מתנחל, מה יש לו בחייו?
בית בזיל הזול, רמת חיים מעל הממוצע במשק, מקום עבודה במימון הממשלה בדרך כלל, אמונה יוקדת, דתית, לאומנית ובלתי מתפשרת בצדקת דרכו, סביבה חברתית תומכת ודורסנית, מערכת כבישים, הסעות, פעילויות, חוגים ופעילויות העשרה, ולפעמים גם חיים רוויי סכנות. הוא לא רואה את שכניו, הוא לא רואה את הסכנות שהוא חושף את ילדיו אליהן, הוא לא רואה את החטוטרת המוסרית שהוא נושא על גבו - הוא לא רוצה לראות את כל זאת ויש מערכת שלמה שמקילה עליו את עיוורונו: חלק מהכבישים שבהם הוא נוסע נקיים מפלסטינים, בכפרים השכנים מעולם לא ביקר, לא אחת הוא אפילו לא יודע את שמותיהם בהעדר שלטי דרכים שמכוונים אליהם. הערבים מחבלים, חפצים חשודים כולם, וליהודים מותר הכל, הם אדוני הארץ, אין בלתם. הוא משוכנע שהוא בן לעם סגולה, אור לגויים ושהוא, המתנחל, נושא את עמוד האש לפני המחנה כולו. הם מטיפים לו שחייו הם "ערכיים" הרבה יותר מחיי הישראלים האחרים, אלו שאתרע מזלם לחיות במדינת ישראל הריבונית. שם הם מתייוונים, משתמטים, בוגדים ונהנתנים, והוא? הוא יהודי טוב, הכי טוב שיש, אחרון הציונים. לא די בכך? הוא גם הקורבן. קורבן הטרור היחיד, קורבן החברה הישראלית כולה, מקופח ונגזל תמיד. לא תעזור העובדה שמגוריו בשטחים הם עבירה על החוק הבינלאומי, שהאדמות שעליהן יושב ביתו נגזלו ברובן משכניו בעושק ובמרמה או באלימות, שאין מדינה בעולם שמכירה בנוכחותו בשטחי הכיבוש. תמיד יסביר שהוא "נשלח" לשם בידי הממשלה, גם אם ידע שעלייתו על הקרקע לוותה לא פעם בהולכתה שולל או בהשתלטות בכוח. המתנחל בשלו: אני אדם עליון ושליח מצווה. מאמר מבריק זה כותב הבוקר גדעון לוי, ושואל:
והרי המתנחלים הגזענים אומרים "אתה בחרתנו", ולכן מותר להם לבוז, להתעלל, לנשל....
והם אומרים : ייחוסי גדול מייחוסך.  |