יום קריאה עבר עלי היום ואיתו כמה נקודות מעניינות למחשבה.
ופתאום נתפסתי לאמרה אחת שנכתבה לפני עשור, לפני עידן הרשתות החברתיות - פשוטה ונוקבת:
"תקשורת בין חברים היא אחת מהאמנויות החשובות בחיים. סגנון החיים המודרני מונע מאיתנו את הזמן והבטחון הרגשי הדרושים כדי להיות חברי אמת. אנו מטפחים תקוות ושאיפות שווא לקיצורי דרך [מישהו הזכיר רשתות חברתיות?], אך הדבר הטוב היחיד בתקשורת בין חברים (השקעת זמן ובטחון רגשי) הופך לטריוויאלי בשל התרבות הארגונית השטחית. הנטוורקרים [חבירטואלים?] הם אוייבי חברויות האמת. הם גוזלים את זמננו ומפתים אותנו להצטרף אל ההמון הפופולרי [פייסבוק? קפה דה מרקר?] כסורגים סמליים של החיים. למרות זאת, יש לכבד ולטפח חברויות אמת כמרכיב חיוני של אמנות החיים."
On friendship by Ray Pahl (2000) p. 90-91 |
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נקודה מאוד טובה למחשבה! אני די מסכימה.
תודה על שני הסנט :-)
אורית.
אאוץ'
לא לחברות כזאת התכוונתי...
תחילה התנצלות על העיכוב בתגובה (האמת אין תירוץ מספק...)
משהו בגיחות ה- 10 דקות האלה (או למען הדיוק רוב הזמן, זה מסתכם בלראות אותם אונליין, או להגיד שני משפטים וחצי...הרבה פחות מ- 10 דקות) הופך את החברות לפלסטיקית וממוסס אותה. לא בכדי כמות החברים עם השנים הולכת ומצטמצמת.
זה נכון שעם החברים הטובים ביותר נשמר הקשר, אבל גם הוא הופך לרשמי משהו. אין את כל המסביב (בעיקר המגע, אני חושבת...אולי בתור אישה זה נראה לי יותר חשוב? לא סגורה על זה).
מצד שני, מסכימה לגמרי, שבלי העולם הוירטואלי, החברויות האלה היו מסתיימות הרבה יותר מהר...
תודה!
אורית.
כפי שכבר צויין בחלק מהתגובות, החברות הורטואלית הינה סממן של התקופה בה אנו חיים.
אך האם היא באה על חשבון חברות אמיתית או כתוצאה ממחסור בה אני לא בטוחה.
מה שכן אני חושבת שהלחברות הוירטואלית יש חשיבות רבה שכן מוחנו אינו מבדיל בין מילה טובה
שנאמרה ע"י חבר אמיתי או חבר וירטואלי. בשני המקרים ההרגשה החיובית היא מנת חלקו של המקבל.
ובמקרה של מילים לא נעימות, הרי שה"טיפול" בחברים הוירטואליים הרבה יותר פשוט -;).
There is no true friendship. Here's a story to demonstrate:
I was once in an African country for a short business trip. It was Easter time (around our own Pesach). The country was so poor that everything had to be imported, including dairy products, chocolate and many other items that are normally taken for granted. Anyway, the chef of the rather fancy hotel had imported a live rabbit (or hare, I am not sure). He explained that he intended to release the animal in the hotel lush gardens, in order to offer the children of guests and rich locals the opprtunity to conduct an "Egg run" -- a traditional Easter children's game. The chef further explained that after that he would slaughter the animal, cook and serve it (not Kosher...). Then he offered us to pet the animal slightly.
I was somewhat appalled and said something "How can I pet it today and eat it tomorrow? Someone responded and said "This is friendship..."
Further materials: check No'am Chomski's writings...
Mikz1
בהחלט חומר למחשבה.
לי באופן אישי (בתור אחד שגר הרבה שנים בחו"ל) הבמה הוירטואלית עוזרת לי לשמור על קשר עם חברים ומשפחה.
לפעמים אני תוהה, ומוצא שדווקא הנוחיות הקטנה שאתה יכול להכנס לתוך חייו של חבר/חברה לפרק זמן קצר בלי להתיישב 10 שעות לביקור מייגע של קפה ועוגה, אלא לנהל שיחה מעניינת ואז כל אחד חזרה במקומו הטבעי בבית - לפעמים נראה לי שיש בזה קסם מסוים - לא?
ברור שמפגש אישי, שפת גוף, חיבוק עדיף - אבל שאין זאת בתדירות גבוהה יש בהחלט מקום לתיקשורת בעולם הוירטואלי - לא?
כל טוב
זאב
היי דפנה,
כתבת יפה :-)
אני מבינה שאת מגיעה מהגישה הסוציולוגית (ולא הטכנולוגית).
בעיני הדברים נמצאים איפשהו באמצע. נכון שהרבה מהקשר תלוי בנו, אבל נכנסים למשוואה הזאת גם שיקולים של לחצים חברתיים (באמת איך הגעת לקפה? לא המליץ לך חבר?), גם שיקולים פרקטיים (אני גרה בחו"ל. אין מצב שהייתי יכולה להיות בקשר כלשהו עם ישראלים שאני לא מכירה אילולא הרשתות החברתיות) והרבה פשרות - כמו שעושים בהרבה הזדמנויות בחיים.
אולי העיקר הוא להיות שלם עם המצב החברתי - ולא משנה מהו. הרי ממילא לא כולם מתיישרים לפי נוסחה אחת.
ובכל זאת כולנו (ועוד המון אחרים) עלינו על העגלה הזאת של רשתות חברתיות, למרות שלא מעט אנשים החליטו שהם לא לוקחים בזה חלק.
תודה :-)
תודה :-)
מי שיש בו עומק ורגישות, שהאינטליגנציה הרגשית שלו גבוהה, יהיו לו חברי אמת וקשרים אמיצים ישירים ועמוקים. החברים הוירטואליים לא יחליפו את קשרי האמת ויותר מכך, חלק מהחברויות הוירטואליות יעברו למציאות ויהפכו לקשרי אמת משמעותיים.
מי שאין בו את העומק, שאינו מסוגל לגעת ברגש, שגדל בסביבה בה התקשורת הבין-אישית דלה או עמוסת קצרים, יתקשה לבנות קשרים עמוקים ומשמעותיים ממילא.
כך שלטעמי, הוירטואליה איננה מכתיבה אילו חברים וקשרים יהיו לאדם. הרשת מאפשרת להרחיב את הקשרים והנטוורקינג שלנו ואני מברכת על כך. אני בספק אם הייתי קוראת את הרשומות שלך אם הן היו מפורסמות כמאמרים, היכולת להגיב והתקשורת שהבלוג מאפשר הם נפלאים. וזה חלק ממה שהרשת מאפשרת. הרחבה.
הציטוט שהבאת יפה ומעורר מחשבה
תודה, דפנה
תגובות של ילדים ובני נוער תמיד מעניינות אותי...
אני מכירה מעט מאד אנשים שלא אוהבים לדבוק בדברים מוכרים ומוכנים לבדוק ולאמץ דברים חדשים, אני שומעת הרבה את המונח "הישן והטוב" למרות שבאמת הישן הזה לא היה בהכרח כל כך טוב אם באמת חושבים על זה,
פעם מישהי חכמה אמרה לי שההתקוממות Resistance
לטכנולוגיות בארגונים היא משהו מבורך שהוכיח את עצמו כי יש גם הרבה טכנולוגיות לא מוצלחות, והן גם צצות כל הזמן, אני חווה את זה ביומיום, לפעמים זה נכון ולפעמים ממש מיותר...
צודקת. ברוב הפוסטים שלי ניסיתי להדגיש שלמרות שאנחנו מכירים את החברים מפייסבוק במציאות, העולם הוירטואלי אינו חופף עם העולם האמיתי. כי בכל זאת יש דברים שרק בפנים-אל-פנים אפשר להבין.
ממש במקרה נתקלתי בתגובה של בן נוער לנושא :-)
מעניין. משמח? או שאנחנו פשוט אוהבים לדבוק במה שאנחנו מכירים?
נגיד...חבירטואליות?
תודה :-)
אורית.
זה מאוד נכון.
חברות אינה מובן מאליו.
צריך לשמור ולטפח...
אני מניחה שאצל כל מי שמבלה כאן בקפה עולה השאלה...הפלטפורמה הוירטואלית מאד מתעתעת ולפעמים אני מרגישה שכל הערכים שגדלנו עליהם (כבוד הדדי וסובלנות למשל) הולכיםן קצת לאיבוד בעולמות הוירטואליים.
יש הרבה יתרונות וגם הרבה חסרונות. היא בעצם כלי לאינסוף הזדמנויות של היכרות מכל סוג שהוא, מאפשרת למידה מרחוק, עבודה מרחוק, מאפשרת עבודה בצוותים וירטואליים בחברות גלובליות וכו'.
בעיני הגדרת החברות עדיין כוללת מפגש של פנים מול פנים בסופו של דבר. אין תחליף להכרת הקול, צורת ההתנהגות והמניירות של אותו אדם. מעניין לשאול את הילדים ובני הנוער, הכל הרי מתחיל ונגמר בחינוך.
מי יודע, אולי בשנים האלה ההגדרות משתנות ואולי צריך להתעקש על הצורך בהמצאת מילה חדשה ל"חברות" וירטואלית
היי שות'
האם חברים הם לא עצמינו ועצמינו...קצת השתקפות שלנו, וקצת ההיפך מאיתנו...
תודה :-)
יפה...
בספרות המקצועית מדברים על families of choice ועל זה שבעצם עם המודרניזציה החברים תופסים מקום יותר ויותר מרכזי בחיינו על חשבון המשפחה...אז אולי גם זה סוג של פיצוי :-)
תודה :-)
איזה יופי של תובנה! תודה :-)
כל כך נכון, ועם זאת קצת ארכאי, לא?
וואלה :-) - באמת וואלה?
:-)
בעיה או הזדמנות :-)
תודה :-)
מבינה את הנקודה שהעלית, אם כי אני לא יכולה שלא לחשוב על מה הייתי יכולה לעשות בכל הזמן הזה שאני נמצאת היום אונליין - ואולי זו רק אני, אבל להערכתי - זה לפחות שעה-שעתיים ביום. ואני לא מדברת על זמן עבודה - הרי כולנו דבוקים אז למחשב, אלא בזמן החופשי.
זה כל כך נכון.
הצורך שלנו להספיקדברים,כדי שנוכל יותר ויותר לבטא את עצמינו ולהפיק מעצמינו את המירב ולממש את עצמינו...ועצמינו...ועצמינו ..מונע מאיתנו להקדיש את הזמן שדרוש לחברי אמת.
וניתן למצוא חברי אמת ברשתות חברתיות,לדעתי דווקא זה פותח גבולות-אני יכולה למצוא חברת אמת מפינלנד,שהגענו אחת לשניה בזכות רשת חברתית,ובלעדי האינטרנט הייתי מפסידה אותה.
אני חושבת שהבעיה היא שמרוב גירויים ורצון להשיג הכל אנו מסתפקים במה נשמע בwall של הפייסבוק ובמשפט סטטוס לתיאור ההרגשה שלנו וככה זה כל המאמצים החברתיים שלנו....אנו לא משקיעים את הזמן בלבנות מערכת חברויות אמיתית...
אולי זאת הסיבה כשמתקלקל לנו המחשב לכמה ימים אנו מרגישים כל כך מנותקים...
לדעתי לפחות :)
ממש אהבתי את הציטוט.הוא הזכיר לי כמה חברים זה דבר חשוב..
קראתי פעם איפשהו ש"חברים הם דרכו של אלוהים להתנצל על המשפחות שלנו" - אישית, מעולם לא יכולתי להסכים יותר עם איזה משפט .
תודה.
למי שנמצא, נניח, באוסטרליה, קצת קשה להמשיך לשמור על קשר עם מישהו בארץ, אלא באמצעים מעט וירטואליים. וגם סקייפ לא תמיד פותר. הייתי בביתו של קרוב, שבנו ביפן עם הנכדים. סקייפ זה ממש לא זה. נכון, לראותם מעבר לים, מעבר לעולם, זה מעין נס זוטא, אבל - זה לא אותו דבר. הקרבה הזו, עבורי לפחות, רק העצימה את הכאב שבמרחק. הכאב שבידיעה שהם כל כך קרובים, ובכל זאת - או אפילו בגלל זה - כל כך רחוקים.
מה שלא נוצר במפגש, כנראה לא ייווצר לעולם. אתמול שוחחתי בטלפון עם חברה מהקפה, שעמה כבר נפגשתי פעם. וזה היה כיף טהור. הרבה יותר מאשר תקתוק במחשב. כשאתה נפגש עם מישהו, בכל השיחות שלכם לאחר מכן, גם אם הן בתקתוק או בטלפון, עומדת הארומה של הפגישה. המראה שלה, הניואנסים שלה, קצב השיחה שלה, סגנון התנועה שלה. כך אתה קצת יותר - הרבה יותר "איתה" בכל עת שיימשך הקשר, ובכל אמצעי שבו הוא יימשך. בשיחת טלפון אתה יכול לדמיין את החיוך על פניה כשהיא מזהה אותך. וזה נותן בונוס רגשי וממלא הרבה יותר מאשר התקתוק הסטרילי והעקר על המקלדת.
וכמובן, יש שיעדיפו לשבת עם חבר ותיק שלא ראו 3 שנים, מאשר להתחיל בכל המעמסה הזו של יצירת קשרים חדשים, או תחזוק קשרים שיצרו בתקתוק, קשרים שהם עקרים, במידת מה.
אני לא אומר שכל הקשרים כאלה. אני מכיר בחור שתקתק עם מישהי בצ'ט, והיום הם נשואים פלוס ילד. כלומר, אין דפוס אחיד להתפתחות או להתמשכות קשרים. אבל בפירוש יש רמות שונות של תחזוק קשר או איכות קשר, ויש קורלציה מובהקת בין המדיום לבין איכות הקשר.
חברות אמת חייבת את מבחן המציאות, אחרת איך תקראי לה אמת?
:)) זו הבעיה עם דברים שנכתבו לפני 10 שנים. המציאות חזקה מכולנו.
speaking for myself, the virtual world never came instead of the real one
can't recall even a single time of avoiding catching up with a friend
for staying home online. but maybe it's me
:)
anyways... horrible weekend on it's way
38-36-31-38
i guess it's that time of the year
australian open of course
:)
היי plonk,
התייחסת כאן לכמה דברים מעניינים -
not sure i can agree with some of these says
and i'll try to explain why
:)
> סגנון החיים המודרני מונע מאיתנו את הזמן והבטחון הרגשי הדרושים כדי להיות חברי אמת.
> הנטוורקרים [חבירטואלים?] הם אוייבי חברויות האמת.
הם גוזלים את זמננו ומפתים אותנו להצטרף אל ההמון הפופולרי [פייסבוק? קפה דה מרקר?] כסורגים סמליים של החיים.
it's all about choises we make, saying it's the virtual world that makes us etc it's just fingerpointing
instead of taking action point assigned to ourselves
real deep friendship for life, is something we work on for years. these virtual places are just meeting place, you
can start friendship that will lead to close friendship, by bumping into someone at the marker or facebook, same
as u bump into someone at the coffee shop, supermarket or any other place... and from there, if there's a
will, you"ll probably take it another step fwd
i think the word 'friend' here at the marker, or facebook like places, is confusing
in a way like the coms used 'comrad' or at the histadrut used 'haver' at the time
we all know being part of this organisaition didn't mean all histadrut are friends
but am sure it created few real friendships on social-political and other basis
these new friendship cicrles do not replace other forms of 'old style' friendship circles
it's just another form, like apples and oranges are both fruits but still very different
hope it makes a bit sense, at least it makes for me lol
and anyways... gday
:)
ממש נכון...חברות אמת היא משהו די טוטאלי - ולכן אולי המונח הזה הרבה יותר ברור לרוב האנשים מאשר חברויות אחרות ועכשוויות יותר.
ולגבי התחלה בהיכרות וירטואלית - אכן, כבר היו דברים מעולם :-) השאלה המרכזית היא האם חברות אמת יכולה להתקיים ולשרוד בוירטואליה בלבד, או שעליה לעבור את מבחן המציאות...
היי אורית - כרגיל את מעלה נושאים שמעלים חשק לענות.
הטכנולוגיה (סלולר/קליטה לוויינית/וכו') הפכה הכל לזמין ומיידי. היום אפשר להזמין אוכל באינטרנט, להזמין ידידים לשיחה, למה חברות?.... מהסיבה הזו יש מעגלי חברים וירטואלים שנפגשים אחת לתקופה (שבוע או לחודש) במקום מפגש אמיתי- בית קפה. ויש כאלה שמכירים את החברים רק דרך WEBCAM. יש גם מסגרות משפחתיות וירטואליות שמבוססות על WEBCAM , של הורים אשר ילדיהם ונכדיהם חיים במדינות אחרות.
אני מסכימה שהמושג חברות הוא פלואידי. לעומתו, המושג חברות אמת נראה לי די ברור. חברות כזו לא נבנית בקפה, היא לא נבנית חיש-מהר, אבל היא יכולה להתחיל בהיכרות וירטואלית. כבר היו דברים מעולם.היי ניצה,
מסכימה שהגדרות החברות מאוד פלואידיות ומשתנות כל הזמן (מה גם שמושג החברות עצמו אינו ברור כלל וכלל), ובכל זאת, הטענה העיקרית היא לגבי חברות אמת וניסיונות החברה המודרנית לעשות קיצורי דרך בדרך לחברות אמת.
התמונה - היא עטיפת הספר ממנו ציטטתי .
תודה על הביקור והתגובה :-)
אורית.
ההבדלים בין קשרי החברות - הווירטואלית והאמיתית מטשטשים כל הזמן. מה שהיה נכון לפני עשור אינו תקף להיום. המציאות היא התשובה ועם עובדות אי- אפשר להתווכח.
התמונה בראש הפוסט יפה ועוצמתית.
תודה על שאת כאן עם משבי הרוח המרעננים מהיבשת הרחוקה.