צפיתי בערוץ 8 בסרט " לרקוד עם נמרים"

הסרט עוסק בשני פרפורמרים שמופיעים עם נמרים בשילוב 

ריקוד בלט.

בשלב מסויים הם שילבו את הנמרים , טיגריסים ופומות

בהופעות שלהם וגידלו אותם בחווה שרכשו.

הם לא החסירו מהם דבר , ותוחלת החיים של החיות עלתה לאין ערוך 

מהתוחלת שלהם בטבע. הם אהבו אותם אהבת אמת וגידלו אותם כילדיהם. הם לא הולידו ילדים משלהם מתוך החלטה שקיבלו.

הסוף היה טראגי מאוד משום שעל אף כל הידע שצברו על גידול הנמרים בשבי , הם לא השכילו להבין שהם חיות טורפות.

ושנתן לאלפן עד לגבול מסויים, אבל לא ניתן לשנות את טבען.

ואני חושבת לעצמי באיזו זכות לקחנו את החיות האלו מבית גידולן הטבעי , שמנו אותם בכלובים , ואחר כך בכלובים יותר ידידותיים ומתחשבים , אבל הם כבר לא אותן חיות שהיו בטבע הם לא מתרבות כמו בטבע ולא מאושרות כפי שהיו בטבע.

 ועשינו זאת בשם שימור החיות הנכחדות ו"הצלתן" גזלנו את איזורי המחיה שלהן ושמנו אותם בכלובים.

בכל פעם שאני הולכת לסאפארי ברמת גן , ואני אוהבת ללכת לשם, ליבי נחמץ בקרבי לראות את החיות היפהפיות ומלאות ההוד הללו כלואות בכלוב , גם אם הכלוב הוגדל ויש שם מפלי מים ועצים. כמה יפות הן כשהן בסביבתן הטבעית.

יש רק מקום אחד בעולם והוא בתאילנד שמגדל אותם בטבע כמה שיותר קרוב לצורת חייהם המקורית. נזירים שמקדישים את כל חייהם לגידול הנמרים.

ואני חושבת על עצמי שרוכבת על סוסים. גם עם זה יש לי בעיה. הסוסים נבראו ללא רוכב על גבן, רצים חופשי בערבות 

לא מסרסים אותם ולא מאלפים אותם ולא נותנים להם לרוץ במירוצי סוסים עבור אנשים עשירים ותאבי כבוד ובצע

ומאוד מסתדר לי בראש , שיכול להיות שיום אחד אני אוותר על הרכיבה ופשוט יבקר אותם באשר יהיו ואהנה פשוט להביט בהם. ברור לי ותמיד היה ברור לי שברגע שלקחתי חיה אלי הביתה , היא תשאר שם עד מותה וכי אני מחוייבת לדאוג לה עד שתמות. ובכל זאת זה אנוכי מצידי להחזיק כלב וחתולים כדי לספק את הצורך שלי לגעת בהם וללטף אותם ולהינות מהאהבה חסרת התנאים שהם מעניקים לי ללא תמורה. אבל עם זה אצטרך לחיות.

ולמרות הכל , אחד החלומות הגדולים ביותר שלי הוא להחזיק ולו לרגע גור נמרים בידי.