה, לעוד שאיפות שרק התחזקו והתפתחו, אהבות, אכזבות, חברים וגם כאלה שפחות.
אני חיי.