כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של עדן

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    דברי השר שטייניץ על מערכת המשפט - הגנה על הקופה הציבורית או התחמקות מאחריות?

    0 תגובות   יום שבת, 2/1/10, 19:04

       ב-14.12.2009 יצא שר האוצר יובל שטייניץ בביקורת חריפה על מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. השר שטייניץ טען שמערכת המשפט מתעלמת משיקולים של "חוסן כלכלי", והאשים אותה בפסיקות מופקרות ופופוליסטיות. כמו-כן כינה השר שטייניץ את מערכת המשפט "גורם בזבזני", שמביא לבזבוז מיליארדים מקופת המדינה. אמנם נשמעו טיעונים שונים נגד דבריו של השר שטייניץ (ואני מסכים עם חלקם), אך לדעתי הבעייתיות העיקרית בדברי השר שטייניץ נמצאת בנקודה אחרת שלא נידונה עד כה.

     

    כידוע, בתי המשפט (וביהמ"ש העליון בראשם) נמנעים בדרך כלל לפסוק פסיקות שמשמעותן היא הוצאות משמעותיות לקופת המדינה. אבל יש גם יוצאים מהכלל, כמו הדוגמאות שהביא השר שטייניץ. לדוגמאות הללו יש מכנה משותף: אמנם לכאורה היתה לפסקי הדין הנ"ל משמעות תקציבית אם מקבלים אותם ככתבם וכלשונם, אך בכולם נשמרה האופציה למדינה להימנע מהוצאות הנגזרות מפסקי-דין אלה אם תפעל כמצופה ממדינה מתפקדת המגיבה לביקורת שיפוטית.

     

        במקרה של ההכרה בהוצאות עבור מטפלות, מדובר בפירצה בחוק שאיפשרה פסק דין זה. למעשה, טיעונו של השר שטייניץ נחלש כאשר זוכרים מי השופט המחוזי שפסק את פסק הדין הנ"ל: השופט מגן אלטוביה, ש"גדל" באגף מס הכנסה ומבין היטב מה המשמעות התקציבית של פסיקותיו ולכן כנראה היתה לו סיבה טובה לדחות את טיעוני המדינה בדבר “משמעות תקציבית”. הסיבה היתה, כנראה, הצבעה על הפירצה בחוק שאיפשרה לו לפסוק את מה שפסק כדי לעורר דיון בדבר סדרי העדיפויות בהכרה בהוצאות לצורכי מס. תפקיד הממשלה כאן הוא לבחון את סדרי העדיפויות ולתקן את החוק לפי מה שנמצא לנכון. לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון הממשלה החליטה לא להכיר בהוצאות עבור מטפלות (ולא אכנס לדיון האם זה היה נכון או לא מבחינות שונות) – ואכן החוק תוקן וקופת המדינה "ניצלה". נראה לי שזהו מקרה קלאסי של פעולה מתבקשת של ממשלה בעקבות ביקורת שיפוטית. אז על מה מתלונן השר שטייניץ? האם הוא בסה"כ מתלונן על כך שאילצו את הממשלה לעשות את עבודתה?

     

       במקרה של מיגון מבני ציבור בדרום הממשלה החליטה למגן אך ניסתה להתחמק מיישום ההחלטה בנימוק תקציבי. כאן נראה שהממשלה רצתה לרצות את כולם ובדרך להתחמק מאחריות להחלטותיה שלה. בג"ץ, למעשה, לא השלים עם חוסר אחריות זו ואילץ את הממשלה לעשות אחד מהשניים: או לבצע את החלטתה שלה או לבטל/לשנות אותה. אז האם השר שטייניץ התכוון בתלונתו להכשיר מצב שבו החלטות הממשלה לא תהיינה יותר מהמלצות לא מחייבות, על כל המשמעות החמורה של זה?

     

       במקרה של פסילת התיקון החוק המאפשר הקמת בית כלא פרטי: אמנם פה ניתן לבקר את בג"ץ על התמשכות ההליכים, אך גם כאן המדינה ניסתה לחמוק מאחריות. כאשר הוגשה העתירה נגד הקמת בית-הכלא הפרטי היה ניתן לעצור את הבניה כבר אז ע"י צו ביניים, אלא שנציגי המדינה ביקשו שלא יוצא צו כזה. לכן שופטי בג"ץ נאלצו להזהיר את המדינה והיזמים שעלולה להיפסק פסיקה נגד הקמת בית הכלא הפרטי. מרגע זה המדינה והיזמים לקחו על עצמם את הסיכון בהמשך העבודות להקמת בית-הכלא. כאשר סיכון זה התממש ונפסק נגד הקמת בית-הכלא – השר שטייניץ מנסה להשליך את הסיכון על בג"ץ, כלומר, להתחמק מאחריות לסיכון שנלקח ע"י במדינה. האם מי ש"בער" לו להקים את בית הכלא הפרטי באמת חשב שלא ייתקל בהתנגדות או שהוא חסין-בג"ץ? או שהוא הימר על העלויות שהמדינה תישא בעקבות הפסיקה נגד הקמת בית-הכלא? נראה שחסרי האחריות פה הם דווקא במשרד האוצר, שמטיף לאחריות תקציבית וכאן נתפס לוקח סיכן שאינו כורח המציאות.

     

    מסקנה: נראה שבפסיקות שהשר שטייניץ הביא כדוגמאות - המדינה בסך הכל התבקשה לעשות את עבודתה ובכך להמנע מההוצאות שלכאורה עלולות להגרם עקב הפסיקות הנ"ל. נראה, אם כן, שהממשלה כפי שמתבטאת בדברי השר שטייניץ אינה רוצה לעשות את עבודתה ובכך מתחמקת מאחריות שמצופה מממשלה מתפקדת לקחת על עצמה.

     

     

    דרג את התוכן: