כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    גשם של כוכבים

    25 תגובות   יום ראשון, 3/1/10, 19:44

    גשם של כוכבים - מאת אחאב בקר

     

      כדי לראות כוכבים בשמיים, צריך לצאת מהאזורים המאוכלסים, להדרים לנגב או להצפין לגליל ולעמקים. תאורת רחוב וכבישים מוארים, יוצרים הילה, המטשטשת נקודות האור. בלילה טוב בלי עננים, רחוק מכביש וממקור תאורה אפשר לחזות בשמיים הנקיים מלאים בנקודות אור זעירות. חלקן הגדול נמצא בתנועה איטית , שאין העין יכולה לראותה. לפעמים מהבהבים אורות מטוסים או מסוקים ואפילו אפשר לשמוע אותם. הלילה צפוי גשם של כוכבים נופלים, החל מחצות ועד לפנות בוקר.   הכלבים הכנעניים נבחו לקראת בואה של סמירה. גערה קלה והנביחות הפכו ליבבות התרגשות לקראתה.

     

    סמירה גרה באהל משלה עם ארבע בנותיה. האוהל הוקם כמה מאות מטרים מצפון למאהל הקבע של קרובי משפחת בעלה. "מאהל הקבע" הינו בסך הכל אוסף של אהלים וסככות פח פלסטיק ושאר שאריות חמרי בנין, הפזורים במישור הגבוה, כמה קילומטרים מדרום מזרח לעין עבדת.

    פעם בשבוע מגיע טרקטור הגורר "נקניק" ארוך המלא במים, וממלא את המיכל השחור הניצב במרכז המאהל. מאה שקלים עבור ההובלה ועשרים שקלים ל"מקורות" עבור המים. שביל מסומן בירוק, עולה מעין עבדת לעין

     

    עקב וחולף בסמוך לאוהל של סמירה.

     

    מידי פעם מתיישבים מטיילים באוהל הפתוח לאורחים כמיטב המסורת. סמירה מגישה תה מתוק וריחני עם מרווה ועם זוטא לבנה. הבת הצעירה , סוהייר, בת שש יושבת ליד הכיריים המאולתרים ומתחממת ליד הגחלים. עיני שקד ירוקות לה, שותקת ומתבוננת. אוכלת אורז מקערת פלסטיק כחולה בכף מתכת כסופה. מטיילים נדיבים משאירים כמה שקלים לכל מטייל וכולם מרוצים. סמירה נולדה בכפר ג'ואריש שברמלה למשפחה ממוצא לובי.

    מזגה החם והחייכני, צחוקה המתגלגל, מוצאה הנחות והעוני, זימנו אותה לנישואין כבר בגיל שבע עשרה. איברהים, בדואי מהנגב הביא אותה לאהלי השבט. נו טוב לא בדיוק אהלים. שכונות הפחונים שמקיפות את הכביש מבאר שבע לצמת הנגב, מאכלסות ערב רב של בדואים מעוטי יכולת מכל שבטי הדרום. נשים ממוצא פלשתיני בעיקר מעזה, שוהים לא חוקיים מהשטחים,  וסתם מסתתרים מהחוק. הן מהחוק של מדינת ישראל והן מחוקים אחרים, פחות רשמיים אבל לא פחות חזקים. רובם לא טעמו חיי נדודים מסורתיים. זו זכות שניתנה לדורות הקודמים.  

    סמירה מעדיפה לשהות באהל המרוחק ולגדל שם את ארבע בנותיה, כמה תרנגולות וכלבים. גמלים משוטטים בשטח מלחכים מה שמוצאים, ובאים לשתות מהשוקת. במרבית הימים עובד איברהים בתל אביב כשומר באתרי בנייה. לפעמים מגיע ונשאר כמה ימים או שבוע. משאיר קצת כסף ומצרכים, ומבלה עם אשתו ובנותיו. סמירה כבר בת שלושים ותשע ובקרוב ייקח אישה צעירה כדי שתוליד לו בנים. האהל של סמירה הוא בעצם סככה משלד של קרשים. יריעה שחורה - רשת צל,  מכסה את הגג וחלק מהדפנות. הקיר המערבי שסופג את הרוח בדרך כלל, כוסה היטב בשמיכות ויריעות, הקיר המזרחי היה פתוח. על קרקעית החול, פוזרו שטיחונים וכריות לאורחים המועטים שהזדמנו מידי פעם.

    לילות המדבר הקרים מצאו אותה מתעטפת יחד עם בנותיה מתחת לשמיכות.  סוהייר הצעירה, רים התוססת והנמרצת בת שמונה, נאוול בת אחת עשרה מתלוננת תמיד, וראנייה הגדולה בת ארבע עשרה. חמשתן מאזינות לקולות התנים ולצבועים המשחרים לטרף.

    לפני שבועיים נראו פה עקבות הנמר המשוטט בשטח, סמירה לא מפחדת ממנו, יבוא ויטרוף תרנגולת או שתיים וילך לדרכו. הצבועים והתנים חצופים ומאיימים יותר. הם משוטטים בלילות סביב המאהל ומפריחים נשמת הכלבים מפחד. לילות שלמים של נביחות , יבבות וצחוק הצבועים. במרכז הארץ בג'ואריש כבר אין כאלו קולות לילה. לילות האביב קרים ובהירים ומלאי כוכבים. השנה ירד לא מעט גשם ואפילו פתיתי שלג בפסגות ההרים הצחיחים.

    שפע של צמחיית מדבר עלתה באפיקי הנחלים החרבים, שספגו מי השיטפונות. גבי המים התמלאו כמו גם, כמה בורות עתיקים שהשתמרו מתקופות קדומות.  

     

     

     

     

    ירון ומנצור צעדו במהירות וגמאו את מרחבי הלילה המדברי. צוערים בניווט לילי . מכשיר הקשר על גבו של ירון. החלו ללכת בשמונה בערב מאזור כלא נפחא,  וכבר גמאו 22 קילומטרים בהליכה מהירה ובריצה קלה , בקטעים המישוריים. ירון ניווט את החלק הראשון והצליח להגיע לנ"צ. (נקודות הציון ) במהירות ובלי לטעות. לא מזמן יצאו מנקודת הביקורת בה פגשו את מפקד המחלקה, הצטיידו במים ואכלו כמה פרוסות לחם עם "שוקולד השחר". לכל אחד מהם אפוד עם שבע מחסניות רגילות ואחת של כדורים נותבים הנראים היטב בחושך, ציוד עזרה ראשונה בסיסי, מימיות חטיפי אנרגיה, מצפן ומפה חתומה בניילון, אותה פותחים רק בשעת חירום. את הציר עליהם לזכור בעל פה. על הכתף מוצלב רובה מסוג M16 מקוצר. למנצור יש גם אקדחון זיקוקים לצורך הזעקת עזרה בעת צרה.

     

    מנצור, צעיר דרוזי גבה קומה ומזוקן, עזב את העתודה הצבאית, באמצע לימודי הרפואה כדי לשרת כחייל ומפקד בצנחנים. לקורס הקצינים הגיע לאחר עשרים חודשים בצבא, תקופה ארוכה יחסית. התנועה שקטה ומהירה. ציר התנועה נלמד בקפידה וליל הכוכבים הבהיר מקל על ההתמצאות ושמירה על הכיוון. אין ירח והנוף כהה ואפל. הנ"צ השני מתוך חמישה בידם. עכשיו הקטע המסובך. מדידת אזימוט במצפן , והליכה של 1,900 מטר.

    בדרך צריך לחצות אוכף נמוך, לרדת למזלג ואדיות, לנוע במעלה  הואדי הימני יותר באותו האזימוט. להמשיך במעלה הערוץ  עד לכיפה קטנה שאינה נראית במפה. נקודה בעייתית להתמצאות אבל זה הכי טוב שיש בשטח. בראש הכיפה צריכה להיות מחפורת ברורה בצורת חית, כך נראה מתצלומי האויר. מהכיפה 300 מטר באזימוט 234 לבור המים, נ"צ שלישי.

    במזלג הערוצים בדק שוב אזימוט במצפן עם השנתות הזוהרות ובהתאם לכך זיהה שני כוכבים שיסמנו לו את הכיוון הנכון. 

    מנצור החליט להתארס בקיץ הקרוב. סאנא, חברתו מספסל הלימודים שבתיכון, נעתרה לו. במהלך השנים למדה הוראה וחינוך מיוחד. בהתאם למסורת, לאחר האירוסין עליו לבנות להם בית. בשביל מה להם לבנות עכשיו בית בכפר? חשב. היא עדיין בלימודים, והוא בדרכו הצבאית, אולי יחזור ללימודי הרפואה. מי צריך את בלבול המוח הזה. גם כך תעבור לפחות שנה עד שיוכלו להתחתן. שניהם צעירים ומשכילים ולא בטוח שיגורו בכפר בעתיד הקרוב. ירון מפגר אחריו בקצב. מנצור עוצר ומסתובב ירון נראה קצת חסר כיוון, מכשיר הקשר על גבו והוא  גורר רגליו, אולי נרדם בהליכה.

      

    "הלו, להתעורר שם" מנצור מנחית על כתפו של ירון את כפו החזקה.

     "אופס , צפתי קצת " מתנצל ירון.

    "כמה הלכנו מהמזלג " ?

     "לא בטוח, אולי שש מאות מטר, שני הכוכבים שלנו נעלמו מאחורי קו האופק, משהו לא מתאים, אנחנו לא עם הערוץ"

     "נמשוך שמאלה ולמעלה עד לקו הרכס, ואיתו נגלוש ונרד עד לכיפה הסמויה" כך ירון.

     "אבל אז לא נדע איפה אנחנו בדיוק, יכולות להיות כמה כיפות דומות ובקלות נתבלבל"

     "אפשר לחזור לאחור , למצוא את מזלג הערוצים ולנסות שוב"

     "כן, אבל אז נאבד זמן ונקודות יקרות בציון על הניווט"

     "ההחלטה שלך, ואני איתך. עוד מעט צריך להתחיל גשם הכוכבים, אולי נפגוש את הנמר , אני לא ממהר. יותר חשוב להביא את הנ"צ מבור המים מאשר לקבוע זמן טוב"

     "טוב, חוזרים לאחור"

     "איזה קור רוח וסבלנות, אני הייתי מנסה לתקן את הטעות תוך כדי תנועה" חשב ירון.

     בשבת האחרונה נפרד מאביו שבא לביקור משיקאגו. ירון גדל עם אימו ואחותו בהרצלייה. אביו איש עסקים , חי בחו"ל כבר 10 שנים, ובמהלכן, הגיע  מידי פעם לביקורים.

    ירון נסע אליו שלוש פעמים לשיקאגו. הפעם קנה לו אבא,  מכונית פיאט אונו לבנה חדשה. היה רוצה קצת פחות מתנות וקצת יותר אבא. ירון נמוך קומה ומוצק, שערו הבהיר קצוץ ולעיניו הכחולות מבט חולמני ומטעה.

    התגייס לקורס טייס והודח לאחר, הטיסות הראשונות. משם הגיע ל"גבעתי", ושם בלט במנהיגות וכריזמה.

    מייד לאחר קורס מפקדי הכיתות נשלח בזימון ישיר לקורס קצינים. מנצור הגבוה והבוגר הפך לחברו הטוב מתחילת הקורס. ישנו יחד באותו החדר, עם עוד ארבעה צוערים ובניווטים השתדלו ללכת כזוג. את הזמן הפנוי , בהפסקות מהאימונים ואת רגעי ההמתנה בילו תמיד יחד. הצעידה לאחור לא הועילה. כנראה שהסטייה הייתה גדולה והערוץ איתו צעדו בחזרה התגלה כטעות נוספת.

      

    "מאיפה הגיעו כל הכלבים האלו? כמה רעש הם עושים"

    "אלו לא כלבים, אלו תנים וצבועים" ענה מנצור.

     "התנים מייללים בקול גבוה, והצבועים צוחקים בקול נמוך"

    "ראית? התחילו ליפול כמה כוכבים.  אין ספק שהתברברנו, אין לי מושג איך למצוא את בור המים המחורבן הזה"  אמר ירון.

    "אם אני מבין נכון  את השטח, אפשר ללכת קדימה , באזימוט המקורי. מתישהו נגיע לשלוחה שקשה לטפס עליה, אם נלך לקצה הצפוני שלה, נהיה לא רחוק מבור המים, שם ננסה לסרוק בצורת זיגזג עד שנמצא אותו".

     "קדימה, אי אפשר לרוץ כי חשוך מידי , אבל לפחות נראה כמה כוכבים נופלים"

    לסימפוניית התנים והצבועים נוספו קולות כלבים שנבחו בכל כוחם. ריח בעלי החיים ומדורת גללי הגמלים עלה באפם.

    "לא זוכר סימון למאהל או ליישוב באזור, גם בתצלומי האויר לא ראינו כלום" .

     "אולי,  אל תשכח שאנחנו לא לגמרי מזוהים על המיקום שלנו" ענה מנצור.

    הכלבים נבחו בטירוף והם התקדמו לעברם.

     "מין?" שאלה צעקה סמירה.

    "ג'יש - חיילים" ענה מנצור.

    "מרחבא, תפדלו, מחפשים את בור המים? אוסקוט !!!  כלבים " יצאה סמירה לקראתם.

    "איך את יודעת ? " התפלא ירון.

    "כל חודש יש לילה או שניים, שהחיילים מחפשים בור מים, כמה פעמים בלילה, הבור לא רחוק, פעם היה לידו סלע עם אותיות אדומות, נ.מ.ר., הבור מלא באדמה ובסלע השתמשתי לבניית הכיריים - בואו תיכנסו ותשתו תה חם, שקט כבר , כלבים".

    "אנחנו לא יכולים לעצור לתה אבל נשמח לראות את הסלע.

    "אל תפחדו , המפקד שלכם יודע שהסלע פה, אתם לא הראשונים 

    דנה וגיל , שכבו על גבם והביטו בכוכבים המרצדים. אפשר להבחין בבירור בשביל החלב החוצה את השמיים מאופק לאופק. גיל הראה לה את קבוצות הכוכבים שהכיר -

    "זאת העגלה הקטנה, הכוכב האחרון של היצול שלה הוא כוכב הצפון" גם העגלה הגדולה , חץ הצפון והקסיופיאה היו שם. אלו קבוצות הכוכבים שבעזרתן אפשר לדעת היכן הצפון , לנווט ולהתמצא בחושך.

    דנה הקשיבה אבל לא ממש קלטה את ההסבר על השיטות השונות למציאת הצפון בעזרת הכוכבים.

    השמיים ריצדו ופה ושם אפשר היה להבחין בכוכב נופל, התלקחות מטאוריט באטמוספרה.

    מחשבותיה היו נתונות למשאלות שעליה לבקש בכל פעם שניצת שובל אש בשמיים זרועי הכוכבים.

    כף ידו ליטפה את כף ידה ורגע אינטימי השתרר. עיניה נעצמו.

    הכירו בטיול פנויים פנויות לים המלח. גיל, מצא חן בעיניה מייד. כל כך מצא חן עד כדי, שהייתה צריכה להשתלט על עצמה. הוא נראה לה מאד. מבוגר ממנה בכמה שנים, גרוש עם שלושה ילדים כמוה.

    מצאה עצמה מסתובבת לידו וצוחקת מכל שטות שאמר. עד שחזרו לביתם, כבר הצליחה לגרום לו לבקש ממנה טלפון. חיבור מהיר. תוך כמה ימים, פרצה ביניהם האש והם מצאו עצמם יחד בכל רגע פנוי.

    שמחה שהציע לה לצאת איתו למדבר, לראות את גשם הכוכבים הצפוי.

    נסעו בפיג'ו המשומשת שלו, והדרימו מבאר שבע לכיוון מצפה רמון.

    באמצע הדרך החליט גיל שאין מספיק דלק לחזור והוא לא משוכנע אם במצפה רמון התחנה פתוחה בלילה. גיל נהג את הפיג'ו  לדרך עפר שיצאה מהכביש מזרחה. הפיג'ו נאנקה על המהמורות ודנה חששה ונלחצה קצת.  

    "מתאים לנו להיתקע פה באמצע שומקום?" שאלה.

    "אם את איתי - מתאים" ענה גיל ועצר את הפיג'ו בראש הגבעה הקרובה.

    "מזל שאין רוח, גם ככה די קר".  

    הפיג'ו חנה בתוך מחפורת בצורת חית, בצד הדרך.

    גיל פינה כמה סלעים מהצד החיצוני של החית ופרש מזרון על אדמת הלס המדברית.

    חיברו שני שקי שינה והתכרבלו, לוחשים שטויות, מחייכים וממתינים לגשם הכוכבים.

    קולות התנים והצבועים מילאו את אויר הלילה הקר. לא רחוק נשמעו  מידי פעם נביחות כלבים.

    " אני מתה לפיפי, יש לך נייר טואלט באוטו ?"

    יצאה מתחת לשמיכות. הזדקפה והלכה אל תוך המחפורת. על מכסה המנוע החמים הבחינה בעיני חתול ירוקות בורקות.

    "נמר!!!" צריחתה של דנה, פילחה את האפילה, גיל זינק ובידו אבן . הנמר הנדיר ששוטט ברחבי הנגב הצפוני שרוע על מכסה המנוע של הפיג'ו והתחמם לו להנאתו.  עד שדנה הפריעה לו, כשרצתה להטיל מימיה.

    הזדקף , שאג והקפיא את דמם. גיל השליך את האבן הגדולה לכיוונו אבל הנמר כבר לא היה שם.

    האבן ניפצה את שמשת הפיג'ו והנמר ברח היה כלא היה.  צעקתה של

    דנה ושאגת הנמר נשמעו היטב באהלה של סמירה.

    ירון ומנצור דרכו את רובי האם 16 והחלו לנוע לכיוון הרעש. זיקוק אדום עלה לשמיים במרחק, זוג מנווט מאותת על מצוקה. ירון מנסה ליצור קשר עם חוליית השליטה של הניווט, אבל הקשר לא נענה.

    בבת אחת כמו נפתחו ארובות השמיים וגשם של כוכבים מילא את הרקיע מאופק עד אופק.

    המחזה היה מרהיב, שוב זיקוק , הפעם ירוק, השמיים התמלאו בפסי אור זורחים בלי סדר וכיוון.

    "לא לירות , אנחנו פה"

    גיל זיהה את הצוערים המתקרבים. רעש דריכת הנשק רמז לו על זהותם.

    "אתם בסדר? " צעק ירון.

    "כן ראיתם אותו? נדמה לי שחמק לכיוון ממנו הגעתם".

    אויר הלילה המדברי התמלא בקולות התנים , הצבועים והכלבים. כאילו התחרו ביניהם מי מקים רעש גדול יותר. גשם הכוכבים התחזק  וזיקוקים צבעוניים נורו כלפי מעלה, מכל עבר.

    "יא נימר בן כלב! איפה אתם ? סוהייר....."

    קולה של סמירה נישא והיסה את רעשי הטורפיםמיהרו כולם בחזרה לאהלה של סמירה.

    במרכז האהל. זרחו מולם, שני זוגות עיניים ירוקות ומבהיקות. עיני החתול של הנמר ועיני השקד הירוקות של סוהייר. על ארבע סבבו הנמר וסוהייר במעגל , מתבוננים אחד בשני, נעים לאט ובשקט.

     "לא לזוז", קולו הנמוך של מנצור הקפיא את כולם במקום. הנמר המסתורי וסוהייר הסתכלו בנוכחים הביטו זה בזו ושוב בחבורה המוזרה שהתקבצה לצפות בהם. שקט השתרר , והכוכבים הפסיקו ליפול, ונצצו להם בשמיים מאופק לאופק . לרגע ארוך קפאו כולם.

    ירון החל לאזן ולכוון את קנה רובהו אל מה שנדמה כעיני הנמר. ידו של גיל עצרה אותו בתנועה איטית אבל חזקה. אף תזוזה. סוהייר והנמר, קירבו ראשיהם ולרגע התחככו כשני חתלתולים.

    הנמר הזדקף ובפסיעות חתוליות ואיטיות, יצא מהאהל ונעלם כלא היה.

    מותיר אחריו 2 תרנגולות מתות, וכלב פצוע.

    עכשיו, התיישבו כולם על המחצלות והכריות לשתות תה חם ומתוק שסמירה הגישה, ולעכל את אירועי הלילה. 

    ירון ומנצור בקשו סליחה והמשיכו לנווט דרכם אל סיום קורס הקצינים.

    דנה וגיל שמחו לארח חברה לסמירה ולבנותיה שהתעוררו בזו אחר זו. כוכבים בודדים המשיכו ליפול מידי פעם, עד שהפציע השחר.

    גיל התניע את הפיג'ו שבור השמשה והפליג עם דנה, חזרה למרכז הארץ, לזכות בהתגשמות משאלותיה של דנה.  

    עיניה של סוהייר המשיכו לזהור ולהבהיק כעיני הנמר בלילה הבא, ובלילה שאחריו ובכל הלילות המדבריים. בלילות נדירים, גשומי כוכבים חומקת סוהייר אל המדבר החשוך לבדה, וחוזרת רק אחרי שאחרון הכוכבים נפל. מותירה בערוצי הנחלים החרבים, עקבות כפות רגליה הקטנות,  ליד עקבות רגלי הנמר.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/14 12:28:
      יופי של סיפור....:)
        8/2/14 10:30:
      אחד הסיפורים הראשונים :) בקרוב ...הספר!
        7/2/14 19:30:
      מרתק ומקסים תודה לסיפור
        7/2/14 15:30:

      "התנים מייללים בקול גבוה, והצבועים צוחקים בקול נמוך"

      וגם יופי ששפי הקפיצה! מסכימה לגבי רשימת הקריאה :)!

        7/2/14 13:33:
      טוב אחאב זה הסיפור האהוב עלי. כוכבים דובים ועגלות..מקסים
        20/8/13 07:51:
      התבונה שלך מרתקת...מפתיע ומאתגרת את הקורא...בדיוק כשאתה חושב שהכול מתנהל בנתיב מאוד צפוי אתה לוקח פניה שמאלה...או ימינה....אל תפסיק לכתוב!
        27/8/12 10:18:
      סיפור מעניין:)
        26/8/12 21:32:
      אתה כשרון כשרוני. ואני, לא מסכימה שפוסטים כאלה לא יהיו בראש רשימת הקריאה והכיכובים. אז אני - מקפיצה.
        30/6/12 18:08:
      מסע נפלא..
        30/6/12 17:00:
      כתוב נפלא.
        12/1/12 23:46:

      יפה , אהבתי :)

        1/10/10 16:58:
      סיפור מדברי נפלא, מותח, ורגיש. כתוב נהדר.
        1/10/10 15:11:
      א ח א ב
      על סיפור שכזה מגיע,
      גשם של כוכבים ירוקים
      שבת שלום ;))
        16/8/10 07:00:

      עיניים ירוקות נוצצות בחשכה

      (ולא חשוב המין , האמונה , המוצא...)

      יכול שיהיו יפות ומאיימות באותה מידה

      (מתח , תקוה , סקרנות ...אהבה ? )

      * יפה. תודה .

        15/8/10 13:24:

      *

        15/8/10 13:21:
      יש כמה נמרים בנגב ובמדבר יהודה....לפחות היו , זכיתי אפילו לראות כמה עקבות בנחל צין וליד עין עקב:)
        15/8/10 11:32:
      סיפור נחמד אבל מאיפה הגיע הנמר?
        5/8/10 20:16:
      מאחר ומדובר בכוכבים...
      I've no strars
      זו הבשורה שהובאה לידיעתי,
      למרות רצוני הרב לככב את
      הסיפור האקזוטי והיפה הזה.
        5/8/10 20:09:
      :)
        20/1/10 17:47:


      הרבה תודה לך:)

      תנסי את זה .....חדש מהתנור..

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1420895

       

        20/1/10 14:37:

      ווואוווווו!!!

      רק עכשיו יצא לי לקרוא...

      מצטערת על הדיליי

      אבל ממש ממש יפה.

      איך שחיברת את כל הדמויות יחד...

      ממש מקסים!

      אין מילים.

      חלי

        10/1/10 21:59:

      תודה :)
        10/1/10 19:46:

      המון פרטים שאתה אוסף לכדי סיפור מקסים ומותח המשאיר אותי עם שם משלי לסיפור:

      איזה הוא עשיר- השמח בחלקו!

       

      Welcome

       

      :)

        6/1/10 07:22:

      תודה :)
        5/1/10 20:11:

      סיפור יפיפה. גם כתוב נפלא וגם מרתק

      שאפו *

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין