הנה הכניסה לבניין והמעלית, המעלית שאף פעם לא השתמשת בה לפני, העדפת לעלות במדרגות לקומה השלישית, תמיד יש פעם ראשונה.

הנה אבא שלך תומך בך, ביד אחת מחזיק לך את היד כאילו אתה ילד קטן, וביד השניה פותח את דלת הדירה.

הנה הבית, הנה כל המשפחה שלך,לא זכרת אותם כל כך זרים.

הנה החדר שלך הם הכינו לך שלטים צבעונים "ברוך הבא", הגעת.

כל המיטה שלך מלאה במתנות ובלונים, הכל כך צבעוני, אתה לא מרגיש טוב.

הנה המחשב שלך שכל כך אהבת, כנראה שהיית מסוגל פעם לאהוב.

אתה מזיז את המתנות ונשכב על המיטה שלך הזאת,הזרה, אתה נרדם.

הנה מישהו מלטף לך את השיער, ומישהו מוריד את המים בשירותים, מישהו שומע מוזיקה בסלון, והטלפון מצלצל, ומישהו מביא לך כדורים למיטה עם כוס מים, ואחר כך יש שקט, ושעון מעורר, ושוב כדורים, ואמא שלך מביאה לך אוכל למיטה.

אתה קם מהמיטה, הראש שלך מסתובב, יש אור בחוץ, הבית ריק על השולחן במטבח אמא השאירה לך פתק שהיא הלכה לסופר ותיכף תחזור.

אתה יושב, הקולות האלו מטריפים אותך, הם כבר לא ברורים כמו פעם הם עמומים, אתה רוצה עוד כדור, וזה בטח לא הזמן, אתה גם לא יודע לעזאזל איפה אמא שלך שמה אותם, אז במקום אתה שותה קולה, ומתישב ליד המחשב.

תיקיות מסודרת של קבציי מוזיקה, קיצורים למשחקיי אסטרטגיה, היית אלוף במשחקים האלו, בסוף אתה בוחר במשחק שצריך לירות כדורים וכשיוצרים שלישיה באותו צבע הם נעלמים, אתה יורה את הכדורים לא לפי הצבעים, נפסל, מתחיל שוב,נפסל ומתחיל שוב.

ככה עד שאמא מגיעה ומכינה לך אוכל, מלטפת לך את השיער היא מדברת אליך מילים כאלו יפות מרגשות ואתה רוצה לבכות, אתה רוצה לחבק אותה, רוצה להרגיש, ולא מסוגל, אבל דווקא הרצון הזה הרצון העז הזה מזכיר לך שאתה עדיין חי.