כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    הדמעות זולגות מעצמן < ניצה צמרת

    47 תגובות   יום שלישי, 5/1/10, 02:15


    המדרכות מלאות באשפה, שקיות ריקות מתגוללות רטובות, צואת כלבים מרוחה, מהבילה, מסריחה. אני מנווטת את עצמי בים הטינופת, ממהרת למכון הפיזיותרפיה ברחוב עלי הכהן. אמרו לי שזה הרחוב הראשון הפונה משמאל לבן- גוריון.

    כל הרחובות באזור נושאים על כתפיהם שמות גדולים, ז'בוטינסקי, סוקולוב, רש"י, רבי עקיבא. אני אמנם נושאת על כתפי רק רצועת בד ושמי אינו ידוע, אבל אני מרגישה בחברה טובה. 

    חריקה איומה מפלחת את האוויר.

    רגע מקפיא.

    באתר הבנייה הסמוך צועקים.

    אני מביטה אל השמיים, צבת המנוף הענק חגה שיכורה באוויר, לוח אבן גדול נשמט ממלתעותיה וצונח. הבניין הקרוב מסתיר מעיניי את הנפילה.

    עצרתי. נבהלתי.

    החבטה נשמעה עמומה על רקע הצעקות ואחר כך השתרר שקט.

    התנועה המשיכה לסאון בכביש הראשי, המכוניות החולפות שרקו באוזניי וגשם דקיק החל לרדת. הסרתי את המשקפיים בידי השמאלית המגושמת והוצאתי את המטרייה.

    לא פשוט לפתוח מטרייה מקופלת ביד אחת, לא קל לשמור על קור רוח ולשון נקייה.

    אוצר המילים שלי נותן לאחרונה מקום נכבד ל"שיט" ול"ססאמק", ואלה מילים חגיגיות מדי למצבי המזופת.

    אני מיטיבה את הסד ביד ימין ומגייסת את השיניים כדי לפתוח את המטרייה.

    הצלחתי.

    אחרי רגע הגשם פוסק ופתאום נשמע קול מבועת של גבר צורח, "הוא נפצע!".

    אני ממלמלת 'לא, אוי לא' ופוסעת אל פינת הבניין.

    המטרייה נחבטת בקיר ומתקפלת מעצמה.

    המשקפיים חוזרים למקומם.

     

    ------------------------------------

     

    ראייתי מתבהרת באחת ואז אני רואה אותם באים לקראתי.

    חייל אחד מקדים לפניהם בצעד רחב ובעקבותיו שלושה.

    סבתא אחת ושני חיילים מצדדיה.

    הם אוחזים בזרועותיה ומובילים אותה.

    הנה הם עוצרים לרגע ומיטיבים את אחיזתם.

    הנה הם מחליפים אתה מילים וממשיכים בדרכם.

     לא תאמינו, אבל הדמעות שלי החלו זולגות מעצמן. 

    ---------------------

    לילה טוב 

    ---------------------

    כל הדמעות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר

    www.words4u.co.il

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/10 21:09:


      כתבת מרגש על רגע מהחיים.

       

      צטט: yoram marcus 2010-01-11 21:56:53

      בעצם מה שהצגת כאן ניצה וכשמו כן הוא, מיצג - של דברים שאירעו במקום ובזמן ואת הפכת חלק מהם, ובכך גם אם אין קשר ביניהם וקל וחומר אם יש, הוא נוצר.

      הדבר ששובה את הלב וצד את העין, בעצם בכל כתיבתך, הוא המעורבות שלך, האנושיות, ורסוס הניכור והאדישות שהם האנטיתזה לדרכך.

      לציין שהדבר - יותר מ'סתם' אסוציאציה - שהעלה בי מייד סיפורך, הוא "/ אינני בוכה אף פעם,/ גיבור אני, לא בכיין/ אך למה זה אמא, למה /בוכות הדמעות בעצמן." שירה - "גיבור אני" - של מרים ילן שטקליס, שהוריי נהגו לשיר לי בילדותי כמובן, כשזלגו דמעותיי... לא הייתי נזכר בכך וכבר שנים לא עלה לתודעתי, אלמלא כתיבתך.

      עקב ההיעדרות הממושכת מפעילות באתר כנראה לא שמעתי עד עתה על שאירע לידך, וכמובן מאחל לך להשתחרר מהסד במהרה...

      בברכה, יורם

       היי יורם, איזו הפתעה נעימה לראותך כאן.

      שימחת אותי כל כך. 

      תודה.

      לך היה ברור שהכותרת מושאלת ואך טבעי שהיא מעוררת געגוע למרים ילן ולשירי הילדים הנפלאים שלה. סיפרתי כאן פעם על ביקורי בביתה עם אנדה אמיר. מרים זכורה לי כאישה קטנת קומה עם פני בובה שעיניה מאירות וקולה רך .עוד אני זוכרת את קנקן התה וכוסות הזכוכית עם ידית הכסף ובעיקר אתהמשפט המדהים שאמרה, "ליתמות אין גיל".המשפט הזה נאמר מפיה של אישה שיצתה את גיל השמונים בהעלותה את זכר אמא בערגה. 

      על היעדרותך מכאן, אני מצרה. כולי תקווה שהדבר נובע מסיבות טובות. 

      ושוב תודה על התגובה ותשומת הלב

      ממני

       

       

       

      צטט: קנולר 2010-01-10 12:48:52

      אכן זולגות הדמעות מעצמן אחד הסרטים הישראלים היפים ביותר, מעשה ידיו של איתן גרין. מומלץ. אשר לפוסט, ניצה, הצלחת להעביר את התחושה, ולאחר ראיית הסברייך נעשה לי גם סדר במהלך העיניינים.

       

       אני שמחה שהגעת ושהתחושה שניסיתי להעביר נגעה גם בך. עם הסברים, הכול פשוט יותר. למרבה הפלא, אני דווקא אוהבת להישאר לעיתים ללא הסברים. יש מסתורין ואי- ודאות בטקסט ללא באורים. 

      תודה יהודית

        11/1/10 21:56:

      בעצם מה שהצגת כאן ניצה וכשמו כן הוא, מיצג - של דברים שאירעו במקום ובזמן ואת הפכת חלק מהם, ובכך גם אם אין קשר ביניהם וקל וחומר אם יש, הוא נוצר.

      הדבר ששובה את הלב וצד את העין, בעצם בכל כתיבתך, הוא המעורבות שלך, האנושיות, ורסוס הניכור והאדישות שהם האנטיתזה לדרכך.

      לציין שהדבר - יותר מ'סתם' אסוציאציה - שהעלה בי מייד סיפורך, הוא "/ אינני בוכה אף פעם,/ גיבור אני, לא בכיין/ אך למה זה אמא, למה /בוכות הדמעות בעצמן." שירה - "גיבור אני" - של מרים ילן שטקליס, שהוריי נהגו לשיר לי בילדותי כמובן, כשזלגו דמעותיי... לא הייתי נזכר בכך וכבר שנים לא עלה לתודעתי, אלמלא כתיבתך.

      עקב ההיעדרות הממושכת מפעילות באתר כנראה לא שמעתי עד עתה על שאירע לידך, וכמובן מאחל לך להשתחרר מהסד במהרה...

      בברכה, יורם

        10/1/10 12:48:
      אכן זולגות הדמעות מעצמן אחד הסרטים הישראלים היפים ביותר, מעשה ידיו של איתן גרין. מומלץ. אשר לפוסט, ניצה, הצלחת להעביר את התחושה, ולאחר ראיית הסברייך נעשה לי גם סדר במהלך העיניינים.

      צטט: shulamit 2010-01-09 16:32:25

      שלום ניצה

       אני מצטערת . מסתבר שהייתי צריכה לעשות זאת לפני שכתבתי את הפוסט של אתמול. לצערי , נאלצתי למחוק את הניסון. אולי את יכולה למחוק את הטראקבק.  אולי יש  לך פיתרון לסוגיה. להבא כבר אדע לעשות זאת.

       כל טוב

      שולמית

       

       לא יקירתי, איני יודעת איך לעשות זאת. צר לי שגם הרקע הצבעוני שלי מסתיר את הפתיח שלך.

      אם זה מאוד חשוב לך שאמחק, אנסה מחר לברר מה עלי לעשות בנדון.

      לילה טוב ושבוע טוב

        9/1/10 16:32:

      שלום ניצה

       אני מצטערת . מסתבר שהייתי צריכה לעשות זאת לפני שכתבתי את הפוסט של אתמול. לצערי , נאלצתי למחוק את הניסון. אולי את יכולה למחוק את הטראקבק.  אולי יש  לך פיתרון לסוגיה. להבא כבר אדע לעשות זאת.

       כל טוב

      שולמית

        9/1/10 16:16:

      צטט: shulamit 2010-01-05 22:51:29

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       

       

       

       

      שלום ניצה

       

      אתמול כתבתי פוסט  שעסק בשאלה שהעלינו כאן תוך כדי הדיון בפוסט שלך. למען האמת , רק הבוקר קלטתי שזה אכן קשור לפוסט שלך ורציתי לקשור אותו אך אינני יודעת כיצד לעשות זאת. אולי פשוט אשים קישור לפוסט שלך.

       

      כל טוב

      שולמית

      צטט: *עדינה* 2010-01-09 08:32:37

       

      ניצה,

      אהבתי את סמל הקשיחות (החיילים) שמתעדנים ועוזרים לסבתא ...

      ולמה גם לי נהייה קצת עצוב?

      תמונות שאומרות המון.

      תודה נשיקה

       

       לא האמנתי שבחיים שעוד רזכה לחייות, את תבקרי אצלי. בכל זאת, את בת של מיליונרית עכשיו. מהשבת שעברה, זוכרת? מכרתם? 

      אבל הנה את כאן. עשית לי טוב  על הלב שבאת ככה והתרגשת אתי. 

      תודה עדינה

       

        9/1/10 08:32:

       

      ניצה,

      אהבתי את סמל הקשיחות (החיילים) שמתעדנים ועוזרים לסבתא ...

      ולמה גם לי נהייה קצת עצוב?

      תמונות שאומרות המון.

      תודה נשיקה

       

      מחלה בריאה שכזו ? מי שמע?

      תסמיניה ידועים אך אינם נמצאים בהישג ידו של כל אחד. 

      השפעות הלוואי שלה ניכרות לאורך החיים ותופעות הלוואי הן מציאה. 

      אשריך, זכית !!!!!!!!

        7/1/10 11:07:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-06 18:51:39

      צטט: shabat shalom 2010-01-06 09:07:11

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-06 00:24:04

      צטט: shulamit 2010-01-05 22:51:29

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       וגם המשכתי והסברתי עוד בהמשך לשאלות של סמדר , ואני מקווה שעכשיו רב הגלוי על הנסתר. על חלק מהדברים אין לי מענה ולא יהיה. ניחושים ודמיון הם חלק בלתי נפרד מכתיבה. הצילום עושה את ההבדל ולדעתי הוא תורם לאווירה אבל קשה לפעמים להתאימו למילים, לסיפור המתרקם מחוץ לעדשה. 

      יש לי מצלמה קטנה, תוצרת קנון. היא תמיד בתיק שלי. אני ממעטת להעלות תמונות, אם כי יש לי אוסף מיוחד של תמונות רחוב מעניינות. אולי אתחיל עתה לעשות זאת כשהנושאים עליהם אכתוב יהלמו. 

      תודה שולמית

       

      ניצה.

      את לא הבנת כלוםקריצה

      שני החיילים המתוקים האלה (שלא היו נכדיה של האשה) אומרים לכולנו שתמיד יש על מה לחייך למרות הכאב או האסון.

      כי הפתרון לכאב הוא לא להתמקד רק בו, אלא גם לראות את התקות והטוב שבאדם.

      (פיספסתי משהו?).

      הסיפור, כפי שהוא, מצוין.(לדעתי)

       אולי לא הבנתי ואולי לא אבין. ומה רע בלהיות חסר הבנה?

      אני חושבת שעשיתי את הבחירה להבנה חלקית וכל השאר הוא נחלת הקורא.

      באת לכאן עם הפרשנות שלך, מחויכת בעיקרה, עם תובנה עוטפת וראייה אופטימית, וזה נפלא. 

      המוני תודות קטנות וגדולות לך

       

       

      ניצה ידידתי.

      סלחי לי.

      אני חולה במחלת האופטימיות. זוהי מחלה חסרת תקנה.

       


      לקחתי לך דמעה מהאוסף

      אני מקווה שאין עליה זכויות יוצרים

        6/1/10 23:15:

      ניצה

      עצוב ולא פלא שהדמעות זולגות מעצמן...

       

      אצלי הן תמיד זולגות מהר.

      זה מביך אותי תמיד...

        6/1/10 21:46:


      הדמעות לעולם לא הולכות לאיבוד.

      (חוק שימור הדמעות)


      איזו חוויה עברת. זה מזכיר לי את היציאה שלי לעבודה לפני שנה. ירדתי מהאוטובוס והתקדמתי לבית הספר. כל הזמן מביטה למטה אל המדרכה, ברגע שהרמתי את ראשי וראיתי את מדרגות בית הספר, רגליי נכנסו לתוך חישוק בצבע המדרכה, שמישהו החליף בה גלגל לרכב ושכח להכניס את החישוק ששומר על התסה של הגלגל. בקיצור לא יכולתי לבלום את הנפילה. נפלתי על יד שמאל וריסקתי את המרפק. נותחתי ביד הזו, שאיבדה מכוחה ומתיפקודה. תודה לאל שאני חיה. יש אנשים שיוצאים מביתם ולא חוזרים הביתה. ריגשת אותי ניצוש, שתהיי לי רק בריאה.אהבתי את הסיומת מהלב ,כל הדמעות שמורות לך*

      צטט: בת יוסף 2010-01-06 14:38:14

      לעיתים, זולגות הדמעות מעצמן.

      נראה לי שזלגו עקב טוב הלב בו צפית.

      עקב הרגישות והאיכפתיות שלך ושל האחרים.

       

       כן, פתאום מתוך הכאוס צמחו נערי הזית עם הקשישה וזה היה הרגע בו נפרץ בלי קושי מחסום הדמעות.

      תודה יפתי

      צטט: shabat shalom 2010-01-06 09:07:11

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-06 00:24:04

      צטט: shulamit 2010-01-05 22:51:29

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       וגם המשכתי והסברתי עוד בהמשך לשאלות של סמדר , ואני מקווה שעכשיו רב הגלוי על הנסתר. על חלק מהדברים אין לי מענה ולא יהיה. ניחושים ודמיון הם חלק בלתי נפרד מכתיבה. הצילום עושה את ההבדל ולדעתי הוא תורם לאווירה אבל קשה לפעמים להתאימו למילים, לסיפור המתרקם מחוץ לעדשה. 

      יש לי מצלמה קטנה, תוצרת קנון. היא תמיד בתיק שלי. אני ממעטת להעלות תמונות, אם כי יש לי אוסף מיוחד של תמונות רחוב מעניינות. אולי אתחיל עתה לעשות זאת כשהנושאים עליהם אכתוב יהלמו. 

      תודה שולמית

       

      ניצה.

      את לא הבנת כלוםקריצה

      שני החיילים המתוקים האלה (שלא היו נכדיה של האשה) אומרים לכולנו שתמיד יש על מה לחייך למרות הכאב או האסון.

      כי הפתרון לכאב הוא לא להתמקד רק בו, אלא גם לראות את התקות והטוב שבאדם.

      (פיספסתי משהו?).

      הסיפור, כפי שהוא, מצוין.(לדעתי)

       אולי לא הבנתי ואולי לא אבין. ומה רע בלהיות חסר הבנה?

      אני חושבת שעשיתי את הבחירה להבנה חלקית וכל השאר הוא נחלת הקורא.

      באת לכאן עם הפרשנות שלך, מחויכת בעיקרה, עם תובנה עוטפת וראייה אופטימית, וזה נפלא. 

      המוני תודות קטנות וגדולות לך

       

       

      צטט: ~מיכל~ 2010-01-06 08:16:24

      הכל מתערבב זה בזה ואלה באלה.

      לפעמים אנו דומעים על טוב הלב

      ולפעמים על אי הצדק.

      נראה לי שהפעם דמעותייך התערבבו אלה באלה.

      הרגישות שלך נוגעת ללב.

       

       

       

       

       סיכום מסוכם על הכול ובכלל זה על הפרטים הקטנים. וככה לאחר יומיים של מחשבות על מה שהיה, אני מתחילה לחשוב על החתת מינונים של רגישות. 

      תודה מיכל

       

      צטט: אילה לה 2010-01-06 00:45:01

      כתיבתך החסירה פרטים אך בהחלט השאירה מקום נכבד לאינטליגנציה של הקורא ... ולדימיון .

      אהבתי!!

       

      שנה של אירועים טובים ומשמחים

       

       

      אילה

       

       וכבר השלמתי כמיטב יכולותי בתגובות לחברות. והדבר עשה גם לי סדר והרחיב את התמונה .

      תודה אילה.

      את כבר הרבה זמן לא העלית משהו חדש. אני מחכה

       

        6/1/10 14:38:

      לעיתים, זולגות הדמעות מעצמן.

      נראה לי שזלגו עקב טוב הלב בו צפית.

      עקב הרגישות והאיכפתיות שלך ושל האחרים.

        6/1/10 09:07:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-06 00:24:04

      צטט: shulamit 2010-01-05 22:51:29

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       וגם המשכתי והסברתי עוד בהמשך לשאלות של סמדר , ואני מקווה שעכשיו רב הגלוי על הנסתר. על חלק מהדברים אין לי מענה ולא יהיה. ניחושים ודמיון הם חלק בלתי נפרד מכתיבה. הצילום עושה את ההבדל ולדעתי הוא תורם לאווירה אבל קשה לפעמים להתאימו למילים, לסיפור המתרקם מחוץ לעדשה. 

      יש לי מצלמה קטנה, תוצרת קנון. היא תמיד בתיק שלי. אני ממעטת להעלות תמונות, אם כי יש לי אוסף מיוחד של תמונות רחוב מעניינות. אולי אתחיל עתה לעשות זאת כשהנושאים עליהם אכתוב יהלמו. 

      תודה שולמית

       

      ניצה.

      את לא הבנת כלוםקריצה

      שני החיילים המתוקים האלה (שלא היו נכדיה של האשה) אומרים לכולנו שתמיד יש על מה לחייך למרות הכאב או האסון.

      כי הפתרון לכאב הוא לא להתמקד רק בו, אלא גם לראות את התקות והטוב שבאדם.

      (פיספסתי משהו?).

      הסיפור, כפי שהוא, מצוין.(לדעתי)

        6/1/10 08:16:

      הכל מתערבב זה בזה ואלה באלה.

      לפעמים אנו דומעים על טוב הלב

      ולפעמים על אי הצדק.

      נראה לי שהפעם דמעותייך התערבבו אלה באלה.

      הרגישות שלך נוגעת ללב.

       

       

       

       

        6/1/10 00:45:

      כתיבתך החסירה פרטים אך בהחלט השאירה מקום נכבד לאינטליגנציה של הקורא ... ולדימיון .

      אהבתי!!

       

      שנה של אירועים טובים ומשמחים

       

       

      אילה

       

      צטט: -תמר- 2010-01-05 22:53:51

      יש ימים כאלה...

      מחר תזרח השמש, גם על סקארלט, גם על תל אביב.

       

      באתי לבקר. נשיקות.

       

       האם היא אומרת, מחר יום חדש או מחר תזרח השמש?

      פתאום אני לא זוכרת. 

      אנחנו בגוש דן, שזה תל-אביב וערי הפרברים. גיאוגרפית אני ברמת גן ועל אזור מגורי כתבתי כאן. 

      הילד שלי נמצא בבסיס לא רחוק ממך, מספר סיפורים על נופים אחרים, כמעט כמוך. 

      ומה שלומך אהובה?

      תשמרי על עצמך ותודה על הביקור. 

       

      צטט: shulamit 2010-01-05 22:51:29

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       וגם המשכתי והסברתי עוד בהמשך לשאלות של סמדר , ואני מקווה שעכשיו רב הגלוי על הנסתר. על חלק מהדברים אין לי מענה ולא יהיה. ניחושים ודמיון הם חלק בלתי נפרד מכתיבה. הצילום עושה את ההבדל ולדעתי הוא תורם לאווירה אבל קשה לפעמים להתאימו למילים, לסיפור המתרקם מחוץ לעדשה. 

      יש לי מצלמה קטנה, תוצרת קנון. היא תמיד בתיק שלי. אני ממעטת להעלות תמונות, אם כי יש לי אוסף מיוחד של תמונות רחוב מעניינות. אולי אתחיל עתה לעשות זאת כשהנושאים עליהם אכתוב יהלמו. 

      תודה שולמית

       

       

       

      צטט: סמדר לומניץ 2010-01-05 20:22:21

      חזרתי מוטרדת

      למה לא הבנתי?

      כן, זה ברור זו הסבתא

      והרי כתבת..

      לעיתים מסרב משהו לקלוט

      מאוד עצוב

      מקווה שהנכד לא נפצע קשה

       

       

       סמדר היקרה, התסריט שלך נראה הרבה יותר עצוב ממה שיכולתי להעלות על דעתי. אני חושבת שהסברתי למעלה, את ההתרחשות למיטב הבנתי.

      ותודה שחזרת, ואנא, אל תהיי מוטרדת. כי אנחנו לא יכולים להיות אחראים על כל מה שקורה מסביב. 

      צטט: מגית 2010-01-05 19:26:48

      מעלה ומטה נדנדת החיים, ודמעות השמים ודמעות האדם התחברו להם יחדיו בנקודת החית/כוך.

       

       

      נהדרת שאת. כל תגובה שלך, כמו שיר.

      אני אוהבת את המילים המיוחדות שלך.

      צטט: ליריתוש 2010-01-05 19:17:46


      ניצה,

      כתיבה משובחת המשאירה גם נסתר ולא רק נגלה,

      ההבנה היא אצלנו הקוראים,

      ולפעמים לא צריך מילים,

      רק הזדהות אנושית.

      תודה.

       

       מה שאיני יודעת, אני יכולה רק לנחש. כמוני - כמוך.

      אכן, יש רגעים של הזדהות וריגוש שמהווים פתח לאנושיות. 

      התודה לך, שביקרת וקראת.

       

      צטט: יפעת פלד 2010-01-05 18:15:26


      לפעמים הכל ביחד פשוט קצת יותר מדי ולא צריך הרבה כדי שהמתח יגאה מעלה ותשתחררר הסתימה.

      דמעות זה ניקיון מעולה לחורף.

       

       

      כרגיל, כתוב ומתואר משובח ניצה'לה

       

       היי מתוקה, מזמן לא נפגשנו כאן. אני רואה שאת לא מרבה בכתיבהבזמן האחרון. מה שלומך?

      כן. את רואה את הדברים בעין חכמה. לפעמים טריגר מלא חמלה יוצר "מבולקה" - פרץ רגשי לא מתוכנן.......

      ותודה על הביקור

      צטט: סמדר לומניץ 2010-01-05 17:57:39

      ניצה

      גם לי לא ברור מי זו האישה

      מי נפצע, ולמה מוליכים אותה, ואחר כך עוזבים אותה.

      חווית הסכנה מסיפורך מוחשית ועוברת

      החלמה מהירה ושלמה!

       

      וככה הסברתי לחבצלת- סמדר:

      לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       --------------

      ואוסיף ,

      איני יודעת מי האישה.

      איני יודעת אם הם נכדיה.

      היא נראתה לי סבתא.

      הם נראו לי שלושת הנכדים. 

      הם הלכו אתה שלובי זרוע, בעדינות, באיטיות, בקצב שלה. 

      לא נראה לי שכתבתי למה מוליכים אותה, כי איני יודעת, אבל אין בלבי ספק שהם לא יעזבו אותה. 

      ותודה גם לך סמדר על השאלות שנותנות לי עוד הזדמנות להציע פרשנות.

       

       

      האם מסמדר לסמדר, אני ברורה יותר? 

        5/1/10 22:53:

      יש ימים כאלה...

      מחר תזרח השמש, גם על סקארלט, גם על תל אביב.

       

      באתי לבקר. נשיקות.

        5/1/10 22:51:

      שלום ניצה, שלום חבצלת

       

      חבצלת הקדימה אותי בשאלותיה ותשובתך הבהירה לי את התמונה. בעצם, איך את יודעת שאלה הנכדים שלה ( אני יודעת שזה לא משנה בסיפור מה בעמם, באמת קרה אך אני תמיד רוצה לדעת) .

       איזו מצלמה זו? אני מחזיקה בתיק מצלמת קנון פוקט קטנה ושולפת אותה כשאני רוצה לתעד משהו ברחוב. לצערי הרב, היא לא כל כך " תופסת" מצבים במרחק.

      היום ארעו לי מספר אירועים שהעלו בי שוב ושבו את המחשבה שהצילום לא מספר את מה שקרה ., הצילום לא יודע מה קרה קודם או מה יקרה אחר כך להן הוא מטעה דווקא בגלל שאנו מתיחסים אליו כאל אמת.

       

      רציתי לכתוב על כך פוסט אך אני עיפה מאד . אולי מחר. אם ירצה השם ( ואבין כיצד עושים זאת) אקשור את הפוסט לכאן.

       

      כל טוב

      שולמית  

       

       

       

       

       

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-01-05 22:20:45

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

       

       

      צטט: נועז גולן 2010-01-05 17:42:02

      רחובות עצובים

       

       יש שיר כזה? היייתי מוסיפה ברקע.

      (ועכשיו אני נזכרת שהיה סרט ישראלי בשם, הדמעות זולגות מעצמן.)

       

      צטט: חבצלת בעיר 2010-01-05 17:26:40


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

       לא כל כך מסובך, אולי הרצף מהיר מדי והושמטו מעברים חיוניים להבנת הקריאה. באתר הבנייה אירעה תקלה- לוח אבן נשמט מהמנוף, בהמשך - לאחר כמה רגעים, מישהו נפצע באתר, איני יודעת אם זה קשור לצניחת האבן, בכל אופן הצעקה הגיעה משם. אחרי כל הבלגן ברקע והגשם, ראיתי את הסבתא עם הנכדים, אני מניחה שאלה הנכדים שלה. הם לא קשורים לאירועים שהיו קודם ברקע. עד שהתארגנתי עם המצלמה הם חלפו אותי וטוב שכך, נותרה אנונימיות מרבית. אני חושבת שצילמתי עם שלוש ידיים, ארבעה מרפקים, וכמובן שיניים שמתפקדות כמלתעות עזר לאחרונה. 

      ותודה לך על השאלות שנתנו לי הזדמנות להבהיר את הכתוב.

       

       

      צטט: רויטל ברזילי 2010-01-05 16:48:59


      למה שלא נאמין? כאב, בהלה, תמונה עצובה = מתכון טוב לדמעות.

      רפואה שלמה ליד.

       

       לפעמים, אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר את התחושה.

      תודה רויטל

      צטט: ואהבת.... 2010-01-05 02:20:50


      עצוב.

       

       

       מה יותר ממה? 

      ויש גם נחמה. 

        5/1/10 20:22:

      חזרתי מוטרדת

      למה לא הבנתי?

      כן, זה ברור זו הסבתא

      והרי כתבת..

      לעיתים מסרב משהו לקלוט

      מאוד עצוב

      מקווה שהנכד לא נפצע קשה

       

        5/1/10 19:26:
      מעלה ומטה נדנדת החיים, ודמעות השמים ודמעות האדם התחברו להם יחדיו בנקודת החית/כוך.
        5/1/10 19:17:


      ניצה,

      כתיבה משובחת המשאירה גם נסתר ולא רק נגלה,

      ההבנה היא אצלנו הקוראים,

      ולפעמים לא צריך מילים,

      רק הזדהות אנושית.

      תודה.

        5/1/10 18:15:


      לפעמים הכל ביחד פשוט קצת יותר מדי ולא צריך הרבה כדי שהמתח יגאה מעלה ותשתחררר הסתימה.

      דמעות זה ניקיון מעולה לחורף.

       

       

      כרגיל, כתוב ומתואר משובח ניצה'לה

        5/1/10 17:57:

      ניצה

      גם לי לא ברור מי זו האישה

      מי נפצע, ולמה מוליכים אותה, ואחר כך עוזבים אותה.

      חווית הסכנה מסיפורך מוחשית ועוברת

      החלמה מהירה ושלמה!

        5/1/10 17:42:
      רחובות עצובים
        5/1/10 17:26:


      ניצה ,

      תתחשבי בי(-:

      קרתי שוב ושוב.

      על מנת להבין את מהלך האירועים.

      חושבת שהבנתי,

      שנפלה אבן גדולה על בית

      (תקני אותי אם אני טועה..)

      והצילומים ,אהובה .

      באיזה ,יד צילמת אותם?

      רפואה שלמה..חיוך

        5/1/10 16:48:


      למה שלא נאמין? כאב, בהלה, תמונה עצובה = מתכון טוב לדמעות.

      רפואה שלמה ליד.

        5/1/10 02:20:


      עצוב.