אני מתנדבת של ארגון פעמונים. חיפשתי מקום להתנדב, שלא יהיה אינטנסיבי מידי - בכל זאת החיים די עמוסים. ומצד שני צריך. מקום שיתאים לכישורים שלי. כשסיפרו לי על פעמונים מיד ידעתי שיש לי את נתוני הפתיחה הדרושים: המון רצון טוב, ואף פעם לא הייתי במינוס. טוב, עד כדי מספר ימים ספורים.

(האיש שלי טען שזה לא מוסרי לבוא למשפחות ולהגיד להם להצטמצם, על דברים שאני מרשה לעצמי. אני טענתי לעומתו שתמיד ידענו להתאים את עצמנו להכנסות, שלא גדלתי עם כפית של כסף בפה, וכל מה שיש לנו זה מעבודה קשה וניצול ההזדמנויות שנקרו בדרכנו, וסה"כ אני עוזרת למשפחות הללו)

פניתי, עברתי הכשרה, השתלמויות, ואני מלווה ותיקה. נכון, אני לא אלון גל. אפילו לא מאמנת. אבל יש לי ארגז כלים שעוזר להרבה משפחות. וצוות של מומחים מתנדבים להעזר בהם.

המטרה שלנו היא להגיע לשיקוף נכון ומדויק של המציאות הכלכלית של המשפחה. ואז לבנות תכנית הבראה - להגיע למצב שבו ההכנסות יותר גבוהות מההוצאות - ולהתחיל לחסל את החובות.נשמע פשוט לא?

דבר ראשון מארגנים את המסמכים. לאנשים אין מושג מה קורה. האמת היא שזה די מובן. מי לימד אותנו להסתכל על חשבון חשמל? חשבון בנק? ושיקום מי שמבין את חשבון הסלולר. המסמכים הללו הם הרבה פעמים לא מובנים, לא נעימים, ואנשים נמנעים ממה שקשה, גם אני.

למיין את כל החשבונות, לפי חברות לפי תאריכים - בכלל לא פשוט. הרבה חשבונות חסרים, לפעמים מוצאים ערימה של מכתבים שבכלל לא נפתחו.

משפחה חדשה. כל הניירת הייתה אמורה להיות זמינה ומסודרת מעצם הפנייה לפעמונים. אין סיכוי. רמת הבלבול כל כך גדולה שצריך להסביר איך לסדר. איזה מסמכים להשלים, איך להשלים. המשפחה חיה ביאוש וחרדה, כל כך מובן - ענן האי ודאות שבו הם נמצאים מאיים כל כך. מתחילים לסדר. השארתי הרבה שיעורי בית. אבל המשימות מוגדרות.

במקביל כל משפחה צריכה להתחיל לרשום כל הוצאה והוצאה שהיא עושה. בסוף החודש נסכם את ההוצאות ונראה את תמונת המצב. יש משפחות שיותר נוח להם עם החוברת שאני מביאה, יש משפחות שמתחברות טוב יותר לגיליון האקסל. האמת, לא אכפת לי - העיקר שהרישום יתבצע. ונוכל להגיע לשיקוף המציאות.

נתתי להם את החוברת והסברתי שצריך לרשום כל הוצאה והוצאה. אם המשפחה הסתכלה עלי ושאלה: את רוצה להגיד לי שיש מישהו שבאמת עושה את זה?

כבר הזכרתי שאף פעם לא היתי במינוס - אחת הסיבות היא הרישום שעשיתי בעצמי. הסברתי לה שלא זו בלבד שאנשים עושים את זה, אין דרך אחרת להגיע לשליטה על התקציב.

כבר בפגישה הבאה היה וידוי - כבר שנים כל בוקר היא שותה קפה בבית קפה, אף פעם, עד שהיא התחילה לרשום בחוברת היא לא הבינה את האפקט המצטבר. חסל סדר כוס קפה בבית קפה. מעצמה, בלי שהייתי צריכה להגיד מילה. הדרך עוד ארוכה וקשה, דברים שמובנים לאחרים אצטרך ללמד אותם, אבל יש הרבה רצון ואני מקווה לעזור למשפחה להגיע למקום הרבה פחות מאיים.