0

יש את החיים ובין לבין אהבה...ככה היא אמרה

17 תגובות   יום שישי , 1/1/10, 23:15

 

כשאיחלתי לחברתי איריס שתמצא אהבה אחת מתמשכת,

היא התרעמה שלא איחלתי לה כמה אהבות.

כשהסברתי שאם אאחל כמה אהבות, אאחל גם את מה שביניהן

היא ענתה;

"יש את החיים ובין לבין אהבה"

(מפנה לפוסט שלה "שתכלה 2009 וקללותיה")

 

המשפט הזה שלה טילטל אותי והחזיר אותי לתהיות שתכופות צצות במוחי

ושנוגעות לשאלה, מתי האדם מרגיש שהוא הכי הוא?

מתי הוא במיטבו?

מה מניע אותו?

מתי הוא מרגיש שהוא חי באמת?

מתי הוא נוגע בחיים?

 

והשאלות האלה מלוות אותי תמיד,

בעיקר כשאני נמצאת בשלבי שיא בחיי,

שיאי גאות ושיאי שפל.

 

מה מניע אותי כאשה?

האמהות?

הנשיות?

המקצועיות?

מה מהם הכי הכי?

 

ואיפה המקום של האהבה לגבר בכל זה?

 

האהבה היא רק דלק?

צבע שצובע את החיים?

היא לא מושא?

 

את צודקת איריס.

לא, האהבה לא מושא, לא שאיפת חיים.

 

אבל אולי חמצן?

הא?

 

 

 

דרג את התוכן: