גישה הוליסטית לשינוי הרגלי אכילה
פוסטים אחרונים
- נפתחות סדנאות לשינוי הרגלי אכילה 6/4/10
- אכילה רגשית ולמה זה קורה לנו 23/3/10
- נשימה מודעת-אמצעי לחיבור לגוף ולנפש 28/2/10
- אוכל הוא רק אוכל 24/1/10
- אם לא דיאטה-אז מה כן? 10/1/10
- דיאטה-מדוע זה לא עובד 3/1/10
ארכיון
דיאטה-מדוע זה לא עובד
| אורניש מסביר כי כשאוכלים יתר על המידה, תאי השומן שבגוף גדלים. אם מקטינים את צריכת המזון, אפשר לצמק את תאי השומן, אך לא להפחית את מספרם. זה מסביר מדוע בכל פעם ההרזיה קשה יותר, במחזור היו - יו של הרזיה והשמנה מחדש. בזמן הדיאטה, מקטינים את כמות האוכל. כתוצאה מכך, בנוסף לתחושת הרעב, הגוף חווה הרעבה ומנסה לאזן את הירידה בכמויות המזון באמצעות האטת קצב שריפת המזון בגוף. כמו בתרמוסטט שכוון מחדש, נקודת האיזון של המטבוליזם (חילוף החומרים) של הגוף עלולה להשתנות ולגרום לכך שהמטבוליזם יישאר נמוך. כשהמטבוליזם איטי, הקלוריות נשרפות לאט יותר. הגוף מנסה לשמור על משקלו גם כשמצויים בדיאטה דלת קלוריות והוא עושה זאת בשתי דרכים: מצד אחד גורם להתחזקות תחושת הרעב ומעורר דחף לצרוך יותר קלוריות ומצד שני מאט את המטבוליזם. התוצאה היא שהדיאטה אינה עובדת. נשים פגיעות במיוחד לתוצאות הניסיון להפחית ממשקל הגוף בשל הלחצים המופעלים עליהן להיות רזות. לחצים אלו מצויים בכל מקום: ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות, בסרטים, בפרסומות. בכל מקום ברור המסר: רזה = יפה, רזה = מוצלחת, רזה = טוב. מעטות הנשים שמביטות במראה ואומרות לעצמן: אני מרוצה ממה שאני רואה, אני מרוצה מהמשקל שלי. מירה דנה, פסיכותרפיסטית, ומרילין לורנס, פסיכואנליטיקאית, מסבירות כי בערך 80% מכלל הנשים סובלות ממה שמוגדר כ- SED ( Sub Clinical Eating Disorder). הגדרה זו מתארת נשים העסוקות בדיאטה ומוטרדות בקשר למשקלן. מאותה אישה שנעה כל חייה 5-20 קילוגרמים מעלה ומטה במשקלה דרך זו אשר נמצאת בדיאטת שמירה מתמדת, ממעטת לאכול בכל הארוחות, מגבילה עצמה באוכל ואם היא 'מועדת' או חוטאת בדיאטה היא מרגישה צורך 'לקזז' בארוחה או ביום הבא על ידי התנזרות או צום מלא. נשים שעברו דרך כל הדיאטות האפשריות, מרגישות שאין להן שליטה על האכילה שלהן. הן בטוחות שהבעיה היא בהן עצמן והייתה נפתרת לולא היו חסרות כוח רצון. זה מה שגורם להן לנסות להפחית ממשקלן שוב ושוב. הן עושות דיאטה, יורדות במשקל, שוברות את הדיאטה, עולות במשקל, צמות, מרזות, משמינות. הן מנסות עוד ועוד להיטי דיאטה: רק אבטיח, רק ענבים, רק מרק כרוב, רק חלבונים. כדי להתמודד עם רגשות קשים הן אוכלות, הן מבקשות נחמה באוכל ומצד שני, האכילה אצלן מלווה ברגש אשמה וקשה ליהנות מאוכל כאשר יש רגשות שליליים בעת אכילתו. אז אם אתן מבטיחות לעצמכן הבטחות לקראת השנה החדשה, תשתדלו שההחלטה "השנה אעשה דיאטה" לא תהיה אחת מהן. כי מכל 100 שיחליטו כך, ל-5 זה יצליח, אבל כל שאר ה- 95 יזכו בעיקר לרגשי אשם, לתסכול, לתחושת כישלון. אז פשוט תחסכו את זה מעצמכן.
אולי במקום זה תחליטו לנסות משהו אחר או פשוט להתפטר ממשרת המדיאטת הנצחית, מתוך הבנה שמה שלא הולך בכוח, לא ילך בעוד יותר כוח. לפעמים עדיף להרפות ולנסות לבדוק אופציות נוספות, בלי שהמספר שאנחנו רואות על המאזניים ינשוף בעורפנו ויוסיף עוד לחץ לחיים הלחוצים ממילא. אם אין לנו שליטה על רמת המתח בחיים שלנו בגלל לחצים הקשורים בעבודה, פרנסה ,משפחה לפחות בתחום האוכל אנחנו יכולות ליצור לעצמנו אי של שקט והנאה.
מירי הנדלס מנחת קבוצות לשינוי הרגלי אכילה בעזרת מדיטציה ודמיון מודרך. ליצירת קשר mhendeles@gmail.com |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למה תמיד מתעלמים מדיאטה שהיא כן לכל החיים אבל היא יותר דרך חיים מאשר דיאטה, פשוט כי אנו שכחנו איך לאכול נכון?
אני מתכוון לשומרי משקל כמובן.אם לא אוכלים יותר ממה שצריך אז גם לא צריך דיאטה.
לגבי הכושר אני לא מתווכח
יאיר,
אתה מחזק את מה שאמרתי שכח רצון והתמדה זה המפתח לכך שאפשר לעמוד בדיאטה, יש כאלה שמושג הדיאטה בשבילם הוא מושג מייאש.
יש סוגים שונים של דיאטה ולכל אחד מתאימה דיאטה מסוג אחר. מה שמתאים לך לא בהכרח יתאים למישהו אחר ומה שנכון לך יכול/לא יכול להיות נכון לאחרים מבחינה בריאותית כזו או אחרת.
בהצלחה לכולם :)
פרסונל טריינרס
מאמן כושר אישי מגיע עד אליך
יניב 054-2882886
שירה,אני לגמרי איתך בעניין הזה.
במחקרים שפורסמו לאחרונה בארה"ב נמצא שפעילות גופנית חשובה לבריאות ולמניעת מחלות אבל לא חיונית להורדה במשקל.
נמצא כי אלו שהולכים לחדר כושר נוטים לזוז פחות בשאר היום. בנוסף הפעילות מעוררת רעב וזה גורם למתאמנים לאכול יותר.
ד"ר טימותי צ'רץ' מאונ' לואיזיאנה מצא במחקר שנשים שהתאמנו באופן קבוע לא הפחיתו במשקל במידה משמעותית יותר מנשים שלא התאמנו.
הסיבה לדעתו: פיצוי. האימון מגביר את הרצון לתגמל את עצמי על המאמץ.רוב הנשים בניסוי שעשו פעילות גופנית אכלו יותר משאכלו לפני שהחל הניסוי.
שליטה עצמית היא כמו שריר, היא נחלשת אחרי שמשתמשים בה.אם הכרחתי את עצמי לעשות ספורט במשך שעה, כל כוח הרצון הופנה לשם ואז אני "נחלשת" מול האוכל ומפצה את עצמי.
לסיכום, כדי שלא יהיו פה תגובות נרעשות בעד פעילות גופנית, פעילות גופנית חשובה, אבל לא להפחתת משקל. היא חשובה לחיזוק הלב, מסייעת במניעת מחלות, משפרת את הבריאות הנפשית ואת היכולת הקוגניטיבית.
אני לגמרי בעד פעילות גופנית ואף מתמידה בה בעצמי,אבל לא כדי לשרוף קלוריות, אלא כדי להרגיש טוב. זה הבדל קטן בפרשנות, אבל הוא משמעותי למוטיבציה.
כשעושים פעילות גופנית, לא אוכלים כי עושים פעילות גופנית ובמכון כושר אין מקרר עם עוגת גבינה פירורים.
אבל כשחוזרים ממכון כושר אוכלים את החלה עם האבוקדו ולקינוח, אוכלים את עוגת הגבינה עם הפירורים...
נו..באמת !!!
מה שמפתיע אותי בפוסט זה העדר כל אזכור לפעילות גופנית. (ומיעוט האיזכורים בתגובות).
אחרי קושי מסוים לבסס את זה כהרגל (לצאת מוקדם בבוקר לריצה/הליכה, לפנות שעתיים לחדר כושר אחרי העבודה, וכו' - שזה בהחלט לא קל), אפשר להפוך כל דיאטה למתונה הרבה יותר, בכך ששורפים כ- 400-500 קלוריות ביום. המספר הזה הוא תוצאה של הליכה נמרצת או ריצה במשך כשעה.
אם מצליחים להכנס להרגל אימונים-יומיים שכזה, אפשר כמובן בכלל לוותר על החלק של הדיאטה. בהנחה שהאדם לא נמצא בתהליך השמנה, כלומר מס' הקלוריות שהוא שורף זהה לזה שהוא צורך, פעילות ברמה שצוינה למעלה תביא להורדת קילו אחד כל שבועיים.
ברורש אם המטרה היא לרזות, אין טעם לצרוך ממתקים ובורקסים בלי חשבון במקביל לאימונים "כי אשרוף את זה באימון".
אבל הרבה מאוד אנשים שעוברים את הכמה אימונים הראשונים מגלים שיש אפקט פסיכולוגי שמקל מאוד את היכולת לעמוד בפני פיתויים כגון ממתקים או מאכלים עתירי שומן.
הקיצור - יש עוד אלטרנטיבה לעינויי דיאטה מתמשכים ודלי תוצאות...
יכול להיות והאמת די בטוח שתמיכה יכולה לעזור גם באטקינס למרות שאין את העניין של להיות ברעב מתמיד כמו בדיאטות אחרות. מכל אלה שעברו בהשראתי למשהו דומה לאטקינס (יותר דגש על עתירות שומנים ) לא היה אחד שלא הרגיש טוב. אני עצמי כבר מעל לשנה וחצי ניזון מ 70 80% שומן ומרגיש נהדר. הבעיה היא הפיתוי של הפחמימות הנמצאות תחת כל עץ רענן במציאות שלנו. כמעט אי אפשר להיות בנסיעות בלי לאכול פחמימות.
לדגנים מכילי גלוטן יש לגבי חלק מהאנשים נזקים מעבר לעניין ההשמנה
יש רבים ששותפים לחוויה שלך ששתי קוביות שוקולד לא מספיקות ואם מתחילים,לא מפסיקים עד שהחבילה כולה נגמרת.
מנסיון שלי בעזרת תירגול ואימון של אכילה מודעת שמשמעותה להיות 100% בתוך חוויית האכילה: בטעם,במרקם,בתחושה בפה, בלי הסחות דעת, פתאום מרגישים יותר את הטעם של האוכל ואז מרגישים סיפוק הרבה לפני שהחבילה נגמרת.
כל מה שעושים בזמן האכילה, אם זה לצפות בטלויזיה,לקרוא עיתון,לדבר בטלפון ואפילו לחשוב על הסידורים שצריך לעשות מחר, כל אלו מפחיתים את חוויית האכילה והמשמעות היא שאוכלים הרבה יותר ממה שצריך בשביל ליהנות.
כמי שמאוד מוצאת ניחומים באוכל...
שמתי לב שאם אני מרשה לעצמי שתי קוביות שוקולד
בלי להתייסר...או יותר, לא משנה, אז אני זקוקה לכל החפיסה
והשוקולד הוא רק משל.
תודה על הפוסט המעניין.
לא הכל שחור. עם 3 כללי זהב-
1. פעילות גופנית (לא חייבת להיות קיצונית, אבל עקבית- כ 40 דקות ביום).
2. תזונה בריאה- כשמחליפים חטיף באבוקדו למשל, כשמצטמצמים למזונות בריאים יחסית (ואני לא בעד פנאטיות), וטבעיים, הזלילה פוחתת. הג'אנק פוד מתוכנן כדי לגרום לנו לרצות ממנו עוד ועוד, וכך נכנסים למעגל קסם.
3. הדרגתיות בכל השינויים. ירידה איטית במשקל (לאורך חודשים ואף שנים) תאפשר הסתגלות של הגוף ושינוי עקבי.
ניתן להגיע לאיזון, להרגשה טובה ביחס לגוף ולמשקל.
כנראה התמזל מזלך להיות אחד מאותם 5% שמצליחים להתמיד בדיאטה ולשמור על ההישגים.
לפני כמה שנים ניסיתי את דיאטת אטקינס ואחרי שבועיים הרגשתי כל כך רע שבא לי למות. המחשבה על חיים עם מעט פחמימות גורמת לי לדיכאון. לחם,פסטה,אורז, דגנים,קטניות הם חלק חשוב מהכיף שלי ואין לי שום רצון לוותר עליהם.
אז לומר שהתשובה ברורה-פשוט להפחית פחמימות,זה קצת נחרץ מדי. זו תשובה עבור חלק מהאנשים והאחרים ימשיכו לחפש את התשובה במקום אחר.
בלי כל הססמאות של מדריכי הכושר והאימון העצמי.
דיאטות מהסגנון של אטקינס נותנות פתרון די מוצלח לבעיה שציינת.
אפשר לאכול אוכל טעים, בלי לספור כמות וקלוריות. במקום סופרים פחמימות וקצב הירידה די מהיר.
אין תחושת רעב ולכן אין סיבה לרצות "לשבור" את הדיאטה בגלל רעב.
כמעט כל המחקרים הרפואיים מראים כי אין פגיעה במדדים - להיפך, בגלל הירידה במשקל כל המדדים כולל שומן יורדים.
נהוג להמליץ לפני תחילת הדיאטה לבצע בדיקת תפקוד כליות על מנת לוודא שאין בעיה גופנית מוקדמת בגלל שבדיאטה זו נהוג לצרוך יותר חלבונים מהרגיל (גם את זה לא חייבים אבל יש כאלה שעושים).
אני רזיתי 30 קילו בעזרת הדיאטה והמשכתי לעשות פעילות גופנית בדיוק כמו שעשיתי לפני תחילת הדיאטה.
הכל מתחיל בגישה שלך לחיים ובכלל. צריך לדעת לקחת דברים בפרופורציות.
כשדיאטה נעשת בצורה לא מבוקרת כמובן שההשפעה יכולה להיות שלילית ולא חיובית ואז חשים תסכול רב יותר.
שילוב של תזונה נכונה וספורט בהחלט יכול להניב תוצאות טובות ואף להיות מרוצים גם מהשינויים הקטנים, התמדה מביאה לשינוי הגדול.
כח רצון והתמדה זה המפתח למושג הכל כך מייאש - "דיאטה".
פרסונל טריינרס
מאמן כושר אישי מגיע עד אליך ,
לפרטים נוספים: יניב מימון 054-2882886
מסכימה עם מיקי, עודף הפחמימות אשר מעלות את רמת האינסולין תורמות גם לשקיעת יותר שומנים בגוף , אנשים שמנים או מלאים ( יש גם לגנטיקה פה יד ) מפתחים שיבוש במערכת הפרשת האינסולין כך שכל דבר קטן שהם אוכלים גופם מגיב בהפרשת אינסולין גבוהה מאוד ובשל כך גם מאוד קשה להם להרזות, עם השנים המערכת מותשת ומתפתחת סוכרת שזו מחלה קשה ונוראית, כמו כן סוכרים בדם מהווים כר נוחה להתפתחות גידולים סרטניים, ויתר שומנים למחלות לב סתימת עורקים וכו' - לכן להורדה במשקל יש חשיבות בריאותית ממעלה ראשונה.
צמצום הפחמימות עד כדי העלמתן הוא ממש לא טוב כי הגוף צריך גם פחמימות לפעילות תקינה , אז מה עושים בכל זאת? פועלים ואוכלים עפ"י אינדקס גליקמי נמוך ( ע"ע בגוגל ), שזוהי רשימה של מזונות שהתפרקותם בגוף היא איטית ועוזרת לויסות רמת הסוכר בגוף ולשובע לאורך זמן.
אני השלתי כך 8 ק"ג בתוך 3 חודשים ( ורציתי רק 5....) , אכילה עפ"י אינדקס גליקמי איננה דיאטה , היא אורח חיים ולכל החיים, בלי לסבול ובלי תחושת רעב , רק צריך לדעת מה צריך לבחור ולאכול.
אני כבר עשיתי על זה דוקטורט בעצמי...
תודה לך על נושא הכי חשוב והכראחי לחיים...
ועוד משהו.
נהניתי מאוד מקריאת הפוסט.
אביבה.
היי מירי,
אין ספק שכאשר נחשוב על "דיאטה" ולא תזונה כאורח חיים יהיה קשה להצליח. אצלי הבעיה היא המתוקים. קוביית שוקולד זו בדיחה עבורי - הרי כל החפיסה נועדה לי, או לפחות מחציתה. ועוגיות - אין מה לדבר. מה עם גלידות? זה עובד בכמויות. אז לרזות? בינתיים הפסקתי לנסות.
אביבה.
התשובה לשאלה למה דיאטה לא עובדת היא הרבה יותר פשוטה ממה שדין אורניש מנסה לעשות ממנה. לדין אורניש יש דיאטה והעובדה היא שללא הדרכה צמודה אנשים לא מצליחים לעמוד בה.
הסיבה היא עודף פחמימות. פחמימות מעלות את רמת האינסולין מה שמונע מהורמונים שמסמנים שובע להתבטא. בהשוואה בין דיאטה של אורניש ודיאטת אטקינס שנעשתה בסטנפורד יצאה דיאטת אטקינס מנצחת בגדול - גם בהורדת משקל וגם בהיבטים בריאותיים. הסרטון שמוצמד לפוסט הזה מראה הרצאה של החוקר שניהל את המחקר, שהוא אגב צימחוני, המתאר את תוצאות ההשוואה. הוא מספר שדין אורניש התלונן שלא נתנו הדרכה צמודה לנבדקים וטען שבגלל זה הדיאטה שלו לא הצליחה אלא שלא נתנו גם הדרכה צמודה לנבדקים על דיאטת אטקינס ולמרות זאת הם הירזו יותר.
כן, קשה להאמין למי שגדל על השטויות שמאכילים אותנו חוקרים מסוגו של דין אורניש - דיאטה עתירת שומן ודלת פחמימות מרזה. ואגב, לא מרגישים רעבים. אני קורא את זה בכל מקום שבו מדווחים אנשים שחיים על הדיאטה הזו על נסיונם וחוץ מזה יכול להעיד על כך גם מנסיון אישי.
לא צריכים פסיכולוגים, לא צריכים דיאטיקנים - פשוט לצמצם פחמימות למינימום ולהחזיר שמנים מן החי לדיאטה.יש שני צדדים למטבע הזה של שינוי הגישה לאוכל. האחד הוא להיפרד ממשטרת המחשבות של הדיאטה שמסווגת את האוכל כאויב, חטא, מאיים בקיצור משהו שהשפעתו עלינו רעה. הצד השני אינו כמו שרבים טועים לחשוב: לאכול הכל,כל הזמן בלי קשר למה שקורה בגוף. הצד השני השפוי הוא לאכול כשרעבים ולהפסיק כששבעים. מה שיפה בזה הוא שדווקא החופש, ההרגשה שהכל מותר הופכת את האכילה לשקולה ומאוזנת ופתאום רואים שכשמותר הכל, לא רוצים כל יום וכל היום רק צ'יפס ושוקולד. כי הרי אנחנו מנוהלים לרוב לפי הדחף של "מים גנובים יימתקו". דווקא את מה שאסור לנו,אנחנו רוצים יותר מהכל. אז שינוי החשיבה מ"אסור" ל"מותר" מאפשרת קצת רוגע ושקט ואז אפשר להתחיל לאכול בצורה שפויה.
נכון שלפעמים זה לא בא בטבעית ונידרש קצת תירגול ואימון, אבל זה בהחלט אפשרי.
תודה על המאמר,
אולי אם מתייחסים אל דיאטה כדרך חיים
כלומר הרכב וכמויות המזון שאותו אוכלים
זה יכול לעבוד.
שבוע טוב
דבי
סחטיין עליך שככה הצלחת להוריד במשקל !
אני מסכימה עם הגישה הזו, להיות מרוצה ממה שיש ומה שיש יתאם במידה את דרישות המודה התובענית :)
קראתי את הפוסט בעיון רב ולסיכום רק אומר שלא התחדש לי בו כלום. על בשרי למדתי שדיאטות לא עוזרות וסיומה של דיאטה אחת היא תמיד התחלתה של האחרת ולא חשוב מאיזה סוג.....הדיאטות בחיי רק גרמו לעליות הבלתי נתפסות ובלתי נשלטות במשקלי לאורך כל ימי חיי...האופציה היחידה שבסופו של דבר גרמה לי להוריד במשקל לאורך זמן (לפני כשנתיים) היא הפתרון הכירורגי, כשעברתי ניתוח לקיצור קיבה...ולא, זו לא המלצה לניתוח, ידוע לי שיש הרבה מתנגדים ולו רק ברעיון לפתרון קיצוני זה אבל כשה-BMI כבר עובר את גבולות ה- 40 והגוף סוחב עליו מעבר למשקל עודף במיוחד גם כל מיני מחלות אז כבר אין ברירה....
ההבטחה שלי לשנה החדשה היא לשמור על משקלי זה....לא עוד דיאטות ! ! !
ובכל זאת אפשר להבטיח לעצמנו שנרד במשקל, כי זה חשוב לבריאות, חשוב להרגשה הטובה שלנו, חשוב לדימוי שלנו בעיני עצמנו, לקושי יומיומי שנובע ממשקל יתר ומעוד הרבה דברים אחרים; אבל השאלה היא למה אנחנו קוראים "דיאטה". ברור שכל הדיאטות למיניהן על שלל הרעיונות המוזרים פשוט לא יעילות ולא מטיבות, בטח שלא לטווח הארוך, ועל כן להתחיל בעוד דיאטה כזאת, סביר להניח שלא יביא אותנו לשום מקום אלא רק לתסכול נוסף.
כמי שנמצאת לגמרי ב-80% של אלה הנאבקות ב5-20 ק"ג, והצלחתי להוריד 16 ק"ג בשנה האחרונה, ומרגישה ונראית נפלא, אני יכולה לומר, שכמו בכל דבר אין ניסים ונפלאות. אכילה מאוזנת של מזון בריא +פעילות גופנית עושה את העבודה. העניין הוא לא לסבול. העניין נעוץ בשינוי חשיבה ואימוץ הרגלים לכל החיים, אחרת זה לא עובד. ואני הבטחתי לעצמי שלא אסבול. אני אוהבת לאכול, נהנית מאוכל, אבל הכל שאלה של מידה. אני מעדיפה לאכול עוגיה אחת "שווה" במקום שלוש עוגיות ללא סוכר...בכלל- כל תחליפי הסוכר, אם אין בעיה בריאותית אחרת- לא בריאים.
ואין רע בלקזז. לא להגיע לצום חס וחלילה, כי כשאנחנו רעבים מאד, בארוחה הבאה נאכל פי כמה ממה שאנחנו צריכים, אבל תמיד יש אקסטרות שניתן לקזז מהם.
נראה לי מקריאת הפוסט שצריך להיזהר גם מלא ליפול למלכודת בכיוון השני ולהגיע למסקנה ש"אני ממש בסדר, הציפיות של החברה הן לא רציונליות ולכן אני ממשיכה "לתקוע" כאילו אין מחר". מבלי להיכנס לדיון החשוב בנוגע לציפיות (הבאמת לא סבירות ) של החברה שבאות לידי ביטוי בעיתונים/טלויזיה/דוגמגישות במשקל הרעבה שמשמשות מודל לילדינו וכד', הרי שכל אחת ואחד צריכים לעשות חשבון נפש אמיתי ולנסות למצוא את מה שמתאים להם. אני יודעת שאם ישבתי מ-11 בלילה וצפונה מול הטלויזיה וחיסלתי שקיות במבה, אז וודאי שהאשמה היא שלי, על כך שביודעין פגעתי בעצמי והתייחסתי לגוף שלי קצת כמו אל פח זבל. יכול להיות שעדיף ללכת לטיפול או אימון אישי בנושא לפני שמכריזים על דיאטה חדשה, אבל לא הייתי מוותרת מראש.
שנה טובה.
מסכימה עם כל מילה.
אבל מה הפתרון כי אם אני אוכל כל מה שבא לי ,הבריאות שלי תדרדר,לא אוכל להכנס בדלת.ולשבת אצתרך 2 כיסאות.
איך מוצאים את האיזון בלי לסבול?
או שזה משהו שיסתדר רק בדורות הבאים?