מלים ארוגות
בשירים שאותם אנחנו שרים
חליל,
ובחליל ששוכן בנו
אש,
ובאש אותה אנו מבעירים
עוף חול ירוק
ובקינת עוף החול
לא הבחנתי
בין אפרי
לבין אבקך
מחמוד דרוויש
ותודה ליואב ששלח לי...
פוסטים אחרונים
- yoaview 20/12/15
- אפרת חברתי 17/10/15
- לאורך עמק רפאים - 4 12/1/14
- לאורך עמק רפאים - 3 28/12/13
- לאורך עמק רפאים - 2 22/12/13
- לאורך עמק רפאים - 1 18/12/13
ארכיון
אגדה
בכדי להמציא אגדה צריך שיתרחש סוג של כישוף. וכדאי שייאמר מראש כי אגדה זו שתירשם כאן - אגדה מיוחדת היא, שתחילתה בחלקיקים שגורים ורגילים וסופה בחידה. וכדאי שייאמר מראש כי בין השורות הנרשמות כאן לא תימצא תשובה לאגדה. קורי האגדה שקופים, והם מתוחים ברשת מדויקת. לא נפלה בה טעות, אין בה אף קרע, כל-כולה פלא נדיר. שכן כישופים אמיתיים נדירים הם. ואגדות טובות שפתרונן לא יירשם בין שורות אלה - נדירות אף יותר.
מיליוני חלקיקי-זמן מעופפים באוויר משחר ימי ההיסטוריה. הם נושאים אתם אבק כוכבים, ומחטי אורנים. יש בהם חלקיקי מי-באר קרים וצלולים, וחלקיקי מלים שכתבו סיפורי אגדות. יש בהם חלקיקים שארגו מסורות עתיקות וכאלה שהביאו גשם טוב. יש בהם חלקיקי רעש אוטובוס ברחוב שקט בשעת בוקר מוקדמת, וגם כאלה שריחם ריח כביסה נקייה. וזה כוחו המופלא של הכישוף, שזימן ברגע תמים ופשוט שלושה מהרגילים, ומהם שזר את האגדה.
איך? אין לשאול.
שתי תרנגולות מככבות באגדה. ונדמה לי, אם כי אין לדעת זאת בביטחון, שהן אחיות. אך עובדה שאינה נתונה לוויכוח היא שהשתיים דומות מאוד זו לזו. והנה ההפתעה הראשונה, אין אלה תרנגולות לבנות-נוצה מסוג הפתיות שנכפתה עליהן ישיבה בלולים ארוכים לאור מנורות. שתי אלה שחורות משחור הן, חכמות, מפולפלות ורגישות, כיאה לבאלדיות אמיתיות שמוצאן בכפר פלסטיני שכוח-אל (אך לא שכוח-צבא) בפרוורי חברון. הן עשו עלייה לעיר ירושלים וכעת הן מתגוררות בחצר פרטית משלהן. ונדמה לי, אם כי גם זאת אין לדעת בביטחון, כי הן אולי היחידות בעיר המשוגעת והיפה הזאת שאינן מוטרדות מהשאלה מי האלוהים השווה יותר בעיר הקודש. חייהן עוברים עליהן בשלווה, הן מקשקשות ערבית שוטפת, אינן מוטרדות מסוגיות כגון גובה הארנונה ותשתית הרכבת הקלה, ומדי פעם הן אף יוצאות מהחצר הפרטית שלהן לשוטט ברחבי הגינה.
מוסכמה בקשר לתרנגולות קובעת כי יש להן מוח קל מנוצה. אבל השתיים האלה שונות בתכלית. אמנם אינן מטילות ביצי זהב (אפילו ביצים אורגאניות חדלו להטיל מבלי שיסבירו מדוע), אך לעומת זאת נחנו ביכולת מדהימה לקרוא את העבר. רבים מתרברבים ביכולתם לקרוא את העתיד, אך לשתיים האלה ניתנה מתת נדירה, הן יכולות לקרוא את העבר, זה הרחוק שהתרחש שנים רבות לפני שהן בקעו מקליפת הביצה ויצאו לאוויר העולם מצייצות בקול גבוה.
והינה חלקיק נוסף באגדה. עץ הדובדבן. אין לדעת מתי אירע הכישוף שנשא אל המקום הזה גלעין דובדבן, אשר הצמיח עץ. אך עובדה שאינה ניתנת לוויכוח היא כי העץ עומד במקומו כבר שנים רבות. ושתי האחיות התרנגולות שיצאו לשוטט בגינה ידעו בחוש הנסתר היכן לחפש כדי למצוא את חלקיקה האחרון של האגדה, כדי להשלים את הכישוף.
היפנים סוגדים לדובדבן. ובצדק. פריחתו פראית ומוחלטת, היא מכסה אותו בפתיתים לבנים למשך שבוע ימים בלבד, פעם אחת בשנה. היפנים, שיודעים להגיד על פריחת הדובדבן כי אם לא הייתה כה נדירה לא היו מעריצים אותה, גם יודעים כי דברים מופלאים מתרחשים בשבוע בו פורח הדובדבן. והדובדבן הזה, אשר עומד כבר שנים רבות בגינה, כופף ענפיו בהנאה כדי לשמוע את הערבית המתגלגלת במקוריהן של שתי הבאלדיות השחורות. ואלה, החכמות, ידעו לקרוא את עברו, וידעו כי אי-פעם, באחת מפריחותיו הקצרות המטורפות, השיר הדובדבן בין אלפי עלעלי-פרחים לבנים גם טבעת על האדמה. והן שוטטו בגינה שלובות כנף וסקרניות כיאות, עד אשר הגיעו אליו. ואז הן החלו לעשות מה שתרנגולות מכפר שכוח-אל בפרוורי חברון יודעות לעשות הכי טוב - הן החלו לחפור. אלא שהן לא חיפשו זירעונים, הן חיפשו את הטבעת. וראוי שייאמר כבר עתה כי הטבעת שחיפשו לא הייתה טבעת זהב נוצצת, ואף לא טבעת יהלום עם פיתוחים, ובוודאי שלא טבעת שחורה וכבדה מהתקופה הביזנטית שסמל פריון מסתורי מוטבע בה. הן רצו למצוא את הטבעת הקטנטנה, הדקיקה, שמשקלה כמשקל נוצה, שנועדה (אולי) לאצבעהּ של ילדה קטנה עם שתי צמות בהירות. והטבעת - חרוטה עליה מלה אחת.
וכך נשלם הכישוף שברא את האגדה: שתי תרנגולות כפריות שחורות אשר עלו לעיר הקודש ויצאו לשוטט בגינה מצאו עץ דובדבן שפורח פעם בשנה, אשר השיר אי-אז לפני שנים בין אלפי פרחיו הלבנים גם טבעת פעוטה אשר מלה אחת חרוטה עליה.
והחידה לאגדה? זו אשר תשובה לה לא תימצא בין שורות אלה? המלה. מלה אחת שחרוטה על הטבעת. אשר על אצבעי. ?
מוקדש באהבה, בתום ימי השבעה לאסף. אשר פריחתו הייתה כה קצרה ונדירה.
|
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"געגועים עוגנים לחוף שקט
ואין בהם מרגוע,
גם לו היה בי לב אחר,
הייתי אז בוכה"
של עמיחי?
נשמה מכשפת במילים שאת.
מה שמדהים ומרגש אותי בך הוא
הראשוניות הזאת
של הרגש החשוף כמו הכישוף נברא מתוכך
וכשתתאספי כך כמו חתלתול
שאבדה לו אימו
ויללת הגעגוע תבוא
תשמעי את המכשפת הזאת
http://www.youtube.com/watch?v=irhroQ14Ufo
תסתכלי על המילה שעל הטבעת
הדקה והכסופה שלך
תחייכי וזיכרי
שזכית
בחיים.
אוהבת אותך ואת תמי ואת אסף.
מצטרף לחוני
את בוודאי מכירה את המשפט,
בא לנחם ויצא מנוחם...
חיבוק ארוך וכנה, לכולכם.
גם אני
יואב
דיתי יקרה, את לוקחת למקום שאין עליו
מרגש כל כך ונוגע :)
תודה לך.
ליאורה
ואני נזכרת איך הוא היה מוקסם מהסיפור של אלעד, שחלם על טבעת שמונחת מתחת לאיזה פח אשפה באיזו חצר שכוחת-אל, ולמחרת הלך לשם ומצא אותה.
אסף ביקש ממנו, ואחר כך ממני, שוב ושוב, לשמוע את הסיפור הזה.
וכל פעם מחדש שאל אם זה היה באמת...
(אלעד אומר שכן)
בדיוק לילה לפני שנסענו לחופשה בכינרת, ראינו תכנית בטלויזיה על אורי גלר.
אורי גלר כופף מזלגות ושבר טבעות -רק בכוח המחשבה.
אסף היה מכושף. המום. מהופנט. הוא היה כבן תשע.
כל הדרך לכינרת ,כשלוש שעות ויותר, ישב עם הטבעת שלו מונחת על כף ידו הפרושה (הוא היה חובב טבעות מושבע)
כיוון אליה את מחשבתו, התרכז התרכז ואמר לה בראשו: הישברי, הישברי.
שום דבר לא קרה לטבעת. הגענו לכינרת והילד המבואס ענד אותה שוב על אצבעו ופנה לעיסוקיו.
למחרת בבוקר ירדנו למים. הכינרת היתה כחולה וצוננת , ומלאה.
הילדים שחו הלוך ושוב, ושוב שמחתי על הקורסים לשיפור סגנון ששלחתי אותם אליהם..
לפתע פתאום, הרים אסף את ידו עם הטבעת נשמע קול נתק קטן, ולמראה עיניי הלא מאמינות-
קליק! והטבעת נשברה .
אחרי רגע של בילבול התפשט חיוך רחב על פניו והוא לחש
"הצלחתי!"
בחזרה, שלמה'לה
את בוודאי מכירה את המשפט,
בא לנחם ויצא מנוחם...
חיבוק ארוך וכנה, לכולכם.
פשוט מקסים.
הגעתי דרך יהודית, הבנתי שאם היא מתלהבת
כנראה יש ממה. ועכשיו, גם כבר לא
ממש חשובה המלה בחידה,
כי המילים שלך כולן והסוף המרגש
עם ההקדשה, הן כל כולן -
המלה...
שלך יעל.
כישפת אותי עד הסוף העצוב
שהיכה אותי בתדהמה.
לאט לאט מחלחל אלי הפלא הנדיר, האגדה ואולי גם הכישוף. ואין מה לשאול, מימלא - תשובות אין.
מזל גדול שיש לך מילים שאת אורגת עידית, נחמה גם לקוראים אותך.
הלובן של פריחת הדובדבן כנראה מתאים ביותר לטוהר הפנימי שהיה בו בילד הזה.
שלא תדעו עוד צער.
חיבוק ממני לשתיכן.
אם תרצו-אין זו אגדה...
אגדה סיפרת והיגדת תובנה
עדית יקרה
חבוק ענק מליבי.
מילותייך מכשפות אותי כל פעם מחדש.
שוב תנחומיי העמוקים.
שנה טובה יקירה
שלך שרי
כשאוהבים אהבת אמת,
לא החידות ולא פתרונותיהם אינם משנים דבר
- העיקר היא האגדה עצמה.
בכאב הזה קשה אפילו להתנחם במילים. ואין שום כישוף שיכול להפוך את הכאב הזה לקל יותר. אבל יש משהו מנחם וחזק כשנמצאים שמה איתכן ומרגישים את האהבה שבכן לילד הזה יפה התואר, עם הנשמה המיוחדת שהיתה בו ונשארה במי שזכה להכירו כפי שאת זכית.
מחבקת אותך חזק חזק...
כישפת אותי, אבל לגמרי...
גם את בלאדית נדירה
יופיה מקסם אמת
אוהבת עד מאוד את כתיבתך.
ואני שואל את עצמי האם זה הטרנד החדש לעסוק בכתיבה כישופית? סיפור שהחל בצמד תרנגולות כפריות פלסטיניות שחורות משחור כמו הלילה. ואומרים שתרנגולת שחורה היא סימן לעין הרע, דינה כדינה של חתולה שחורה שעוברים לידה ויורקים, שמא משהו מהלילה הזה לא ידבוק בלילותינו. חייכתי לי, על המחסה שמצאו בעץ הדודבן שפריחתו קצרה, הדובדבן הפורח כמו החיים נבלעים בתוך אפלולית ובתוך התהום של החיים. את כותבת יפה כל כך. אמא אמרה לי, אם אתה נכנס לעידית, שים לב לפרטים הקטנים הם מקבלים לבוש מהודר בשפתה ומרכיבים את השלם בדמויותיה. עם התובנה החכמה הזו נכנסתי אליך ומצאתי אהבה גדולה לאספי. זה הפוסט השלישי שעוסק בזכרו של ילד האהבה שלכם, אליו התוודעתי ממילותיה של אמא, היא העלתה היום את השיר. אחר כך ראיתי את הקולאז' היפהפה של תמי ועכשיו אני קורא את הסיפור ואת ההקדשה, לבי מתמלא אהבה והחמצה לאיש שלא היכרתי. תודה. אשוב
עדית עדית, הסיפור הזה כמו נוזל שנלגם מתוך בקבוק שכתוב עליו " שתו אותי " ופתאום אתה עף למקום אחר.
תבורכי.
תודה רבה
נ.
דיתי יקרה!
פיזרת עלינו מילים קסומות,
אבק כוכבים מזהיר,
ביד אמן נגעת והרטטת
את נימי הנפש.
קוסמת מופלאה.
על הטבעת מוטבע השם
אסף!
...אסף אותו אליו לטעת בגנו.
תנחומיי
המילים שיוצאות לך הן האגדה.
מילים מכושפות על תרנגולות ועל פלסטינאיות.
לפעמים קשה לי
להבדיל בין מציאות ואגדה
ואולי זה
פתרון החידה.
מיליוני חלקיקי-זמן מעופפים באוויר משחר ימי ההיסטוריה. הם נושאים אתם אבק כוכבים, ומחטי אורנים. יש בהם חלקיקי מי-באר קרים וצלולים, וחלקיקי מלים שכתבו סיפורי אגדות. יש בהם חלקיקים שארגו מסורות עתיקות וכאלה שהביאו גשם טוב. יש בהם חלקיקי רעש אוטובוס ברחוב שקט בשעת בוקר מוקדמת, וגם כאלה שריחם ריח כביסה נקייה.
כושפתי... חלקקי הסיפור שלך נכנסו לתוכי... תודה
וחושבת שבאותם מעופפים יש גם חלקיקים מאלו שהלכו לנו...
עמליה
הדיון לא תם ונמשך גם כשביקרנו באורווה לתת ארוחת ערב ולנקות שוב את התאים לפני שירבצו בהם הסוסים לשנת הלילה.
הפעם הדעות נטו אל מה שטומן בחובו את כל השאר, גורל - Destiny.
יופי של אגדה תפורה ומושלמת כמו קורי העכבישה.
העזנו להתמודד, ניהלנו דיון בבית.
על הפרק חברות מול אהבה.
היו דעות כבדות משקל לכל אחת מהמילים.
מה יותר מה פחות. מה חולף ומה נשאר. מה מכיל את מה.
בסופו של דבר רוב דעות הכריע בעד אהבה
(אין נקודה אחרי אהבה)
וכך נשלם הכישוף שברא את האגדה: שתי תרנגולות כפריות שחורות אשר עלו לעיר הקודש ויצאו לשוטט בגינה מצאו עץ דובדבן שפורח פעם בשנה, אשר השיר אי-אז לפני שנים בין אלפי פרחיו הלבנים גם טבעת פעוטה אשר מלה אחת חרוטה עליה.
והחידה לאגדה?
ואני כושפתי במילותייך עדית היקרה...
מהי המילה לחידה? תודה
מילים קסומות טווה את. תמיד.
והפעם עוד יותר מתמיד.
מתוקתי, רק את יכולה לכשף ולשזור עץ דובדבן,אחיין אהוב שנגוז, תרנגולות באלאדיות שחורות וטבעת אחת קסומה
ועדינה, ולענוד אותה לאצבע הראויה מכול: לזו שלך (מה שמזכיר לי את האצבעות אצבעות שלך, הפוסט והמקור...)
והמילה? המילה תישאר עלומה. כמו בכול כישוף, ההסתר מיטיב איתה...
נשיקות ואהבה גדולה, לשנה טובה וברוכה יותר.
נצח.
זו המילה שלדעתי, מופיעה על הטבעת.
איזו אגדה יפה כתבת עדית.
כל כולה עדינות.
שבוע טוב והרבה כוחות. יעל
"למה?
למה?
כי - ככה... ומפני שלא לכל חידה יש פתרון.
ובמחבוא הזה אין צורך בשומדבר נוסף.
במסתור הזה מתפוגגות כ-ל הנשימות העצורות כולן.
ומתאדים מאגרי הפאוצ'ים המלוחים. והכיווצים הכואבים. ומנות השתיקה. .."
מתוך "חוגת האור" שלך.
אוהבתותך
"אהבה"? (אין מצב שזה הפתרון...)
ערב יורד
מצטלצל ריח הפריחה
כשנדם קול הפעמון.
באשו (1644-1694)
איזה סיפור עלום המתחרז בסוף,
בנשמה קסומה שבאה לעולם
לזמן קצוב ופשרה לא ברור
אך כמו שהקסם בא כך גם הקסם נעלם.
הקשבתי אצלכם לסיפורים על אסף
וככל ששמעתי יותר
הרגשתי מבלי להבין ,כי אולי עכשיו מצא את מקומו.
תודה רבה מתוקה.
אין מלים בפי
למקרא מילותיך.
יהי זכרו של אסף ברוך.
כן,
כן,
זה המקום להגיד תודה (מלה קטנה, פעוטה, וכל כך שגורה, אבל כל כך משמעותית)
לכולכם - שהייתם, והגבתם, ותמכתם והתרגשתם ובכיתם אתנו השבוע.
ולאחל שנה טובה - שתהיה שנה קצת יותר טובה מקודמתה - אפילו רק טיפ-טיפה
לכולם.
.
.
תודה, עדית
ששששש.....
לא אוסיף מילה....
שוקי
מלא אהבה עידית.
חייבת להדביק לך תגובה שכתבתי השניי ממש במקום אחר.
תראי איזו מקריות.
שנה טובה טובה טובה לכולכם.
רונית