כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מפגש

    נוגעת בחמישים שנותיי . עכשיו אני חשה איך עברתי את כל מה שנראה חשוב בעיני עצמי . אך החיים שוב מהתלים בי. הם מלאי הפתעות המפגישים אותי בצמתי חיי כמו כאילו הכל קורה בסרט של וודי אלן.

    ארכיון

    0

    שני שירים של ויסלבה שימבורסקה

    19 תגובות   יום שבת, 2/1/10, 01:02


    לְמָחֳרָת – בִּלְעָדֵינוּ
    הבֹּקֶר צָפוּי לִהְיוֹת קַר וְעַרְפִלִּי
    מִמַּעֲרָב
    יַתְחִילוּ לְהַגִּיעַ עַנְנֵי גֶּשֶׁם.
    הָרְאוּת תִּהְיֶה מֻגְבֶּלֶת.
    הַכְּבִישִׁים חֲלָקִים. 
    בְּהַדְרָגָה, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם,
    בְּהַשְׁפָּעַת לַחַץ בָּרוֹמֶטְרִי מִצָּפוֹן
    תִּתָּכֵן הִתְבַּהֲרוּת חֶלְקִית.

    עִם זֹאת בְּשֶׁל רוּחַ חֲזָקָה
    וּמַשָּׁבִים מִשְׁתַּנִּים תִּתָּכֵנָּה סוּפוֹת                 
    בַּלַּיְלָה הִתְבַּהֲרוּת כִּמְעַט בְּכָל הָאָרֶץ,
    רַק בִּדְרוֹם מִזְרָח
    יִתָּכְנוּ מִמְטָרִים.
    הַמַּעֲלוֹת יֵרְדוּ בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי,
    לְעֻמַּת זֹאת הַלַּחַץ יִגְבַּר. 
    הַיּוֹם הַבָּא צָפוּי לִהְיוֹת שִׁמְשִׁי,
    אַף כִּי אֵלֶּה שֶׁמַּמְשִׁיכִים
    יִזְדַּקְּקוּ לְמִּטְרִיָּה.  

    אָלֶף בֵּית
    לְעוֹלָם כְּבָר לֹא אֵדַע
    מֶה חָשַׁב עָלַי א'
    אִם ב' לֹא סָלְחָה לִי עַד הַסּוֹף.
    מַדּוּעַ ג' הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר.
    מֶה הָיָה חֶלְקָהּ שֶׁל ד' בִּשְׁתִיקָתוֹ שֶׁל ה'.
    לְמָּה קִוָּה ו', אִם קִוָּה.
    לָמָּה ז' שָׁכְחָה עַל אַף שֶׁהֵיטִיבָה לָדַעַת.
    מֶה הָיָה לְח' לְהַסְתִּיר.
    מָה רָצְתָה ט' לְהוֹסִיף.
    אִם לְכָךְ שֶׁהָיִיתִי בַּסְּבִיבָה
    הָיְתָה מַשְׁמָעוּת כָּלְשֶׁהִי
    בְּעֵינֵי י', כ' וּשְׁאַר הָאָלֶף-בֵּית.

    ויסלבה שימבורסקה, נולדה בפולין ב-1923, זוכת פרס נובל לספרות ל-1996, פרסמה עד כה 16 ספרי שירה, ונחשבת לאחת המשוררות החשובות החיות כיום.
    השירים הנ"ל לקוחים מתוך "נקודתיים", ספרה
    שראה אור לאחרונה בהוצאת "קשב לשירה",
    בתרגומו של רפי וייכרט

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/10 17:03:


      תודה שהבאת

       

      שיר א' - ארספואטי כמעט דיווח רדיופוני

      מעולה

      אמיתי

       

      שיר ב' - בְּעֵינֵי י', כ' וּשְׁאַר הָאָלֶף-בֵּית

      מעולה ומחייך

      הרהורים

       

        16/1/10 16:18:
      משתתף בצערך

      כואב ומרגש. תודה שירה
        11/1/10 15:22:


      טוב עכשיו גם קראתי את ההקדשה

      וההקשר לשיר הראשון של שימבורסקה,

      ברור.

      אין לי הכרות כל שהיא עם אסף ואימו,

      אבל לאבד בן צעיר תמיד מותיר אותי

      ללא מילים...

       

      כואב מאד לשמוע,

      ואין ממש נחמה.

       

      יעל.

        11/1/10 15:17:


      שירה יקרה, מעבר להכרה

      הבינלאומית לה זכתה, היא פשוט

      אחת המשוררות האהובות עלי.

      בזמנו ביקרה בארץ, רפי ויכרט

      המתרגם הנחה ערב לכבודה

      ואני רצתי לשם לראותה.

       

      תודה שהבאת

      ונעים לי לדעת שאהובה גם עלייך.

       

      ממני יעל.

        9/1/10 15:40:

      צטט: שירה יגיל 2010-01-02 01:30:14

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

       

      מרגש עד דמעות .

        3/1/10 19:22:


      מושררת אהובה,

      ילד אהוב,

      קשרים שנרקמים מתוך חוסר אונים אחד גדול.

       

      תודה, 

      רותי.

        2/1/10 22:50:

      צטט: irisoded 2010-01-02 01:44:13

      צטט: שירה יגיל 2010-01-02 01:30:14

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

       

      שירה, מה שכתבת כאן בכל-כך הרבה רגישות, נגע בי אף יותר מהשירים שהבאת.

      הסיפור מרפה, אסף הרפה, אבל תמי נשארת גם אמלי עמוק בלב.

      אני מרגישה שאני נושאת את כאבה, למרות שההכרות שלי איתה קצרה יחסית.

      ככה היא, חודרת ללב עם שמחותיה, אהבתה, כשרונה ואובדנה.

      מחווה מאוד מרגשת עשית כאן.

      גם אני חזרת מבית האבלים בתחושה קשה ומייד העלתי את הפוסט 2009 וקללותיה,

      הפוסט לגמרי הושפע ממה שנספג שם, בירושלים.

       

       

       כנ"ל. שיר הא"ב מאד מרענן, וגם ותיק וזקן. מעניין

       

        2/1/10 21:30:

      שירים שיכלו להיוולד גם במוחו שם משורר ישראלי. יפים ופשוטים ויחד עם זאת נהדרים לקריאה.

      אהבתי.

        2/1/10 19:17:


      שירה יקרה

       

      נפגשנו שם ועשינו את אותה הדרך

      הגשומה הבוכה הכואבת...

       

      מתפללת

      שיום אחד

      נוכל לקפל

      את המיטריות...

       

      בזכות שירים שכאלה.

        2/1/10 18:23:

      צטט: שירה יגיל 2010-01-02 01:30:14

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

       

      שירתי,

      תודה.

      אני רוצה להגיד לך שהנוף מחלקת הקבר של אסף מהמם. ההרים שספגו גשם בשבועות האחרונים ירוקים ופורחים, ועוד מעט ינקדו אותם מאות שקדיות.

      תודה על השירים המופלאים האלה.

      ותודה שהיית, ותודה על מי שאת.

        2/1/10 16:16:

      הקדשת לו את הכי יפה שיש.

       

      אני

      צטט: שירה יגיל 2010-01-02 01:30:14

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

       

      שירה אהובה

      אני נוטה להסכים עם איריס. אספי הרפה. חזרתי עצובה מירושלים. נגעתי בחיוכו מתוך תמונות שדיתי הראתה לי,ראיתי את רישומיו והתאהבתי בצייר הזה שהיה סבוך בנפשו בפלונטר שנקרא חיים. אחרי יומיים נולדו מילות שירי, כנראה שאעלה אותו השבוע. תודה שהזמנת אותי. הרעיון להביא את השירים למעלה ולהקדיש לאספי, רעיון מבורך. אני עדיין בתוך העצב הזה כואבת את כאבן של אמו ודודתו. יהי זכרו ברוך !

        2/1/10 10:41:

       

       

       

      יש רגעים כאלה בחיים

      שמפגישים אותך

       [  אתה עם עצמך ]

       [ אתה עם סביבתך ]

      במלוא עוצמה 

       

      מחפש

      ביני לביני

      אלו מילים לקחת

      ובאילו מינונים לרקחם יחדיו

      כדי לייצר מסר שיהייה בעל ערך

      ובר קיימה

       

      ונשאר עם השתיקה

      עם הדממה 

       

       

      תודה שהבאת את זו ההבעה

       

       

      יואב

       

       

       

        2/1/10 08:43:
      השירים - מעשה ידי אמן. הבחירה להביא אותם לכאן - מעשה ידי אמן לא פחות.
      העצב שורט בלב. רגישות נהדרת כמו זו שלך - מלטפת ביד עדינה את המקום הכואב.
        2/1/10 02:35:

      לשירה היקרה!

       

      גם אני משתתפת בצער האבלים על מות אדם בטרם עת.

       

      מאד מאוד עצוב.

       

      *

      אסתי 

        2/1/10 01:44:

      צטט: שירה יגיל 2010-01-02 01:30:14

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

       

      שירה, מה שכתבת כאן בכל-כך הרבה רגישות, נגע בי אף יותר מהשירים שהבאת.

      הסיפור מרפה, אסף הרפה, אבל תמי נשארת גם אמלי עמוק בלב.

      אני מרגישה שאני נושאת את כאבה, למרות שההכרות שלי איתה קצרה יחסית.

      ככה היא, חודרת ללב עם שמחותיה, אהבתה, כשרונה ואובדנה.

      מחווה מאוד מרגשת עשית כאן.

      גם אני חזרת מבית האבלים בתחושה קשה ומייד העלתי את הפוסט 2009 וקללותיה,

      הפוסט לגמרי הושפע ממה שנספג שם, בירושלים.

       

       

        2/1/10 01:30:

      את השירים האלה אני רוצה להקדיש לאסף שבחר לא להמשיך איתנו.

      אני רוצה גם להגיד לאמא שלו תמי,
      ומכל מי שהכיר אותו, ומכל מי שאהב אותו,
      ומכל מי שהיה שם אחר כך,

      שהספור הזה כואב ועצוב ולא מרפה . ולא מרפה...

      בדרך לירושלים היו עננים כבדים

      שכיסו את כביש מספר אחד.

      הרמזורים היו אדומים.

      בצד נסעו משאיות איטיות וכבדות מאוד.

      משער הגיא הראות היתה לקויה

      ובתוך ירושלים היו פקקי תנועה.

      בדרך מירושלים

      היתה ירידה

      והגשם המשיך

      ומגבי השמשה

      לא יכלו להפסיק את

      הדמעות

      ששטפו את זגוגיות השמיים

       

      פרופיל

      שירה יגיל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      נקודת מפגש