| ימים אדומים....
סיפור אמיתי שהתרחש בשנות השלושים והארבעים במאה הקודמת ובתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.
סיפרו המרתק של רם אורן על אהבה מדהימה ומיוחדת של שתי נשים שהקריבו את חייהן ועצמן למען אהבה זו. שושנה בורוכוב בתו של המנהיג הציוני דב בורוכוב שהתאהבה בשוטר בולשת בריטי ובחרה לחיות איתו חיים בלתי אפשריים בפלסטינה של אותה התקופה. אהבתה של שושנה, חצתה ימים, גבולות, עדות ויבשות לתומאס וילקין קצין הבולשת הבריטית ששם לו למטרה לתפוס ולחסל את אנשי מחתרת הלח"י בראשו של אברהם שטרן הי"ד שחוסל בדם קר על ידי אנשי הבולשת הבריטית לאחר מצוד ממושך ברחבי הארץ כמה שנים לפני הקמתה המדינה.
אהבתה של רוני בורנשטיין לאברהם שטרן הלא הוא "יאיר" מפקד הלח"י התפתחה בצל המאבק הגדול של המחתרות ובכללן מאבקה של מחתרת הלח"י כנגד הערבים ושלטון במנדט בארץ ישראל בתקופה זו.
שתי אהבות אלו לצד מאבקו של הישוב היהודי להקים בית לאומי, מונצחים היטב בסיפורו של רם אורן. תיאורו המדהים על שתי הנשים המוכשרות, התמודדותן בקשיים של אותם הימים, העוני, הריחוק מבני זוגם והאהבה המיוחדת שחשו כל אחת בדרכה כלפי אהובה לצד מאבקם הפיזי של הגברים במסלולים נגדיים שהביאו בסופו של דבר למותם של השניים ולסיום סיפור אהבה בלתי אפשרי בתקופה זו.
לקריאת הספר הגעתי במקרה לגמרי וברגע שהתחתי לקרוא, הדרך לסיומו המרתק היה מהיר. סיפור שכזה גרם לי לקרוא את הספר ברצף ולסיימו מבלי שהנחתי אותו לרגע. על הלח"י ואברהם שטרן למדתי והכרתי את ההיסטוריה של עמנו טרם הקמת המדינה אך את סיפורה המוזר והמרתק של שושנה בורוכוב ועל הקשרים שבין אנשי הצבא הבריטים לבנות היהודיות לא ידעתי ולא הכרתי כלל.
מאוד סקרנה אותי תופעה זו ובסוף הסיפור אף השכלתי להבין כי שושנה בורוכוב אף טמונה בבית העלמין במטולה, מושבה שנמצאת קרוב למקום מגוריי.
אמש לקראת השעה שתים אחרי חצות, סיימתי את קריאת הספר ובאותו הרגע החלטתי לשים פעמיי עם בוקר למטולה בניסיון להתחקות אחרי מקום הימצאותה של שושנה בורוכוב. מוקדם בבוקר עליתי למטולה השכנה ושמתי פעמיי לבית העלמין. נכנסתי למקום הדומם שממוקם בקרבת מפל התנור שבנחל העיון הזורם בתקופה זו וחשתי כי אני בפתחו של רגע היסטורי. עברתי בין שורות הקברים הדוממים תוך כידי שאני קורא את הכתוביות על מצבות האבן הדוממות כך דקות ארוכות כשלפתע בצמוד לשביל המטיילים בנחל קלטו עיניי את הכתובית המיוחלת, קברה של שושנה בורוכוב.
ליבי החל לפעום בחוזקה כי הרי לא בכול יום אני מתאים קריאת ספר למציאות וכי לא בכול יום אני עומד מול אישים שהיו חלק מהקמתה של מדינת ישראל. דקות ארוכות עמדתי בשקט עוצר נשימה מול קברה של שושנה וחשתי את פעימות ההיסטוריה בגופי. מיששתי את מצבת האבן הקרה והחלטתי כי אמשיך לחקור אחר עברה של האישה הזו.
עזבתי את בית העלמין ושמתי פעמיי למושבה תוך כידי שאני שואל אנשים ברחוב על ביתה של שושנה בורוכוב. אישה בשנות השישים לחייה ששאלתי ברחוב, השיבה לי כי אכן היא מכירה את שושנה וכיוונה אותי לעבר ביתה לא לפני שהזהירה אותי כי הבית ישן ועלוב ועומד ליפול.
כוונתי את עצמי על פי הדרכתה של אותה אישה ולאחר כשתי דקות מצאתי עצמי עומד מול בית אבן ישן, בית שמצוי בחלקה הצפון מזרחי של המושבה מטולה. בית אכן ישן שתריסיו עשויים מפח ומוגפים. בית שומם, ריק ועזוב של מעיד ולו במאומה על ההיסטוריה ששכנה בו. הסתובבתי בחצר תוך כידיי שאני מנסה להציץ אל תוך הבית השומם כמחצית השעה בהתרגשות נוראה.
בת 93 הייתה שושנה במותה. אישה יפיפייה ומוכשרת מאין כמותה. אישה שליבה הוביל אותה למקום לא נכון באותה התקופה אך זכרו של אביה הגן עליה.
ימים אדומים, זהו ספרו ה 18 של רם אורן ומומלץ בחום רב לקריאה.
היסטוריה אמיתית ומרתקת ופרק משמעותי בהקמת המדינה. עם שאין לו עבר, לא יהיה לו עתיד.......
|