מזה כמה שנים שאני חוקרת את דיאלוג האכילה שאנחנו מנהלים ובתוך זה את נושא האכילה האינטואיטיבית.

בפוסטים שאני מעלה פה אני מנסה לשפוך אור על נושא סבוך ומורכב, שאנו מרוחקים ממנו מרחק שנות אור, למרות שהוא לכאורה הדבר הטבעי ביותר שיש בנו, האותנטי ביותר, הפראי ביותר - האינסטינקט לאכול, להזין את עצמו, לחיות. ואכן תינוק שזה עתה נולד מתנהג תוך הקשבה מלאה לקודים הטבעיים שלו: הוא בוכה כאשר הוא רעב וישן כשהוא שבע קודים אלה השתבשו במהלך חיינו כאשר הקשב והביטחון  פינה בהדרגה את מקומו לקשב לחוקים ולקודים החיצוניים (הורים, חברה, דיאטות, אילוצים סביבתיים..), מה ששיבש והשבית את המנגנון הטבעי שלנו של רעב ושובע.

דיאלוג האכילה שלנו נעשה מורכב יותר כאשר אנחנו מבינים שלאוכל וליחסים שאנחנו מנהלים איתו יש רבדים רבים שהם מעבר להזנה פיזית. ראשיתם מרגע הגיענו לעולם וסיומם עם לכתנו ממנו. הם מתחילים בבסיס מערכת היחסים הכי ראשונית שלנו – עם אמא, וממשיכים עם מערכת היחסים האינטימית ביותר שלנו עם עצמנו.

כמו שכותב יוסי בנאי בשירו במסעדה אצל עזורה-

"במסעדה אצל עזורה

בשוק הקטן שמאחורי

השוק הגדול

ראיתי במטבח בתוך

סירים על גבי פתיליות

געגועים רבים שחיפשו

קצת חום על אש קטנה וכל

ריחות תפוחי האדמה

האורז וקציצות

התרד שחדרו לנחירי,

החזירו לי לרגע

את אמי,

שממנה אני בא, ואליה,

לא מפסיק ללכת."

 גם הרזים שבינינו, אלה שלכאורה אינם סובלים מבעיות אכילה או מאישיו עם אוכל, יודו שלאכילה יש משמעויות מנחמות, מפנקות, ארוטיות, ממלאות ועוד רבות אחרות. הדרך לשינוי ארוכה ומפרכת, אבל היא מתחילה בהכרח במודעות, בהתבוננות, בהסתכלות.

בסרט המצורף תוכלו ללמוד כמה תרגילים על איך להחזיר לעצמנו את האכילה האינטואיטיבית, המודעת, המחוברת, ולא זו הדרך אגבית, שגורמת לנו לכל כך הרבה צרות שהם הרבה מעבר להשמנה.

וכמובן שאשמח לראותכם באתר שלי,

איילת קלטר

מנהלת המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה