כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    מסע הישרדות בשלג

    29 תגובות   יום שני, 10/9/07, 17:03

    פעם הייתי ב'שנת שבתון' באורגון. מארחי, פרופ' צעיר באוניברסיטה, שחשב שמאחר והייתי קצין בצבא, אני בוודאי גם חובב הרפתקאות מסוכנות, הזמין אותי למסע הישרדות בשלג.

     

    מה זה מסע הישרדות בשלג?.   הולכים כל היום בהרים מושלגים על גבי מגלשי cross country, רחוקים מכל ישוב או בני אדם אחרים. המסע נמשך שלושה ימים ובלילות מקימים אוהל סיירים על השלג, מתעטפים בשקי שינה ורועדים מקור עד הבוקר, על מנת להמשיך יום נוסף של מסע.

     

    כך תיארו לי את הדבר. אולם כשהתחלתי את המסע יחד עם ידידי, הבחנתי שיש דברים שהוא יודע אותם על כיצד הולכים-גולשים בשלג וכיצד שורדים בשלג ואני לא.  עד הערב כבר הבנתי, שבקושי נשארתי בחיים ביום הראשון ושאם לא אלמד אותם עוד הלילה, קרוב לוודאי שמה שעדיין לא התרחש היום, יתרחש מחר.

     

    מסתבר שיש סוגים שונים של שלג, עם רמות פריכות שונה, וכשאתה לא יודע להבחין בשונות זו, אתה עשוי ליפול לחריץ שעומקו יכול להגיע למספר עשרות מטרים. ואז איש לא יוכל להוציא אותך משם.

     

    כשהחשיך, אחרי שהקמנו את האוהל, ובמילא לא היה הרבה מה לעשות, התחלתי לתחקר את ידידי על הסוגים השונים של השלג, איך קוראים להם ואיך מבחינים ומתנהגים בהם.

     

    ביום השני יצאתי למסע עם מערכת מושגית של כעשרה מושגים, חדשים לי, על שלג. לחלקם יש מילים ידועות שחברי לימד אותי אותם, וחלקם חייבו אותי להמציא לעצמי מילים, (מעין בנק מושגים אישי), על מנת ליצור הבחנות שהיו נחוצות לי.

     

    במשך היום השני של המסע אספתי אסוציאציות ותובנות נוספות לגבי משמעותם של המושגים וביום השלישי, כבר הפכתי לכמעט מקצוען בתנועה ובשרידות בשלג.

     

    הידעתם שלבדואים, התלויים לשרידותם במדבר בגמל, יש למעלה ממאה מילים שונות לגמל?.

     

    ככל שיש לנו מושגים רבים יותר על הדבר, ולכן אנו מסוגלים להטיל היטלים רבים יותר עליו, כך יכולת האבחון התפקוד שלנו בהקשרו משתפרת.

     

    המושגים במובן שאני מתכוון אליהם כאן, אינם בפשטות המילים שאנו יכולים ללקט מהמילון. אלה הם חשובים, אולם כשלעצמם הם יכולים לתת רק את מה שהאנתרופולוג הידוע קליפורד גירץ כינה "תיאור מחוק". כל תיאור מילונאי אובייקטיבי המגדיר את הדבר במונחים 'ממצים ומוציאים', אינו אלא  "תיאור מחוק" שלהם.

     

    כך לדוגמה, כשאנו קוראים בויקיפדיה את ההגדרה של המושג 'אינטרנט',  אין משמעותו של דבר שרכשנו את ההבנה מה זה אינטרנט, יודעים את נבכי התנהגותו וכיצד לנצל את הפוטנציאל הגלום בו. ההבנה תושג רק לאחר שנרכוש אסוציאציות סובייקטיביות רבות משלנו, שנוכל להטיל אותם ואת משמעות היחסים שביניהם על המושג 'אינטרנט'. רק כך נוכל להשיג הבנה מעמיקה של מה הוא 'אינטרנט'. ומי כמו קוראי בלוג זה יודעים עד כמה רבים הם ההיטלים שאנו צריכים להטיל על מנת להבין לעומק את מושג ה'איטרנט'.

     

    ההבנה שלנו, אך גם יכולת התפקוד והשרידות שלנו במצבים חדשים,  נרכשת על ידי  הטלת מספר רב של היטלים אסוציאטיביים  שונים, אך משלימים, על התופעה. אף אחד מהיטלים אלה אינו מדויק, אולם ככל שהיבטים האלו יהיו עשירים יותר ורב-הקשרים יותר, כך נצליח להגיע להבנה מעמיקה ועשירה כאחת, של הדבר החדש שאנו חווים ומנסים להבין.

     

    הדבר המעניין הוא שאנו עצמנו לא מבחינים בכך שהתמונה שיש לנו מורכבת מהיטלים רבים ושונים, שכן את כל ההיטלים האלה  מוחנו קולט כתמונה אחת. אותו קליפרד גירץ שהזכרתי, כינה דרך זו של פעולת מוחנו כ-Thick Precision (אין לזה עדיין תרגום עברי טוב).

     

    בזה מוחנו מאוד שונה מ"מוחו" של המחשב "החושב" ומבחין בצורה בינארית במונחים והגדרות 'ממצות ומוציאות' של "או-או". ושוני זה מקנה לנו יכולות מיוחדות החשובות מאוד להתמצאות שלנו, להבנה שלנו ולשרידות שלנו בעולם שמתרחשים בו שינויים בסיסיים כה מהירים.

     

    המחשב לא יכול להחליף את מוח האדם בכך. אך מאחר ואנו נוטים להתבטל בפני המחשב משום התכונות שבהם יש לו יתרון מובהק עלינו, לדוגמא יכולת החישוב, או יכולת הזיכרון, ומאחר וה'גוגליות' מאפשרת לנו בקלות כה גדולה לקבל תשובה לכל שאלה, אנו נוטים להזניח יכולת אנושית מיוחדת זו, שבה מותר מוחו של האדם על "מוחו" של המחשב.

     

    אופק בן השנתיים וחצי לא מכיר עדיין את עולם המחשבים וכפי שתיארתי זאת ב 'אופק השועל הולך לים', הוא מפעיל כישורים אלה באופן טבעי ובצורה לא מודעת. אנחנו המבוגרים איבדנו במידה רבה יכולת שועלית זאת. נצטרך ללמוד ולהחזיר אותה מחדש לגבי עצמנו, אך הפעם, בצורה שהיא מודעת לנו.

    צבי לניר

    ©Praxis
    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/07 07:51:

      כיצד עולם האומנות מתקשר לעולם המלחמה?. האומנם אין קשר?.

       

      הנה שני סוגי קשרים, האחד נפוץ וידוע והשני פחות, שניהם מלאים עצב ושניהם מדברים על הביצה והתרנגולת:

       

      1. 1.כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

      2. 2.כשהמוזות שותקות - רועמים התותחים

        16/9/07 17:17:

       

      צטט: udi.s 2007-09-16 17:01:49

      שלום מר לניר
      אל יפול לבבך, אתה בחברה טובה, אני קורא כרגע כמה ספרים על מתמטיקה פיסיקה ומכניקת קוונטים ואני מתרשם שגם נילס בוהר בכבודו ובעצמו שרדינגר ועוד מוחות גדולים ומבריקים שחקרו את התופעה מבינים או מסוגלים להסביר אותה.
      לעומתם מתבלט איינשטין שטוען שאכן הוא לא יודע להסביר את הופעת הדואליות במדידת
      האטום/פוטון כחלקיק ו/או כגל, אך טוען שכל מה שהם אומרים שגוי וצריך לחפש הסברים אחרים
      למייטב ידיעתי ישנם הרבה הסברים שנישמעים הזויים לחלוטין כמו ריבוי יקומים שבאחד מהם החתול של שרדינגר חי ובשני החתול מת ועוד כאלה שבאים מתחומי הפילוסופיה וההגות עדיין אין הסבר פיסיקאלי המניח את הדעת
      אולי עכשיו כשבנו את מאיץ החלקיקים החדש בשוויץ הם יגיעו לאיזו פריצת דרך בהבנת המכניזם, אני בספק, לדעתי ולא לציטוט כיוון שלא בא לי שיאשפזו אותי, יש להם טעות בסיסית בהבנת הכבידה ומבנה הגרעין, (מנגנון הקריסה של האלקטרון) ורק אחרי שמנגנונים אלו יהיו פתורים הם יוכלו להתקרב להבנת התמונה השלמה
       בכבוד רב
      אודי

      אודי

       

      דבריך מרתקים. הן משום שאני מבין שאיני יורד לסוף דעתם ובעיקר משום שהם מרתקים כשלעצמם.

       

      תודה על העידוד.

       

      וכמה נהדר שאין לנו ידיעה מלאה של הדברים.

       

       

      צבי לניר

       

        16/9/07 17:01:
      שלום מר לניר
      אל יפול לבבך, אתה בחברה טובה, אני קורא כרגע כמה ספרים על מתמטיקה פיסיקה ומכניקת קוונטים ואני מתרשם שגם נילס בוהר בכבודו ובעצמו שרדינגר ועוד מוחות גדולים ומבריקים שחקרו את התופעה מבינים או מסוגלים להסביר אותה.
      לעומתם מתבלט איינשטין שטוען שאכן הוא לא יודע להסביר את הופעת הדואליות במדידת
      האטום/פוטון כחלקיק ו/או כגל, אך טוען שכל מה שהם אומרים שגוי וצריך לחפש הסברים אחרים
      למייטב ידיעתי ישנם הרבה הסברים שנישמעים הזויים לחלוטין כמו ריבוי יקומים שבאחד מהם החתול של שרדינגר חי ובשני החתול מת ועוד כאלה שבאים מתחומי הפילוסופיה וההגות עדיין אין הסבר פיסיקאלי המניח את הדעת
      אולי עכשיו כשבנו את מאיץ החלקיקים החדש בשוויץ הם יגיעו לאיזו פריצת דרך בהבנת המכניזם, אני בספק, לדעתי ולא לציטוט כיוון שלא בא לי שיאשפזו אותי, יש להם טעות בסיסית בהבנת הכבידה ומבנה הגרעין, (מנגנון הקריסה של האלקטרון) ורק אחרי שמנגנונים אלו יהיו פתורים הם יוכלו להתקרב להבנת התמונה השלמה
       בכבוד רב
      אודי
        16/9/07 16:27:

       

      צטט: אורהלה 2007-09-16 06:59:07

      ולפעמים מחפשים היטל נוסף, מחפשים הקשר, אסוציאציה, ואין. או אולי מוטב לומר - דברים קורים בסמיכות אבל הם כה רחוקים זה מזה. הסמיכות מדומה.

      הנה בפוסט האחרון שלי ספרתי על נסיעה לרמת הגולן ועל הסטורית המלחמות שנשקפת לנו בדרך, ואזכרתי את הפוסט של יריב שחולם על מלחמה, וכל זה כמובן בהקשר של הקולות המאיימים עלינו מכאן ומשם... עד כאן הכל קשור וכל ישראלי מזהה את ההקשרים בקלות.

      אבל כתבתי גם משהו על צבעי הדרך. על צבע השמיים והשדה, ועל הציורים המופלאים שאני מכירה , ציורי שדות צבע של אורי ריזמן ורותקו - עולם  האמנות, המראות והצבעים עשיר בהקשרים משלו, אבל לא התחבר בשום אופן, לא נמצא שום היטל, שום הקשר, בינו לבין אימת המלחמה. וגם עם זה צריך לחיות, עם - אין קשר.

      אורהלה היקרה

      תודה על שתי התגובות ברצף. שתיהן על למידה דרך אסוצאציות ולא דרך חוקים.  התינוק בילדותו מקשר אסוציאציות שיש להם קשר ישיר עם התנסות גשמית, גופנית. כשאנו מתבגרים מתרחב אופק האסוציאציות שלנו והוא הופך גם למופשט יותר. 'רמת הגולן' ו'מלחמה' (אסוציאציות קרובות לכל ישראלי), אך גם צבע השדות והשמים המעוררים אסוציאציות רחוקות ומופשטות יותר לאורי ריזמן ורותקו. כיצד עולם האומנות מתקשר לעולם המלחמה?. האומנם אין קשר?.

       

      צביקה לניר

        16/9/07 11:40:

       

      צטט: udi.s 2007-09-16 01:49:42

      שלום מר לניר
      תודה על קבלת הפנם ועל ההפניה למאמר, קראתי אותו ואני לא לגמרי מסכים עם הנאמר בו. הן ברמה של האבולוציה ה"חיצונית" שהרי גם הקוף וגם העיט חולקים ומותאמים בצורה מושלמת לאותו היער למרות שהם חולקים מעט מאד .DNA
      והן ברמת האבולוציה הפנימית שסיבותיה רבות מגוונות מורכבות ולעיתים אקראיות לגמרי, אך זו "אינטיליגנציה" שיוויונית המשותפת לכל האורגניזמים בטבע שמקיימים מחזור של לידה רביה ומוות. מכאן אפשר להשיג שהמנגנון המכוון הוא לא מנגנון אינטיליגנטי, היררכי, אלוהי , אלא אחר, אותו איינשטין מכנה סימפטי ואני אוסיף סימביוטי/סימפטי
      אכן האקראיות היא בבסיסו של הטבע וישנם הרבה תאוריות המצאות וגילויים שנחשפו באקראי לדוגמא האנטיביוטיקה, אך ישנם גם אחרים כמו אדיסון שבשיטתיות דידקטית פסל מאות חומרים עד שהצליח להרכיב נורה חשמלית שהמבנה שלה היה ברור לו מראש. או בל שהבין הייטב את התנהגות המנגנון החשמלי שעל בסיסו בנה את הטלפון
      כך שלדעתי המישפט "היצירתיות היא עיוורת" מבטא את אחד מאותם כשלים דיאלקטיים שנוצרים בשפה ואני לא מקבל אותם
      בכבוד רב
      אודי

      אודי

       

      אני מחפש תמיד את ההבנה החדשה שאני יכול לרכוש גם ממי שאיני מסכים לתיאוריה שלו. גם לי יש ביקורת על "היצירתיות היא עיוורת" וחלקה דומה לזו שלך.

      אולם מה שהתמרתי (במובן של transfer) מהמאמר הוא הסבר אפשרי למדוע איני מצליח, או מתקשה מאוד,  לתפוס את תיאורית היחסיות של אינשטיין, כמו תיאוריות אחרות על הקסמוס מחד ועל עולם המיקרו מאידך.

       

      שיהיה לך יום נעים

       

      צבי לניר

        16/9/07 06:59:

      ולפעמים מחפשים היטל נוסף, מחפשים הקשר, אסוציאציה, ואין. או אולי מוטב לומר - דברים קורים בסמיכות אבל הם כה רחוקים זה מזה. הסמיכות מדומה.

      הנה בפוסט האחרון שלי ספרתי על נסיעה לרמת הגולן ועל הסטורית המלחמות שנשקפת לנו בדרך, ואזכרתי את הפוסט של יריב שחולם על מלחמה, וכל זה כמובן בהקשר של הקולות המאיימים עלינו מכאן ומשם... עד כאן הכל קשור וכל ישראלי מזהה את ההקשרים בקלות.

      אבל כתבתי גם משהו על צבעי הדרך. על צבע השמיים והשדה, ועל הציורים המופלאים שאני מכירה , ציורי שדות צבע של אורי ריזמן ורותקו - עולם  האמנות, המראות והצבעים עשיר בהקשרים משלו, אבל לא התחבר בשום אופן, לא נמצא שום היטל, שום הקשר, בינו לבין אימת המלחמה. וגם עם זה צריך לחיות, עם - אין קשר.

        16/9/07 06:49:

      בוקר טוב צבי,

       

      אופק שלך הפעוט וה"אופק" שלי שפעוט עוד ממנו, אין כמותם לחדד אבחנות. הנה כך הפעוט שלנו מגלה לנו את ההיטלים שהוא יוצר לעצמו:

      הוא מצביע על שדה השמאלי של אימו ושואל - אמא , זה הבולבול שלך?

      אנחנו צוחקים ואמו עונה כמובן: לא , זה הציצי שלי.

      והוא מתעקש ונוגע עכשיו בשד הימני ושואל - אז זה הבולבול שלך?

      ושוב נענה - לא. זה הציצי של אמא.

       

      תינוק יודע שיש לו בולבול (מילה מגעילה לטעמי, ואולי מישהו ימצא תחליף חביב?) ושזהו הדבר המיני המייחד אותו. מיני בעיקר במובן של היותו ממין זכר, בשלב זה. והוא כבר חש ומבין הבנה ראשונית שיש מלבדו גם המין השני שכמובן אמא היא המייצגת אותו, אמא האשה. עכשיו נותר לו לחפש את סימני המין השני.

      באינטואיציה הבריאה שלו מגיע התינוק לידיעה שהשד, הדבר העגול והבולט הזה,  הוא הדבר המיני של אמא. כמובן שזה "הבולבול" שלה...מבחינתו.הוא כנראה כבר שכח שהשד היה הדבר המזין אותו בימיו הראשונים. ההזנה - הפונקציה החשובה ביותר שלשמה קיימים השדיים כבר הפכה לרובד עמוק בזכרון והנה עוד בטרם שיחת גברים אחת על ציצים, יודע תינוק בן שנתיים שהבליטות האלה של אמא שלו הן סימן של מין.

       מנפלאות הבריאה...

       

       

        16/9/07 01:49:
      שלום מר לניר
      תודה על קבלת הפנם ועל ההפניה למאמר, קראתי אותו ואני לא לגמרי מסכים עם הנאמר בו. הן ברמה של האבולוציה ה"חיצונית" שהרי גם הקוף וגם העיט חולקים ומותאמים בצורה מושלמת לאותו היער למרות שהם חולקים מעט מאד .DNA
      והן ברמת האבולוציה הפנימית שסיבותיה רבות מגוונות מורכבות ולעיתים אקראיות לגמרי, אך זו "אינטיליגנציה" שיוויונית המשותפת לכל האורגניזמים בטבע שמקיימים מחזור של לידה רביה ומוות. מכאן אפשר להשיג שהמנגנון המכוון הוא לא מנגנון אינטיליגנטי, היררכי, אלוהי , אלא אחר, אותו איינשטין מכנה סימפטי ואני אוסיף סימביוטי/סימפטי
      אכן האקראיות היא בבסיסו של הטבע וישנם הרבה תאוריות המצאות וגילויים שנחשפו באקראי לדוגמא האנטיביוטיקה, אך ישנם גם אחרים כמו אדיסון שבשיטתיות דידקטית פסל מאות חומרים עד שהצליח להרכיב נורה חשמלית שהמבנה שלה היה ברור לו מראש. או בל שהבין הייטב את התנהגות המנגנון החשמלי שעל בסיסו בנה את הטלפון
      כך שלדעתי המישפט "היצירתיות היא עיוורת" מבטא את אחד מאותם כשלים דיאלקטיים שנוצרים בשפה ואני לא מקבל אותם
      בכבוד רב
      אודי
        15/9/07 21:13:

      לזיוה וצבי,

      תודה ושנה טובה.

      עופר

        15/9/07 17:05:

      צטט: udi.s 2007-09-15 13:39:57

      אודי,

      עיינתי בבלוג שלך ואהבתי את התמונה בטיילת הנמל.

      אני מבין שאתה חדש בקפה ורציתי על כן תחילה לאחל לך הצלחה והנאה.

      המנגנון התפיסתי שלנו התפתח כנראה במקביל ומתוך המערכת התחושתית-תנועתית שלנו וכפי שהעיר על כך כבר קונטרוביץ, המנגנון הקוגניטיבי משמש אותנו כמנחה להתמצאות בסביבה הנחשפת על ידי המערכת התחושתית-תנועתית שלנו.

      לכן לצרכים הפרקטיים, דוגמת בניית כסא יציב, ה- thick precision יעזור לנו לעצב את הכסא, אך לבנייתו ככסא יציב, נצטרך לחזור לאמצעי המדידה.

      ואשר לאינשטיין, אני עד היום, למרות נסיונותי, לא מצליח להבין את 'תורת היחסיות', כמו גם תיאוריות אחרות של הממדים הקוסמיים מחד וממדי המיקרו מאידך. וגם בעניין זה אני נוטה לקבל את הסברו של קנטורוביץ  שהסיבה לכך היא שהמנגנון הקוגניטיבי שלנו אינו מתאים להתמצאות בתחומים קיצוניים אלה החורגים מהסביבה בה התרחשה האבולוציה של האדם.

      אם תרצה להעמיק בכך, אני מפנה אותך אל מאמרו של אהרן קנטורוביץ  ' יצירתיות עיוורת' שפורסם בזמנו בגליליאו (ינואר-פברואר 2001 , גליון 43.). תוכל למצוא אותו באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

      צבי לניר

        15/9/07 13:39:
      שנה טובה מר לניר
      קראתי את הפוסט שלך בעונג רב והסתקרנתי ועברתי לקרוא עוד פוסטים שלך והיתענגתי עוד
      כיוון שיש לי עניין בדברים מצאתי לנכון להגיב וכתבתי לך תגובה מפורטת ומנומקת על תפיסתי בעניין המטפיסיקה  שבדיאלקטיקה, קאנט וגו'
      אולם ככל שהמשכתי לקרוא נוכחתי שבעצם אתה מכיר ומשתמש במושגים דומים לאלו שאני משתמש ומחקתי את התגובה
      במקום אני רוצה להביא קטע מנאום שנשא אלברט איינשטיין בשנת 1918 בתרגומו מאנגלית (המאמר נכתב במקור בגרמנית) של יהודה רגבים מתוך הספר " זן ואומנות אחזקת האופנוע" מאת רוברט  מ. פירסיג. המתאר לדעתי את התודעה האנושית באופן מבריק
      איינשטין אמר:
      האדם מנסה ליצור לעצמו באופן המתאים לו ביותר תמונה פשוטה וניתנת להבנה של העולם.
      אז הוא מנסה במידת מסויימת להציב את הקוסמוס שיצר במקום עולם הניסיון, ועל ידי כך לנצחו...
      הוא הופך את הקוסמוס הזה ואת בנייתו לציר המרכזי של חיי הרגש שלו, כדי למצוא בדרך זו את השלווה והרוגע שאינו יכול למצאם במערבולת הצרה של חייו האישיים,
      המשימה העילאית... היא להגיע אל אותם חוקי יסוד אוניברסליים שעל בסיסם יכול הקוסמוס להיבנות באמצעות דדוקציה טהורה.
      אין שום נתיב הגיוני אל החוקים האלה: רק האינטואיציה יכולה להגיע עדיהם, אינטואיציה המבוססת על חדירה מחשבתית, חדירה שבסימפאתיה אל תוך טבע הנסיון.
      האמת קטונתי.
      אוסיף רק לעניין ההפתעה, הפתעה היא רגש, הרי הר לא מופתע בזמן רעידת האדמה.  
      הפתעה מיתרחשת עלינו כאשר אחד מאותם מיבנים רגשיים שהמצאנו/רכשנו מתברר במציאות כשגוי, זה נפוץ ויום יומי כבור שלג באורגון. 
      ודייקנות היא לא תכונה אנושית מולדת. כדי ל"דייק" אנחנו משתמשים במכשירים
      Thick Precision כתפיסת עולם של  "עומק/דיוק תודעתי" עשיר ככל שיהיה לא תיצור במציאות כסא יציב ללא כלי מדידה
      בכבוד רב
      אודי
        15/9/07 11:34:

      לעופר וזיוה היקרים

      אם יורשה לי לתרום משהו קטן לשיח המתפתח כאן ביניכם.

      בני אדם נוטים שלא להבחין בין 'ידיעה' ובין הבנה'. הם חושבים שאלה שני דברים זהים. אם אני יודע משהו, כנראה שאני גם מבין את אותו משהו. ולא כך הוא. הידיעה יכולה להיות מלכודת להבנה.

      ולכך גם התכונתי ב'סכנת הגולגליות'. הגוגליות מספקת לנו את הקלות הבלתי נסבלת של תשובה לכל שאלה, ואינה מותירה את המרווח החשוב של להרהר על השאלה, ההרהור שמאפשר להטיל הטלים חדשים על השאלה ובכך גם להתחיל להבין את  מה שאנו שואלים.

      צבי לניר

        15/9/07 08:41:

      צביקה ועופר

      ריצארד פול במאמרו:

      "חשיבה דיאלוגית: חשיבה ביקורתית מהותית לרכישת ידיעה ותשוקה רציונלית"

      מתריע מפני החשיבה השועלית הרדודה - חד ממדית או על פי הטרמינולוגיה שלו, החשיבה המונולוגית.

       עופר, אתה כותב:

      "אני מכיר מקרוב את היהירות, המפסיקה לחפש היטלים נוספים, אשר יכולים להעמיק את התובנה, ומחפשת היטלים מוכרים להיאחז בהם."

      החשיבה המונולוגית היא התהליך  שהיחיד מבצע על מנת לאסוף מידע המצדיק את ההנחות שלו והתפיסות שלו ודוחה כל מידע המערער עליהן.

      דוגמה חיה לזה נראה כאשר אנו יושבים בסלון ביתנו בערב שבת, ומתעורר ויכוח ער על נושא כל שהוא וכל האנשים האוחזים בחשיבה המונולוגית, מביאים הוכחות חותכחות על המוצקות והחד משמעיות של הידיעה בה הם אוחזים. זה יכול להיות דפוס הנובע מהדעות הפוליטיות, מהתפיסות החברתיות (כמה פעמים שמענו טענות הפוסלות את העליות למיניהן, ובכל פעם שבחדשות מציגים ידיעה על פשע שבוצע על ידי אדם או קבוצה המשתייכים לאחת העליות, שמענו: "נו אתם רואים, כל ה --------- פושעים") ועוד.

      על כן על מנת שנטפח אזרחים חושבים, שקולים ומקבלי החלטות ראציונאליות, חשוב לחנך, כבר מהגיל הרך לחשיבה שועלית קיפודית רב רבדית, מורכבת וביקורתית. או על פי פול - לחשיבה דיאלוגית.

        14/9/07 17:16:

      כך לדוגמה, כשאנו קוראים בויקיפדיה את ההגדרה של המושג 'אינטרנט',  אין משמעותו של דבר שרכשנו את ההבנה מה זה אינטרנט, יודעים את נבכי התנהגותו וכיצד לנצל את הפוטנציאל הגלום בו. ההבנה תושג רק לאחר שנרכוש אסוציאציות סובייקטיביות רבות משלנו, שנוכל להטיל אותם ואת משמעות היחסים שביניהם על המושג 'אינטרנט'. רק כך נוכל להשיג הבנה מעמיקה של מה הוא 'אינטרנט'. ומי כמו קוראי בלוג זה יודעים עד כמה רבים הם ההיטלים שאנו צריכים להטיל על מנת להבין לעומק את מושג ה'איטרנט'.

       

      ההבנה שלנו, אך גם יכולת התפקוד והשרידות שלנו במצבים חדשים,  נרכשת על ידי  הטלת מספר רב של היטלים אסוציאטיביים  שונים, אך משלימים, על התופעה. אף אחד מהיטלים אלה אינו מדויק, אולם ככל שהיבטים האלו יהיו עשירים יותר ורב-הקשרים יותר, כך נצליח להגיע להבנה מעמיקה ועשירה כאחת, של הדבר החדש שאנו חווים ומנסים להבין.

      צבי,

      נהדר לקרוא את ההיטל שלך על מה שאני מסביר עבור עצמי כ"עומק התובנה".

      בסדנאות, שאני מעביר לאנשים צעירים (סטודנטים), אני מתחיל בהבחנה בין "ידיעה" (הכרת מושג כלשהוא בצורתו השפתית - טקסטואלית) לבין "תובנה" (הכרת מושג כלשהוא ברמת ההוויה). הבדל שמתבטא בעיקר ברמת הביצוע. כולנו מכירים את העובדה, שיש דברים שאנחנו צריכים לעשות ואיננו עושים אותם. אני מזהיר אותם ואת עצמי מפני הבור שמציבה "מלכודת הידיעה".

      אני מכיר מקרוב את היהירות, המפסיקה לחפש היטלים נוספים, אשר יכולים להעמיק את התובנה, ומחפשת היטלים מוכרים להיאחז בהם.

      האם לכך התכוונת ב"סכנה הגוגלית" ? 

        14/9/07 16:40:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-09-13 21:06:14

      רם,

       תודה על הצעתך לתרגום עברי ל- Thick precision.

       אני מתלבט כבר זמן בשאלה כיצד ניתן לתרגם מושג זה לעברית, בצורה שתבטא את מלוא מהותו.

       ובכל אחד מהנסיונות שעשיתי הרגשתי שנכשלתי, כי משהו חשוב נותר בחוץ.

      כך גם לגבי הצעתך.

      היא מענינת אך עדיין מותירה מחוץ לה את מה שהוא לדעתי אחד מפלאי החשיבה שלנו - יכולתה להשיג עומק של דיוק דווקא על ידי הטלת היטלים שאף לא אחד מהם הוא מדוייק.

       

      צביקה יקר

      שנה טובה

      ותודה על עוד פוסט שלא איפשר לי  להישאר אדישה ו להישאר סתם  בהנאה פסיבית.

      אני רוצה לחבר את' רב הרבדיות' של המושגים שאנו מבנים, ואת הפרדוקס של השגת הדיוק דווקא באמצעות  חוסר היכולת להגדיר במדויק,  לבחינת החשיבה והתפיסות באמצעות מטאפורות:

       

      יצירת דימויים מטאפוריים היא תהליך של הסמלה. כל מערכת סמלים ופעולות יכולה לתפקד וליצור משמעויות רק יחד עם המשלימים הלא פורמאליים שלה. אלה מבוססים על מאפיינים אישיים, אוסף של התנסויות והתמחויות אישיות. המטאפורה מאפשרת מבט פנימה לתוך היבטים אחדים של ה 'ידע האישי', הנסתר באופן יחסי, אף בשפה עצמה (תיאור מחוק). ביטויים מטאפוריים בשפת היום יום יכולים לאפשר לנו התבוננות לתוך אופים המטאפורי של המושגים המעצבים את פעילות היום יום שלנו. הבחירה המיוחדת במטאפורה מסוימת, יכולה ליצג אחדים מהמבנים העמוקים של השפה. המטאפורה נשענת על תהליך מנטלי של בחירה והדגשה. היא מייצגת הדגשה של תכונות אחדות, נבחרות מתוך תופעה שלמה. ההארה של תכונות אחדות ממקדת לעיתים קרובות את תשומת ליבנו להיבטים חבויים של התופעה. מנקודת מבט זו, הבנת מושג כל שהוא תלויה ביכולת שלנו להבין, בו בזמן, מטאפורות משלימות, ואפילו סותרות של המושג. 

       יתרה מכך, בעת השימוש במטאפורות, ניתן לגלות את הפערים בין המטאפורה לתפיסה שיש לנו על המושג, ומה חסר במטאפורה, אך נמצא בהיטלים הרבים שבנינו בהקשר אליו. או היכן המטאפורה סותרת את ההיטלים שבנינו על המושג. פערים אלו מאפשרים לנו להעלות למודע את הרבדים העמוקים יותר והרחבים יותר באשר לתפיסתנו את המילה/מושג/תופעה.

      שימוש במטאפורות מציף על פני השטח את המשמעויות החבויות שכל אחד מבנה על אותו מושג, שהרי כל אדם משתמש במטאפורות שונות לאותו מושג, בשל החוויה הייחודית המאפיינת כל אדם באינטראקציה האישית שלו עם המושג/מילה.

      תופעות המאפיינות את ה'תיאור המחוק' הן היווצרות של תיאוריות מכלילות,  ולחילופין, סטריאוטיפים ודעות קדומות.

      כמו כשאתה מדבר על השלג ועל הגמל, הבניית ידע היא תלוית תרבות ואף המטאפורות יצביעו על ההקשר התרבותי של היחיד.

      נשאלת השאלה, איך מיישמים את התפיסה הזו בחיים?

      לגבי החינוך וההל"ה (הוראה, למידה, הערכה) כבר  הוצעו גישות מעשיות.

      ועוד אני שואלת:

      איך אפשר לאמץ רעיונות שועליים אלו ולא להיסחף/ליפול דווקא לרדידות?

      האם אין סכנה שבשם הבניית הידע האישי, וערך השועליות ובוז לקיפודיות, אנשים יוותרו על העמקה ולמידה ויישארו בראייה הנאיבית/אינטואיטיבית? האין זה מסוכן?

      על כך מאמר חשוב מאד של ריצארד פול  - חשיבה דיאלוגית.

      חג שמח

       

       

       

      זיוה יקרה

       

       

      תודה על המסה שתרמת כאן לדיון  על דימויים מטאפורים, מושגים וסוביקטיביות אישית ותרבותית לעומת 'תיאורים מחוקים' של תיאוריות מכלילות.

       

      אך הייתי רוצה להבהיר נקודה שלטעמי היא חשובה ואותה את מעלה רק בסוף התגובה שלך - החשש שהשועליות כביכול מעודדת בוז לקיפודיות.

       

      הייתי רוצה להדגיש זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.  שועליות ללא קיפודיות היא זריעת רוח והבל. השועל מבקש לחפש אל מחוץ לתיאוריה, למודל או ל- mind set שלו רק לאחר שהבין לעומק שבאלה הקיימים לא יקבל את התשובות המספקות להקשר שהעלה את שאלותיו.

       

      תודה על שהערת את תשומת ליבי לאפשרות של אי הבנה חמורה זו.

       

      אשתדל להבהיר  ולהרחיב בעניין זה בפוסט הבא.

       

      ובינתיים מאחל לך שנה נהדרת והמשך חג שמח,

       

      צבי לניר

        14/9/07 16:00:

       

      צטט: גידי קוסטא 2007-09-13 13:27:26

      התיאור שלך מזכיר מאוד את ההסבר של הדלאי לאמה לגבי הכרת התודעה באמצעות המדיטציה. זה דומה בהקשר של ההבדל בין "לחשוב על" לבין "להתנסות ב", אבל מעבר לכך, רלוונטי גם לעניין הזנחת התכונות שבהן אנחנו ייחודיים כבני אדם, ובוודאי עדיפים על המחשב.

       

      אין לי כוכבים לתת, אבל בכל אופן, שמח להצטרף למאורה.

      גידי

      אני עצמי עושה מדי פעם מדיטציה וקצת גם מכיר את כתבי הדלאי לאמה ומאוד מעריך את פועלו.

      כוונתי  היא יותר צנועה, ואם יותר לי, גם יותר מדוייקת. אם כי גם היא מסתברת כעולם ומלואו - לעסוק בתכונות החשיבה שמייחדים אותנו כבני אנוש  ולפתח מתודות וכלים שיאפשרו לנו להשתמש בטכנולוגיות המחשב והאינטרנט כמסייעים ליכולות יחודיות אלה, ולא כמחליפות אותן.

      ואשר לכוכבים שאתה רוצה להעניק לי אך אין לך עוד... העיקר הכוונה.

      תודה,

      צביקה לניר

        14/9/07 15:50:

       

      צטט: דבי לוזיה 2007-09-13 11:14:35

      אני מתחברת לדבריך. לכל אחד, במסגרת המערך הפנימי והאישי שלו בוחר איך ללמוד דברים, איך לזכור דברים ואיך לקבל תמונה מלאה.

       

      זה יפה לחשוב על זה כיתרון אנושי אבל אם אנחנו מקישים מושג מסוים בגוגל - נקבל המון היטלים של אותו מושג - לפעמים כאלה שלא חשבנו עליהם כלל.

       

       

      דבי יקרה

       

      בצד היתרונות הרבים, שלושה דברים מפריעים לי  בגולגיות - הקלות הבלתי נסבלת של קבלת התשובות שגורמת לנו לדלג על שלב הרהרור העצמי שלנו בשאלה. הריבוי האין סופי של תשובות, או ליתר דיוק הוורציות של אותן תשובות והתעדוף שלהם (עשרת הפריטים הראשונים המופיעים בעמוד הראשון).

       

      ההטלים שאני התייחסתי אליהם כאלו שיוצרים את ה- thick precision האנושי, הם הטלים של אסוציאציות סוביקטיביות. לא של מידע אוביקטיבי.

       

      ניתן לעבד אותם  גם מתוך מידע אוביקטיבי אך לכך נדרשת עוד פעולה חשיבתית אישית שבדרך כלל איננו מבצעים אותה בגלל הקלות הבלתי נסבלת של קבלת התשובות הגוגליות.

       

      וחוץ מזה אני מקנא בך על יכולת זכרון המספרים שלך. אני מאוד גרוע בזה. ניסיתי מספר שיטות שונות, אך לא הצלחתי לאמץ לעצמי שיטה שתתאים לי, כפי שאת הצלחת.

       

      אז שתהיה לך שנה נהדרת

       

      צבי לניר

       

        13/9/07 21:06:

      רם,

       תודה על הצעתך לתרגום עברי ל- Thick precision.

       אני מתלבט כבר זמן בשאלה כיצד ניתן לתרגם מושג זה לעברית, בצורה שתבטא את מלוא מהותו.

       ובכל אחד מהנסיונות שעשיתי הרגשתי שנכשלתי, כי משהו חשוב נותר בחוץ.

      כך גם לגבי הצעתך.

      היא מענינת אך עדיין מותירה מחוץ לה את מה שהוא לדעתי אחד מפלאי החשיבה שלנו - יכולתה להשיג עומק של דיוק דווקא על ידי הטלת היטלים שאף לא אחד מהם הוא מדוייק.

       

      צביקה יקר

      שנה טובה

      ותודה על עוד פוסט שלא איפשר לי  להישאר אדישה ו להישאר סתם  בהנאה פסיבית.

      אני רוצה לחבר את' רב הרבדיות' של המושגים שאנו מבנים, ואת הפרדוקס של השגת הדיוק דווקא באמצעות  חוסר היכולת להגדיר במדויק,  לבחינת החשיבה והתפיסות באמצעות מטאפורות:

       

      יצירת דימויים מטאפוריים היא תהליך של הסמלה. כל מערכת סמלים ופעולות יכולה לתפקד וליצור משמעויות רק יחד עם המשלימים הלא פורמאליים שלה. אלה מבוססים על מאפיינים אישיים, אוסף של התנסויות והתמחויות אישיות. המטאפורה מאפשרת מבט פנימה לתוך היבטים אחדים של ה 'ידע האישי', הנסתר באופן יחסי, אף בשפה עצמה (תיאור מחוק). ביטויים מטאפוריים בשפת היום יום יכולים לאפשר לנו התבוננות לתוך אופים המטאפורי של המושגים המעצבים את פעילות היום יום שלנו. הבחירה המיוחדת במטאפורה מסוימת, יכולה ליצג אחדים מהמבנים העמוקים של השפה. המטאפורה נשענת על תהליך מנטלי של בחירה והדגשה. היא מייצגת הדגשה של תכונות אחדות, נבחרות מתוך תופעה שלמה. ההארה של תכונות אחדות ממקדת לעיתים קרובות את תשומת ליבנו להיבטים חבויים של התופעה. מנקודת מבט זו, הבנת מושג כל שהוא תלויה ביכולת שלנו להבין, בו בזמן, מטאפורות משלימות, ואפילו סותרות של המושג. 

       יתרה מכך, בעת השימוש במטאפורות, ניתן לגלות את הפערים בין המטאפורה לתפיסה שיש לנו על המושג, ומה חסר במטאפורה, אך נמצא בהיטלים הרבים שבנינו בהקשר אליו. או היכן המטאפורה סותרת את ההיטלים שבנינו על המושג. פערים אלו מאפשרים לנו להעלות למודע את הרבדים העמוקים יותר והרחבים יותר באשר לתפיסתנו את המילה/מושג/תופעה.

      שימוש במטאפורות מציף על פני השטח את המשמעויות החבויות שכל אחד מבנה על אותו מושג, שהרי כל אדם משתמש במטאפורות שונות לאותו מושג, בשל החוויה הייחודית המאפיינת כל אדם באינטראקציה האישית שלו עם המושג/מילה.

      תופעות המאפיינות את ה'תיאור המחוק' הן היווצרות של תיאוריות מכלילות,  ולחילופין, סטריאוטיפים ודעות קדומות.

      כמו כשאתה מדבר על השלג ועל הגמל, הבניית ידע היא תלוית תרבות ואף המטאפורות יצביעו על ההקשר התרבותי של היחיד.

      נשאלת השאלה, איך מיישמים את התפיסה הזו בחיים?

      לגבי החינוך וההל"ה (הוראה, למידה, הערכה) כבר  הוצעו גישות מעשיות.

      ועוד אני שואלת:

      איך אפשר לאמץ רעיונות שועליים אלו ולא להיסחף/ליפול דווקא לרדידות?

      האם אין סכנה שבשם הבניית הידע האישי, וערך השועליות ובוז לקיפודיות, אנשים יוותרו על העמקה ולמידה ויישארו בראייה הנאיבית/אינטואיטיבית? האין זה מסוכן?

      על כך מאמר חשוב מאד של ריצארד פול  - חשיבה דיאלוגית.

      חג שמח

       

       

        13/9/07 13:27:

      התיאור שלך מזכיר מאוד את ההסבר של הדלאי לאמה לגבי הכרת התודעה באמצעות המדיטציה. זה דומה בהקשר של ההבדל בין "לחשוב על" לבין "להתנסות ב", אבל מעבר לכך, רלוונטי גם לעניין הזנחת התכונות שבהן אנחנו ייחודיים כבני אדם, ובוודאי עדיפים על המחשב.

       

      אין לי כוכבים לתת, אבל בכל אופן, שמח להצטרף למאורה.

        13/9/07 11:14:

      אני מתחברת לדבריך. לכל אחד, במסגרת המערך הפנימי והאישי שלו בוחר איך ללמוד דברים, איך לזכור דברים ואיך לקבל תמונה מלאה.

       

      זה תמיד מדהים אותי בהקשר של מספרים. לכל אחד שיטה משלו איך לזכור מספר. יש כאלה שמחלקים את המספר לזוגות, יש כאלה שזוכרים לפי אסוציאציות. אני, שמספרים זה הזיכרון הכי חזק אצלי, זוכרת אותם לפי ניגון עם פיקים וירידות - כמו גרף כזה.

       

      ההפנמה של אינפורמציה נעשית בדרכים מגוונות  - גם במסגרת לימודים, כשהיא מתחברת לכל אדם להווייתו ולניסיונו האישי.

       

      זה יפה לחשוב על זה כיתרון אנושי אבל אם אנחנו מקישים מושג מסוים בגוגל - נקבל המון היטלים של אותו מושג - לפעמים כאלה שלא חשבנו עליהם כלל.

       

      תודה על דבריך המאירים, כתמיד, ושנה טובה ומבורכת.

        13/9/07 11:03:

       

      צטט: ron0000 2007-09-12 19:30:27

      Thick Precision = בהירות רב שכבתית?

       

       

      רם,

      תודה על הצעתך לתרגום עברי ל- Thick precision. אני מתלבט כבר זמן בשאלה כיצד ניתן לתרגם מושג זה לעברית, בצורה שתבטא את מלוא מהותו.

      ובכל אחד מהנסיונות שעשיתי הרגשתי שנכשלתי, כי משהו חשוב נותר בחוץ.

      כך גם לגבי הצעתך. היא מענינת אך עדיין מותירה מחוץ לה את מה שהוא לדעתי אחד מפלאי החשיבה שלנו - יכולתה להשיג עומק של דיוק דווקא על ידי הטלת היטלים שאף לא אחד מהם הוא מדוייק.

      אינני ממהר "לסגור" את הנושא, כי עצם היותה של השאלה ממשיכה להיות פתוחה, ממשיך לגרות את החשיבה לגבי משמעותה.

      אז בוא נהנה יחדיו מעוצמתה של השאלה שאין לנו עדיין תשובה מספקת לה. 

      צבי לניר

        13/9/07 10:55:

       

      צטט: noam tepper 2007-09-12 18:30:01

      מוכר לי מאיפשהו. s/n ratio ?

       

      נעם.

       

       

      נעם

      שוב אתה מקשר את דברי לתיאוריות אחרות,  שהקשר שאתה יוצר עימם מפתיע אותי.

      אני מכיר לא רע את 'תיאורית האינפורמציה' שפותחה בשנות החמישים על ידי שנון ואת המחקר הקוליסאלי של רוברטה ולסטטר על הפתעת פרל הרבור, שבו היא הרחיבה את היישימות של מושגי תיאורית האותות והרעשים, לשאלות של תפיסה המודיעינית והתפיסה האנושית בכלל.

      אך עדיין נותרת השאלה כיצד הדברים קשורים כאן וכיצד הם יכולים להפרות  את הדיון שלנו?

      האם תוכל להבהיר?.

      צבי לניר

        13/9/07 10:47:

      איזה כיף.

      כל פוסט חדש מלכד שוב את אלה שהפכו כבר לשותפים ותיקים ב'מדורת להקת הזאבים'.

      תודה לבועז ושלומית שהביאו את הזרדים הראשונים למדורה, הפעם.

      ואור המדורה, ואני מקווה גם חומו, מביא כל פעם גם מצטרפים חדשים.

      וכאן אני מברך ומודה לזאב, נעם ורם, המצטרפים החדשים, שכל אחד מהם הביא זרדים משלו לחגיגת 'מדורת להקת הזאבים' המתלהטת כאן.

      צבי לניר

        12/9/07 21:18:

       

      מרתק.  קראתי בצמא

        12/9/07 19:30:
      Thick Precision = בהירות רב שכבתית?
        12/9/07 18:30:

      מוכר לי מאיפשהו. s/n ratio ?

       

      נעם.

       

       

        12/9/07 18:17:

      מעשיר כרגיל (כן כן, עכשיו זה כבר הרגל).

      החזרת אותי אל העבר למסע snow-shoeing מרתק שהיה לי שאינני בטוח כלל שהייתי חוזר עליו.

       

      כמי שעובד עם ארגונים על מניעת הטרדה מינית בעבודה, אני פוגש לא מעט ארגונים שחושבים שהחתמת עובדים על נוסח של החוק או אפילו תוכנת מחשב בנושא שהעובדים פוגשים פעם בכמה שנים, מספיקים כדי להבין את המורכבות של התופעה בהקשרה הארגוני, שלא לומר הנזקים שלה לארגון.

       

      קשה לי לתאר עד כמה זו דוגמה מזוקקת לתיאור מחוק.

       

      צבי תודה,

      ושנה טובה, של חשיבה, גילוי והנאה.

       

        12/9/07 08:25:

      מר לניר

      סוף סוף אישיות איכותית

      קטונתי

      אשמח להמנות על ידידיך

        10/9/07 22:55:

      צביקה, זה מאוד מאוד מעניין....

      תורם לי רבות.

      תודה.

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים