אני שואפת לתוכי את ריח החולצה שלבשת טרם נקרעת ממני והלכת. עוצמת עיני הולכת אחר הריח אלי גבעות מכושפות. שם עשבים רכים בוקעים בכוח מתעקשים לעטר את הנוף, ביופי פראי ומלא עוצמה. חורצים גלגלי טרקטורון פסים לאורך הגבעות ואני נושמת ריחך שמתערבב עם הנוף הקסום.
וספינות אדירות ולבנות משייטות בשמים , מטילות את צילן על הגמלים והכבשים הלוחכים בנחת את הפלומה הרכה הצומחת על הגבעות והרוח שורקת בעוצמה מטלטלת אותנו ואנחנו כלום בתוך כוכב בחלל. והשקט והתום אוספים אותנו ואנחנו אוהבים כמו אדם וחווה וגופנו אחד בתוך השממה.
|