כותרות TheMarker >
    ';

    מכתבים מהמרפסת

    גחליליות או לא להיות

    6 תגובות   יום ראשון, 3/1/10, 00:58

    כשהייתי קטנה, בכל קיץ, ברגע מסוים, הופיעו הגחליליות.

    אני כבר לא ממש זוכרת.

    זה בטח נמשך בכל פעם אי-אלו שבועות ומובן שאיני זוכרת בדיוק באיזה חלק של הקיץ. אבל הזיכרון הזה של הגחליליות חזק מאד אצלי. גם מבלי שאני יכולה להגיד שאי-פעם תפסתי גחליליות בצנצנת ושמרתי עליהם כאלטרנטיבה למנורה או פנס לילה. לא. ממש לא זוכרת צנצנות של גחליליות. רק את החיות המופלאות האלה עצמן. אשר כמו פרפרים, דומה שלא נוצרו למטרה כלשהי זולת אושרם של כמה ילדים.

    זה היה לפני שנים רבות וגם בארץ רחוקה.

    אני לא זוכרת שאי-פעם ראיתי גחליליות בארץ. אני בטוחה שהיו, ואולי אפילו יש. אבל כבר כמה שנים שאני מנסה לחשוב, איפה לעזאזל אפשר לראות את חיות הפלא שובי הלב והעין הללו.

    אפשר לנסוע לעשות תצפית גחליליות? יש טיולים מאורגנים בעקבות מעוף האור?

    יש איזה קסם בחיה הזאת. קסם בחושך שבו הן מתגלות. קסם בלעקוב אחרי זיק של אור מתרומם ומסתובב לו בשמיים.

    יש גם משהו קסום בלתפוס אחד בין שתי כפות הידיים.

    לפתוח לאט ובזהירות.

    לראות אותו, שחור ומשעמם, עד שברגע מסוים הוא נדלק ועף לו אל תוך החושך.

     

    כבר הרבה זמן שאני מתה לראות שוב גחליליות.

    לפני כמה שבועות מצאתי את המאמר הזה:

    http://www.teva.org.il/?CategoryID=201&ArticleID=4510

    מאמר שעשה לי מעט תקווה אבל גם קצת צער. כי כנראה שטעות של ממש לא הייתה בתחושתי. הגחליליות כנראה הולכות ונעלמות להן. עוד אפשר לראות אותן, אפילו בחיפה, העיר בה אני מתגוררת בימים אלה, אך מופען הולך ופוחת, נהיה נדיר משנה לשנה ומיום ליום.

    אז אני תוהה – מישהו ראה מתישהו גחליליות?

    מישהו מכם מוכן לכוון אותי? לעזור לי למצוא שוב את השמחה הקטנה והפשוטה הזו?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/10 01:08:

      הפעם האחרונה שראיתי גחלילית זה כשהייתי בכיתה ד'.. לפני 20 בערך.. :-(((((

      הבנתי שהן הולכות ונעלמות בשל השפעות סביבתיות.

        4/1/10 22:19:


      איזה יופי, איזו אנגלית!! ...רואים שגדלת בחו"ל...

      זו מתנה, השפה השנייה שרכשת לך שם...ושאת מרגישה נוח להתבטא בה. 

      מקסים, יפעת. וגם קצת עצוב. חייו הקצרים של הפרפר.

       

      יש לך נפש של מדענית, את יודעת?

      מתבוננת ורגישה וחקרנית

       

      יש לי גם חיבור גדול לטבע. למדתי במגמה ביולוגית והייתי מוקסמת. אבל בעיקר מוקסמת מהתהליכים הביולוגיים שלמדתי עליהם באופן תיאורטי. חיבור פיזי עם חרקים וזוחלים אף פעם לא היה הצד החזק שלי, בהיותי די איסטניסית.

      כשהייתי ביסודי, הייתי במן "חוגי העשרה" כאלו, והיו כמה אופציות, כמובן שקודם כל העדפתי כתיבה יוצרת וקולנוע

      ומרחוק ראיתי את הילדים שבחרו בחוג הטבע, ושיצאו עם רשתות לצוד פרפרים, ואף פעם לא הבנתי מה הקטע, לצוד פרפר. די עצוב. אני מקווה שכמו שהוציאו את ניתוחי הצפרדעים מתוכנית לימודי הביולוגיה בתיכון כך הוציאו את ציד הפרפרים מחוגי הטבע ביסודי

        4/1/10 00:01:

      צטט: תמיס 2010-01-03 22:52:51

      וואו, יפעת, אני מוקסמת !

      מימיי לא ראיתי גחליליות...!

      <או לפחות אני לא זוכרת כרגע...>

      אני מדמיינת לי אותם כמו יצורים קטנים ומופלאים מהאגדות...

      נשמע לי פלאי לחלוטין לחזות במעוף של להקת גחליליות...


      צר לי שלא אוכל להיות כאן לעזר...<אבל אשמח לדעת פרטים, אם יהיו>


      יותר מהכל אני מוקסמת מהמשך מסעך בעקבות נצנוצי האור...

      <כבר אמרתי לך מה לדעתי זה מסמל ;-) >

       

       אני עדיין מתאוששת מההלם על זה שמעולם לא ראית גחליליות.

      למרות שאם לא יעמידו אותי בקרוב על טעותי, עוד אתחיל לחשוב שגחליליות יש רק בחו"ל (ובאגדות) - הרי גם ארמנד כתב שהוא חזה בפלא בארצות ניכר.

      עכשיו ממש חייבים לגלות איפה הן מסתתרות ומתי בדיוק הן יוצאות.

       

      באמת מסתמנת כאן איזו פיקסציה לאור. ככה זה כנראה פרפרי הלילה... רק לא לטעות בהשתקפויות הפנסים בשלוליות...

      פעם כתבתי על זה שיר. לפני המון שנים. הייתי בצבא. באנגלית. בגללך הלכתי ונברתי בכל השירים שכתבתי פעם (כבר די הרבה שנים שלא). את צריכה להבין, הייתי ילדה חמודה. דקלמתי את ג'ים מוריסון ואת י. גפן. ובכל זאת כל כך ילדה. אבל בכל זאת הזכרת לי ולקח לי כל כך הרבה זמן למצוא. בכלל שכחתי שזה היה באנגלית...

      Watch the adolescent butterfly

      In his adolescent choice to die

      Watch him sauntering slowly down

      In his final sweep above the ground

      He lands so slightly in a lake of rain

      These are his final moments of pain

      As he fights against the waters weight

      As he fights against his chosen fate

      This lost battle which he is doomed to fight

      Before he perishes -

      Its a Gloomy site

       

      זה מסוף 95. אם לא הייתי עוברת על כל כך הרבה זכרונות (שירים) בדרך למצוא, זה בטח היה מביך אותי.

      איך ילדים תמיד כותבים בחרוזים... קטעים

       

        3/1/10 22:52:

      וואו, יפעת, אני מוקסמת !

      מימיי לא ראיתי גחליליות...!

      <או לפחות אני לא זוכרת כרגע...>

      אני מדמיינת לי אותם כמו יצורים קטנים ומופלאים מהאגדות...

      נשמע לי פלאי לחלוטין לחזות במעוף של להקת גחליליות...


      צר לי שלא אוכל להיות כאן לעזר...<אבל אשמח לדעת פרטים, אם יהיו>


      יותר מהכל אני מוקסמת מהמשך מסעך בעקבות נצנוצי האור...

      <כבר אמרתי לך מה לדעתי זה מסמל ;-) >

       

        3/1/10 19:16:

      צטט: ARMAND 2010-01-03 02:42:16

      .

      תגידי - מאיפה זה צץ לך פתאום ככה באמצע החיים ???

      .


      האמת שזה מסתובב שם כבר כמה שנים. כל פעם אני חושבת על זה פתאום, כמה היה נחמד לראות איזה נחיל אורות מעופף לו בחן בשמי הקיץ.

      נראה לי שזה התחיל מאיזה סרט שלפני שנים בטעות פתחתי טלוויזיה ותפסתי את הסוף שלו ורק את הסוף.

      סרט אסייתי (אני מהמרת על יפני או קוריאני, לפי הלוק הויזואלי של הדברים) שבסצינת הסיום (איך פתחתי ישר על הסוף?) שלו רואים איזה זוג בטבע, עומדים ומסתכלים אל האופק ומיליון גחליליות פתאום מאירות את השמיים. זו היתה סצנה מדהימה. מעניין איזה סרט זה היה (פרס וירטואלי מובטח למוצא הישר...)? בטח יום אחד עוד יצא לי לראות איזה סרט מעאפן שבקושי אשרוד את כולו ורק כשאגיע לנקודה האחרונה, פתאום אגלה מאיפה הסצינה הזאת הגיעה...

      קיצר, גחליליות, לא יודעת. זה פשוט שם. איזה תום שאני מתגעגעת אליו מעת לעת...

        3/1/10 02:42:

      כמה שאנחנו בני האנוש אוהבים אור.....

      אני זוכר שבילדותי ראיתי גחליליות...

      אבל במחשבה לאחור - לא זוכר מתי ולא זוכר איפה

      לא זוכר אם הייתי ביסודי או תיכון או צבא...

      אבל זוכר שחוויתי את הקסם הזה מספר פעמים בחיי...

      .

      תגידי - מאיפה זה צץ לך פתאום ככה באמצע החיים ???

      .

      אם נכנסת לדכאון מהמאמר... - אז אני לא רוצה לקרא אותו

      מעדיף להשאר באילוזיה...

      אז ככה - כמה הצעות פרודוקטיבייות

      1. כשאת באילת - תלכי שוב למצפה התת ימי

      יש שם גחליליות מים מדהימות... (אפילו שכבר משעמם לראות את המצפה הזה... - לי יש מזל - יש לי 2 ילדים שבפעם האחרונה שהיינו שם לפני איזה חודשיים - הלכנו למצפה התת ימי - כולנו השתעממנו - אפילו הם - אבל ראיתי אורות מרצדים בחושך)

      2. תלכי לראות את הסרט AVATAR

      יש שם "טונות" של גחליליות ענקיות מכל הסוגים...

      אולי בעצם כבר ראית אותו ומשם בא לך הגעגוע ???

      3. את יכולה לראות אותי...

      חה חה חה (קוראים לזה "אגו טריפ מניה")

      .

      אם את מתגעגעת לגחליליות...

      בטוח בלב שלך עדיין מרצדים "אורות"...

      איזה כייף לך...

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      evab
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין